ילד אסור ילד מותר
כשאוסרים להכניס טלפונים ניידים לבסיסי צבא, משדרים לחיילים מסר לפיו לא סומכים עליהם. אל תתפלאו כשתלונות נגדם יתרבו והמוטיבציה לשרת תרד
בעבר לרס"רים בצבא היתה דרגת שעון מבהיקה ושפם גדול, וקצינים הסתפקו בפלאפלים על הכתף וחזה נפוח. היום, לכל נגד זוטר יש פקידה ורכב צמוד, וקצינים צועדים בסך עם מוטורולה בחגורה ויועצת ארגונית.
יועצים ארגוניים מזכירים לי את הבדיחה על הקטן של האפיפיור: "לא בשימוש אבל טוב שיהיה". הנה כי כן, אף יועץ ארגוני לא מנע את אחת ההחלטות המגוחכות שנתקבלו לאחרונה בצה"ל. מתברר שמפקדת חיל הים, על כל קציניה הבכירים ויועציה הארגוניים, החליטה לאסור הכנסת טלפונים ניידים עם מצלמה לבסיסי החיל. הנימוק – בטחון שדה.
כל בר דעת יודע שמדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. ולא משום שהכול ששים לצלם ולהסגיר סודות צבאיים, אלא משום שרוב הטלפונים הניידים מכילים היום מצלמה והמוח הישראלי כבר מנוסה בתמרונים ותחמונים בסגנון ה"אנטי מחיקון". יתרה מזאת, מי באמת יכול לאכוף איסור כה גורף החודר לספירה הפרטית? מהיום כל חייל יצטרך להוכיח לש"ג ולמפקדו שהמכנסיים בגומיות, שהכומתה על הכתף, שהדיסקית על הצוואר, שהתספורת והזקן באורך התקני ושהתווית לנטרול המצלמה הוכנסה לסלולרי. אין ספק, כך ננצח את החמאס והחיזבאללה (שאגב, לא מסתפרים ולא מנטרלים סלולריים).
ההחלטה הזאת היא כסילות לשמה משום שאינה מבוססת על שקילה הגיונית של רווח מול הפסד. אין ספק שמצלמות אישיות מגדילות את פוטנציאל עבירות בטחון השדה. אבל דיבור בסלולרי מגדיל זאת באותה מידה ואולי אף יותר, ועליו לא חל איסור. אז במקום לחנך ליושר ואחריות, במקום להרתיע באמצעות ענישה מחמירה של מפרי הסדר (שהם מיעוט זניח, שבמילא לא מציית לחוקים) מענישים מראש את כולם וזורעים פחד. וחמור מכך, המסר ששולחים לחיילי צבא הגנה לישראל הוא: איננו סומכים עליכם ועל אמינותכם.
התוצאה ידועה מראש: בחודשים הקרובים ייפול על חיילנו האומללים מבול של תלונות; עשרות אם לא מאות ירותקו לבסיס, ויהיו כאלה שיישלחו אחר כבוד לכלא. אחר כך ירד מעט הלחץ, אבל רבים ימשיכו להלך בבסיס רועדים מידם הארוכה של הרס"רים, שבמילא אורבים כדי להגיש תלונה לכל מה שזז בסביבתם. וכך, כשידו האחת של צה"ל מקימה ועדת חירום לבדיקת הירידה במוטיבציה לשרת, היד השנייה ממררת לחיילים את החיים ועושה עוד צעד להגדלת מכסת השבו"זים והמשתמטים.
האמת, לא ההחלטה בדבר איסור הכנסת המצלמות מטרידה, אלא רמתם האינטלקטואלית של הקצינים שקיבלו אותה והשכלתם הפגומה - בעיקר בכל הנוגע להבנת נפש האדם והחברה. לירידה הנמשכת במוטיבציה לשרת - שבאה לידי ביטוי בעיקר באי השלמת מלוא השירות - יש סיבות רבות. רובן אינן קשורות דווקא לצה"ל ולקציניו, אלא לבעיות עמוקות ומורכבות של החברה הישראלית כולה. אבל צה"ל לא רק שאינו עוצר את הסחף, אלא שהוא מאיץ אותו. קברניטיו אינם מבינים שהתרבות המערבית השתנתה ושהגיעה השעה לאמץ תפישות חדשות המותאמות לרוח הזמן. למשל, שאינך נלחם בתקשורת באמצעות צנזורה ושאינך יכול להתייחס לאדם שעבר את גיל 18 כאל ילד או "טירון מניאק".
פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג
לפנייה לכתב/ת 
