שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: אור אלתרמן
    מינימל מקסימלי
    בהופעתה ביצעה "מינימל קומפקט" את כל השירים הנוסטלגיים עבור הקהל הצמא. חברי הלהקה, בלי דיבורים מיותרים, הוכיחו מה הפך אותם למיוחדים כל כך

    חמש שנים חלפו מאז שסמי בירנבך, רמי פורטיס, מלכה שפיגל, ברי סחרוף ומקס פרנקן עמדו יחד על אותה הבמה. אמש (ד') הם ערכו עוד הופעה היסטורית בחיי הלהקה, במסגרת ארבע הופעות האיחוד לרגל יום הולדות השישים של בירנבך. המעריצים, מסתבר, כבר לא יכלו לחכות. תחילה נקבעו שתי הופעות במועדון הזאפה בתל-אביב. במהרה נמכרו כל הכרטיסים ואז התווספו להם עוד שתיים. המופעים הבאים ייערכו מחר (ו') בצהריים וביום ראשון, אך גם לאלה כבר אזלו הכרטיסים.


    מזכירים תקופה שלמה למעריצים המתגעגעים (צילומים: ירון ברנר) 

     

    הלהקה שעשתה לנו הכי הרבה כבוד בשנות השמונים בחו"ל, יצרה אתמול את מה שהקהל האוהב מחכה לו בכל כמה שנים וביצעה את השירים הנוסטלגיים: האפלים יותר, הקצביים יותר, המלודיות הדוקרות והטקסטים הזכורים. כל האלמנטים השתלבו יחד על הבמה ומינימל שלטה בהם היטב.


    פורטיס. שמחה אינסופית

     

    בהופעותיה של מינימל לא יאפוף את המקום ריח הערק, כמו בהופעותיו של סחרוף וזה גם כנראה לא יהיה המקום הנכון לצעוק לפורטיס "משוגע". ברוגע ובריכוז, אך עם זאת עם הרבה אנרגיה, חברי הלהקה הראו מה הפך אותם במהלך השנים לכל-כך מיוחדים: הטקסטים הנוגעים והמבטא המשונה של סמי בירנבך, הנגינה הזורמת והקול המתוק של מלכה שפיגל, העוצמה של ברי סחרוף על הגיטרה (ובהופעות של מינימל גם אפשר להיזכר באיזה גיטריסט מצוין מדובר), בשמחה האינסופית של פורטיס ובאנרגיות של מקס פרנקן ההולנדי, שכלל לא משתמש במצילות ומרוכז עמוק בתוך המקצבים הדומים אחד לשני. גם המוזיקאי אסף רוט היה שם אתמול, שהצטרף ללהקה וקישט את שיריה עם שלל כלי נגינה שונים. חברי הלהקה כמעט ולא מדברים בין שיר לשיר, רק זורקים "תודה" רנדומלית ומציגים זה את זה.


     

    היו שירים. והרבה: “Static Dancing” ,"Autumn Leaves", "Inner Station", “Deadly Weapons”, "Losing Tracks", "Babylon Tower" – כולם בוצעו. הרגע המרגש ביותר נרשם בשלב ההדרן, כששפיגל ביצעה לבדה עם הבמה את "When I Go" המרגש, והמילים חדרו ישר לעצמות.


    סחרוף. העוצמה על הגיטרה

     

    קשה לדעת מתי "מינימל קומפקט" תחזור אלינו לעוד הופעות איחוד, אם בכלל. יכול להיות שארבע ההופעות האלה יהיו הפעם האחרונה שנזכה לראות את התופעה הישראלית הזו, שמביאה אל הבמה תקופה שלמה ומזכירה אותה לצופים המתגעגעים.


     

     

    ממש השנה, כמה חודשים לפני האיחוד, נזכרה מלכה שפיגל בראיון ל-ynet על הימים הראשונים של הלהקה ביחד: "כשהגענו להופעות הראשונות בישראל, אז לא ממש קלטו את זה", היא אמרה, "הסתכלו עלינו כאילו: 'מה זה?' ו'מה פתאום באנגלית'. זה לא היה כל כך מקובל. באיזשהו מקום, רק כשאנשים בארץ קלטו שמינימל מצליחים בחו"ל, אז נקלטנו גם כאן". נקלטו ועוד איך, וגם אם יחליטו להתאחד שוב או לא, הקהל בהופעות מוכיח, שכנראה לעולם הם לא יישכחו.




     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חוגג שישים. בירנבך
    צילום: ירון ברנר
    לא המקום לצעוק "פורטיס משוגע"
    צילום: ירון ברנר
    7 לילות
    מומלצים