דע את זכויותך 2008
אז מה השתנה אצלנו בכל הקשור לזכויות ההומואים-לסביות-בי-טראנס? די הרבה למעשה. מני מזוז קבע שהומואים ולסביות יכולים לאמץ, הן זה את ילדיו של זה, והן כזוג אצל שירותי הרווחה, ואפילו כבר מותר להירשם כנשואים (במידה ונישאו בחו"ל). אבל לא הכל ורוד
משפחות ומצעדים, זה ככל הנראה מה שהעסיק את הקהילה ההומו-לסבית (והבי, והטרנס), במהלך השנים האחרונות. זאת, לפחות, אם נשפוט לפי כותרות העיתונים ונשמיט את בניזרי והערותיו מחממות הלב על הומואים, רעידות אדמה, ומה שביניהם.
על סאגת מצעדי הגאווה בבירה לא אתעכב כאן. זאת, בתקווה שהמצעד השנה, יעבור בשקט יחסי וללא צורך במאבקים משפטיים ובפתרונות בלאי דוגמת 2006 (מצעד בלי מצעד) או 2007 (מצעד מקוצר בלי התכנסות לאחריו).
בפעם האחרונה שכתבתי פה על זכויות הקהילה במדינה, השנה הייתה 2003. מה השתנה מאז? המון, בעיקר בכל הקשור להכרת המדינה במשפחות המורכבות מזוג חד-מיני. במהלך השנים האחרונות נוכחנו לדעת שלקהילה ההומו-לסבית יש מליצי יושר בבית המשפט העליון ואף במסדרונות משרדו של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה.
כך, לקול מצהלות רבות מחד וקריאות גנאי רבות לא-פחות מאידך, זכינו להתחתן (אבל בחו"ל), לאמץ (תיאורטית לא רק בחו"ל) ולצעוד (רק לא בהכרח בירושלים).
מאז תחילת כהונתו קבע מזוז קביעות משמחות רבות בנוגע לקשר לזוגות בני אותו המין, שפורסמו בעבר. בין היתר, בסמוך לכניסתו לתפקיד הנחה היועץ המשפטי לממשלה את הפרקליטות להסכים להכיר בבני זוג מאותו המין לצורך מיסוי מקרקעין של בני זוג המתגוררים באותה הדירה; להכיר בבן זוג של נפטר מאותו מין כאלמן לצורך חוק ביטוח לאומי; וכן הנחה את הפרקליטות שלא לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שהחיל את חוק הירושה על בני זוג מאותו המין.
בשמחה תאמצי בנים
הפסיקה המשמעותית ביותר של השנים האחרונות ניתנה לפני כשנתיים וחצי, ב-12.2.2006, יום היסטורי שייזכר בתולדות הקהילה בארץ כיום בו בית המשפט לענייני משפחה העניק צווי אימוץ לטל ואביטל ירוס-חקק, זוג הלסביות שסחבו על גבן את המאבק להכרה במשפחה החד-מינית.
טל (מימין) ואביטל ירוס-חקק בבית המשפט העליון (צילום: גיל יוחנן)
בכך למעשה קבע בית המשפט שהמדינה מכירה בשתיים כאמהות לשלושת ילדיהן המשותפים. בנות הזוג ירוס-חקק חיות יחד מזה 18 שנים, ובמסגרת חייהן המשותפים נולדו להן, באמצעות תרומות זרע, שלושה ילדים. שלושה חודשים קודם לכן כבר הותר לאישה מבאר שבע לאמץ את התינוקת שנולדה לבת זוגתה, אולם השתיים טרם קיבלו אז בפועל את צווי האימוץ, להם זכו לראשונה בנות הזוג ירוס-חקק.
כבר בשנת 1997 פנו בנות הזוג, באמצעות עורכת הדין עירא הדר, לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בבקשה לאפשר לכל אחת מהן לאמץ כחוק את הילדים שילדה זוגתה. בית המשפט לענייני משפחה, ואחריו גם בית המשפט המחוזי בתל אביב, דחו את בקשת האימוץ אולם עם זאת, בתחילת 1999 הוענקה לכל אחת מהן אפוטרופסות על הילדים שילדה בת הזוג.
