לא בטוח שההטרדה בכנסת היא מינית
כדי שמכתבים יהפכו להטרדה מינית, על הנמענת להוכיח שהיא אינה מעוניינת בהם. חוק נגד "הטרדה מאיימת" נחקק לטובת היחלצות ממצבים כאלה
חדשות הבוקר נפתחו בידיעה אודות חברת כנסת שמוטרדת מינית במכתבים המגיעים לתיבות הדואר שלה, הן בבית והן במשכן. המכתבים מכילים ביטוי של פנטזיות מיניות של הכותב, הקשורות במגעים מיניים עם חברת הכנסת ("אני מת להתעלס אתך ולהביא אותך לשרשרת אורגזמות"). המכתבים אינם חתומים, אם כי, כפי שדווח, הם כתובים בכתב יד, ככל הנראה של כותבם של ושולחם.
לא ברור שאפשר לראות במכתבים הללו הטרדה מינית על פי החוק. אם יש בהם משום "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני", או "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו" (כאמור בסעיף 3(א)(2) ו-(3) לחוק), אזי כדי שהם יהפכו להטרדה מינית – על הנמענת להראות לכותב שהיא אינה מעוניינת בהצעותיו או בהתייחסויותיו המיניות.
כל עוד המוטרדת לא הראתה שהיא אינה מעוניינת בהצעות או בהתייחסויות המיניות – הן אינן הטרדה מינית, אלא אם כן קיימים יחסי כוח מוסדיים ביניהם, או שהנמענת צעירה מגיל 15, מה שלא מתקיים במקרה זה.
מכיוון שהמכתבים הם אנונימיים, חברת הכנסת הנמענת לא יכלה להראות לשולח שהיא אינה מעוניינת במכתביו, ולכן התנהגותו לא הפכה להטרדה מינית. אפשר בהחלט לטעון שהדיווח התקשורתי על כך שחברת הכנסת הנמענת פנתה למשטרה, "מראה" לשולח שהיא אינה מעוניינת; לכן כל מכתב שיגיע אליה מכאן ואילך יהווה הטרדה מינית.
המכתבים הם כן הטרדה מינית אם יש בהם משום "ביזוי או השפלה" של חברת הכנסת על רקע מינה, מיניותה או נטייתה המינית. ככלל, פנטזיות מיניות של כותב מכתבים אינן בהכרח "ביזוי או השפלה" של הנמענת. אך אפשר לטעון שכאשר המכתבים הם אנונימיים, גראפיים ותכופים, ומתייחסים ישירות לנמענת שלא הביעה כל עניין בכך – יש בכך משום ביזוי והשפלה שלה, ולכן הטרדה מינית.
אבל גם אם המכתבים אינם הטרדה מינית, הם מכוננים תופעה חמורה לא פחות – ואולי חמורה יותר – שחוק מיוחד בישראל אוסר אותה. החוק למניעת הטרדה מאיימת, משנת 2001, מתייחס בדיוק לתופעה כמו זו שמתארת חברת הכנסת. חוק זה אינו מוכר לציבור, וזו הזדמנות מצויינת להתוודע אליו. החוק מגדיר הטרדה מאיימת כך:
"הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכך דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב לפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם, או כי הוא עלול לפגוע בגופו".
הטרדה מאיימת, stalking, היא התנהגות אובססיבית, המתבטאת בחזרה אינטנסיבית ומתמשכת על התנהגות כלפי הזולת. החזרתיות המתמשכת לאורך זמן הופכת את ההתנהגות לפוגענית, מאיימת ואף מסוכנת. באמצעות החזרה האינטנסיבית המטריד משתלט על חיי המוטרדת, מפחיד אותה וגוזל את שלוותה. הוא משתלט על מחשבותיה וכופה עליה את נוכחותו בחייה. התנהגות כזו פוגעת מאוד באיכות החיים של המוטרדת, ולעיתים היא מידרדרת לאלימות ומסתיימת בתקיפה ואף ברצח. החוק למניעת הטרדה מאיימת, האוסר התנהגויות כאלה, מאפשר להוציא צו שיפוטי להרחיק את המטריד מן המוטרדת.
כאמור, הציבור אינו מודע לקיומו של החוק למניעת הטרדה מאיימת, ואף לא לעצם קיומה של התופעה. רבים מבטלים סיפור על הטרדה מאיימת כקוריוז, ורבים עוד יותר רואים בהתנהגות כזו "שיא הרומנטיקה". ואולם "רומנטיקה" כזו היא, כאמור, כוחנית, כופה ואף אלימה. נשים רבות מתביישות לשתף אחרים באירועים מסוג זה, והן שומרות סיפורים כאלה לעצמן. חשוב שתדענה כי הטרדה מאיימת מוכרת כפגיעה בזכויותיהן, ואסורה בחוק.
ד"ר אורית קמיר, משפטנית, מרצה למגדר באוניברסיטה העברית, מנהלת במרכז הישראלי לכבוד האדם; עמיתה במכון הרטמן
לבלוג של אורית קמיר לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
