לא רק מעטפות וטיסות: המדינה מעלה במים שלנו
שחיתות ציבורית היא הפרת חובתו העליונה של נבחר הציבור כלפי מי שבחר או מינה אותו. הפקדנו את מקורות המים שלנו בידי הרשויות והם מעלו במשאב היקר הזה. צריך לזכור זאת כשהולכים בפעם הבאה לקלפי ובינתיים לא לחפש אשמים - כי בכולנו דבקה האשמה. אם לא נילחם על המים שלנו - נתייבש
בכנסת הוחלט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לכשלים שהובילו למשבר המים, אבל ועדת חקירה שכזו לא תפתור את הבעיה. חוץ מזה, המצב האנוש של משק המים במדינה לא מאפשר לנו לחכות לתוצאות של עוד ועדת חקירה, לחקיקה של חוקים חדשים ותקנות, או לטחנות הצדק האיטיות, עד שימצו את הדין עם עברייני המים האמיתיים.
המים במדינת ישראל הם של כל אזרחיה, אך כמו בכל מדינה דמוקרטית, הזכויות שלנו עליהם כרוכות גם בחובות. המצב החמור של משק המים אינו נחלתם הבלעדית של נבחרי הציבור או רשות המים בלבד; הוא נופל בתחום האחריות האישית של כל אחד ואחד מאיתנו.
הקמפיין החדש - "ישראל עוברת מאדום לשחור" - וההמלצות של רשות המים לחיסכון בבית הן בגדר טיפה בים. כדי להציל אותנו מהתייבשות דרוש שינוי אמיתי - מרד לאומי אם תרצו, ומשפט ציבורי לאחראים.
לפעול - לא לחקור את מחדלי העבר
ועדת החקירה הממלכתית לא צריכה למצוא את האשם במצב ואת הסיבות שהובילו למציאות זו - כפי שדרש שר התשתיות בן אליעזר. התשובה לשאלות אלו ברורה כשמש. כולנו אשמים! ועדת החקירה הממלכתית גם לא צריכה לבדוק מדוע כל התוכניות וההמלצות של ועדות קודמות כאלה ואחרות לא יושמו. התשובה פשוטה וכואבת: ככה!
לא צריך להקים ועדת חקירה כדי לבדוק מדוע הנחלים שלנו מזוהמים וריקים ממים, ומדוע מאגרי מי התהום שלנו חצו את הקווים האדומים, ומדוע אין מדיניות של התפלה והשבה של מי קולחין ושמשמעת מים היא מושג ששומעים רק בטיולים למדבר. כל מי שיבדוק את מצב משק המים צריך לטפל במצב כעת - במה שאנו עושים - או לא עושים - כדי לנהל בישראל משק מים יציב לאורך שנים.
כולנו, מקטן ועד גדול, בלי הבדל דת, גזע ומין, חייבים להיות חברים בוועדת החקירה הזו. האחריות שלנו למצב משק המים לא תלויה רק בהשקיית הדשא הפרטי שלנו בגינה או ברחיצת המכונית בחצר. כבר מזמן שאין לנו את הפריבילגיה הזו. כולנו צריכים להילחם בביזבוז המים אצל שכנינו, בשכונות שלנו, במקומות העבודה ובערינו. צריך להטריד את הפקידים, או למחות על הביזבוז ברשויות המקומיות או אפילו לצאת לרחובות ולמחות נגד אזלת היד של הממשלה. את מצב המים החמור צריך לזכור לא רק בזמן ציחצוח השיניים אלא גם כאשר אנחנו הולכים לקלפי לבחור ראש עיר או חבר כנסת וראש ממשלה.
דווקא עכשיו, כשאנו שוב עסוקים בסוגיות של שחיתות ציבורית, חשוב לזכור שלא מדובר רק בלקיחת שוחד או ניצול השררה והמעמד לקידום אינטרסים אישיים. ביסוד השחיתות הציבורית עומדת הפרת חובתו העליונה של נבחר הציבור או משרת הציבור כלפי מי שמינה אותו לתפקיד או בחר בו. המים הם שלנו ואנחנו הפקדנו אותם בידי הרשויות. אם הם מועלים במשאב הזה, חייבים להחזיר אותו לידינו לאלתר.