בסוף שנת 2001 ערערו האמהות לבית המשפט העליון ודרשו להכיר בהורותן. בנות הזוג התבססו על סעיפים בחוק הקובעים כי יש לתת צו אימוץ כאשר הדבר משרת את טובתו של הקטין. שנים ארוכות נמשכו הדיונים ובינואר 2005 נתן הרכב מורחב של 9 שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיא אהרון ברק, פסק דין תקדימי בו נקבע כי החוק מאפשר אימוצים גם בתוך משפחה חד מינית. במשך שנה לאחר מכן ניסו בנות הזוג להבהיר לבית המשפט לענייני משפחה כי אימוץ הוא טובת הילדים, ובתחילת 2006 סוף-סוף הוענקו הצווים.
שנתיים לאחר מכן, בפברואר השנה, פתח מני מזוז את הדלת החוקית גם בפני זוגות של הומואים (ולסביות שאינן מעוניינות או יכולות ללדת), וקבע כי "בן זוג" בחוק האימוץ כולל גם בני זוג מאותו המין. המשמעות: הומואים ולסביות יוכלו לאמץ את ילדו של בן הזוג, וגם לבקש משירותי הרווחה לאמץ יחד - כמו שמבקש אדם יחיד. מזוז קיבל למעשה את עמדת בג"ץ כפי שהשתקפה בפסקי דין בנושא והנחה את משרד הרווחה לפעול בהתאם.
"אני מכריז עליכם כעל בעל ובעל"
בסוף 2006, חודשים ספורים לאחר קבלת צווי האימוץ במשפחת ירוס-חקק, נרשמה התקדמות נוספת במאבק לזכויות הקהילה, כאשר שופטי בג"ץ קבעו כי בני זוג חד-מיניים יירשמו כנשואים במרשם האוכלוסין. זאת, במידה ונישאו בחו"ל.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שכתב את פסק הדין, הסביר שבית המשפט אינו מתערב בהחלטות של מדינות שונות, בעניין ההכרה של זוגיות חד-מינית. מדובר אומנם בפסיקה חשובה מאין כמוה, אך יש להבהיר כי השופטים לא העניקו גושפנקא חוקית לנישואים הומו-לסביים ולא התירו קיום נישואים כאלה במדינה, הם "רק" טענו כי "איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל".
העותרים דרשו שמינהל האוכלוסין במשרד הפנים ירשום כנשואים בני זוג מאותו מין, שנישאו בחו"ל, לאחר שהציגו תעודת נישואין מאומתת מהמדינה בה נישאו. העתירות, שהוגשו על ידי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ויונתן ברמן- הוגשו בשמם של שני זוגות של גברים שנישאו בקנדה ומינהל האוכלוסין מסרב לשנות את הרישום של מצבם האישי מרווקים לנשואים.
בעתירה ציינו המבקשים כי הם אינם מסתפקים בדרישה לשנות את רישומם של שני זוגות אלה, אלא לקבוע הלכה מחייבת, פסק דין תקדימי, המחייב את מנהל האוכלוסין לרשום את נישואיהם של זוגות אחרים מאותו המין, אשר הציגו תעודות נישואין. בתשובת המדינה נאמר כי אין מקום לרישום נישואים חד מיניים אשר נערכו במדינה זרה.
לא הכל ורוד
על אף מדיניותו הליברלית המבורכת של בית המשפט העליון, עדיין לא הסתיימה המלאכה. כך למשל, במהלך משפטים המתנהלים בבתי המשפט ברחבי הארץ, ניתנת לשופטים בערכאות השונות להגדיר לפי ראות עינם את מהות היחסים המשפחתיים בקהילה. וכך, במחי פטיש, יכול שופט אחד לערער הישגים של שנים.
כך למשל בחודש פברואר האחרון, כשבית בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דחה תביעת גבר שטען כי בן זוגו התעלל בו, לאחר שקבע כי החוק למניעת אלימות במשפחה אינו חל על בני זוג חד-מיניים. השופט גרשון גרמן דחה את התביעה לאחר שקבע כי "החוק למניעת אלימות במשפחה וחוק בית המשפט לענייני משפחה אינם חלים על בני זוג הומוסקסואליים ולפיכך אינם חלים על הצדדים".
השופט נימק זאת בהסברים שחרגו מגבולות הפסיקה הנקודתית. "אין רואים ואין מתייחסים לזוג זכרים, אפילו יקיימו יחסי מין וחרף יחסי ידידות עמוקים ביניהם, כמשפחה", כתב. "אין חכמה, אין עצה ואין תבונה כנגד חוק הטבע. זוג זכרים לא יילדו ילדים מעצם הוויתם כזכרים ועל כן מעולם ולעולם לא ייצרו יחסיהם ההומוסקסואלים יחסי משפחה. ההשוואה לעניין זה כלל לא מתחילה".
לפנייה לכתב/ת 
