שורפי הספרים מאיימים על בטחוננו
קשה להעריך את חומרת הנזק העלול להגרם אם יצא לישראל שם של מדינה שבה נתונים הנוצרים להתנכלויות שיטתיות, שהשלטונות נרתעים מלהתמודד עם העומדים מאחוריהן
בעיצומן של טלטלות פוליטיות ומדיניות, קשה היה אולי לאזרחי ישראל לתת את דעתם לאירוע כמו שריפת הספרים באור יהודה, בעידודו של פקיד ציבור, סגן ראש העיריה עוזי אהרן. אלא שאין המדובר רק בתקרית שולית על רקע מקומי. מעשה חמור זה, שאסור כי יעבור בלי עונש, מצטרף לשרשרת ארוכה של התנכלויות יזומות על רקע של "מלחמה במיסיון", של רדיפה דתית.
שיאן של אלו בפיגוע האכזרי בחג הפורים נגד משפחת אורטיז באריאל, בו נפצע קשה בנם עמי, כשפתח מטען נפץ מוסווה כמשלוח מנות. פרטי החקירה עדיין נתונים בחסיון. ניתן לכלול ברשימה גם את ההתנגדות הבוטה להשתתפותה של בת-אל לוי בחידון התנ"ך. לכל אלה יש משמעויות מרחיקות לכת, שבנסיבות מסוימות עלולות לפגוע גם במרכיבים חיוניים של הבטחון הלאומי – כמו גם בערכי היסוד של מדינת ישראל, בחוסנה המוסרי ובתדמיתה.
ראוי לתת את הדעת לכך שהוועד היהודי האמריקני, אחד החשובים מבין הארגונים היהודיים בארה"ב והמוביל בתחום העשיה הדיפלומטית, פרסם הודעה שבה קיבל בברכה את התנצלותו של עוזי אהרן על האירוע, בו הועלו באש עותקים של הברית החדשה. הוועד גם קרא למנהיגים בישראל לפרסם גינוי פומבי להתנהגות "הנתעבת" באור יהודה. "שריפת ספרים, ובודאי כתבי קודש של כל דת שהיא, היא בגדר עיוות וסילוף של המוסר היהודי והנסיון ההיסטורי", הזהיר הרב דוד רוזן, ראש האגף ליחסים בין-דתיים בארגון. "שום פרובוקציה אינה יכולה להצדיק התנהגות מקוממת מעין זו".
גם משרד החוץ הישראלי גינה את האירוע ובתוך כך הצביע ולו בעקיפין על מלוא חומרתו. מה למשרד החוץ ולאירוע פנימי מובהק? שורשה של התשובה ושל משמעותה המדינית של מערכת הרדיפות כנגד נוצרים בישראל, "יהודים משיחיים", עובדים זרים המקימים כנסיות מאולתרות לתפילה, או אזרחים ערבים ואחרים המחזיקים באמונתם – נעוץ במהלכי חקיקה בקונגרס האמריקני, בתקופה שבה שלט בו הרוב הרפובליקני המושפע מהימין הדתי. אלו הובילו להקמתו של גוף ייעודי – "המועצה לחופש דתי בינלאומי", - The U.S. Commission on International Religious Freedom – שתפקידו לעקוב אחר תופעות של רדיפה דתית ברחבי העולם (בדגש מסוים, מטבע הדברים, על התנכלויות שיטתיות לקהילות נוצריות).
משעה ש"המועצה לחופש דתי" מגדירה מדינה מסוימת כבעייתית בהיבט זה, הדבר עלול להוביל במוקדם או במאוחר לנקיטת צעדים נגד אותה מדינה, עד כדי פגיעה במעמדה המדיני בוושינגטון וקשיים בקבלת סיוע.
עבור ישראל המשמעויות עלולות להיות קשות. כבר עתה היא מופיעה ברשימות "לא סימפטיות" בנושאים כמו סחר בנשים או חוסר הקפדה על זכויות יוצרים; אך אלו "טעונות" פחות במימד הפוליטי בהשוואה למימד הדתי.
לא קל להעריך את מלוא חומרתו של הנזק העלול להגרם אם יצא לישראל – גם בקרב ידידיה דהיום בקהילה האוונגליסטית – שם של מדינה שבה נתונים הנוצרים להתנכלויות שיטתיות של ארגונים שהשלטונות נרתעים מלהתמודד איתם.
מכאן הצורך הדחוף שיש להבהיר אותו ולהדגישו בפני גורמי אכיפת החוק, כמו גם הדרג המדיני, לבלום את הגל העכור ולשים סכר אפקטיבי לסוג זה של פעולות ושל הסתה. מעבר לכך מאיימת התופעה על חוסנה המוסרי של ישראל ועל הלגיטימיות שלה, ואף שמה ללעג ערכי יסוד יהודיים.
השיקול המדיני-בטחוני אינו היחיד. מוטל על הכף גם חוסנה הערכי של המדינה. "מועצת מוסדות הדת בארץ הקודש" ששותפים בה הרבנות הראשית, בתי הדין השרעיים ומוסדות הווקף של הרשות הפלסטינית וראשי הכנסיות הנוצריות בירושלים, פרסמה גם היא גינוי למעשה זה של "ונדליזם", והביעה "תקווה שהתגובה בארץ ובעולם כנגד התנהגות זו תמנע כל מעשה מסוג זה בעתיד" – גם אם קראה בה בעת להימנע מכל נסיון להמרת דת.
אחד מראשי התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בארה"ב, הרב ג'רום אפשטיין, נקט לשון בוטה עוד יותר. במאמר שפירסמה סוכנות הידיעות היהודית, הוא צוטט כאומר שמדובר בסוג של חילול השם הגורע גם מגאוותם של יהודים על 60 שנות עצמאות ישראל.
במובן העמוק יותר, מעל ומעבר למטענים ההיסטוריים, עצם המחשבה שיהודים בארצם הם משתמשים באמצעים בזויים מעין אלה כדי "להתגונן" כביכול מפני השפעה נוצרית, יש בה כדי להעיד על חולשת דעת וערעור בטחונם העצמי באשר לזהותם היהודית-דתית והלאומית, וליכולת לעמוד במבחן. לגילויים אלה יש לשים קץ, ולהוקיע את מחולליהם בטרם יכתימו את היהדות ואת החברה הישראלית כולה.
ד"ר ערן לרמן, מנהל סניף ישראל והמזרח התיכון של הוועד היהודי האמריקני
לפנייה לכתב/ת 
