חוק האלימות עבר: למישהו יש אשליות בקשר ללונדון?
בשקט בשקט, בלי ששמתם לב כמעט, עבר ביום רביעי אחד החוקים החשובים ביותר בתולדות הספורט הישראלי - חוק האלימות. האם מדובר בצעד בכיוון הנכון או בהון פוליטי מיותר? אתם תחליטו
אם בית"ר ירושלים לא היתה משחקת באותו ערב בליגת האלופות, יכול להיות שהיינו שומעים על כך קצת יותר, אבל ביום רביעי עבר בקריאה שניה ושלישית אחד החוקים החשובים ביותר עבור הספורט הישראלי בכלל והכדורגל בפרט. חוק האלימות בספורט מביא עימו בשורה של ממש, למרות שלא כל אחד מאיתנו ממש מאמין כי בביצה המקומית יכולים להתבצע שינויים של ממש.
האם הוא יתרום להרגשת הביטחון של כל אחד ואחד מאיתנו באיצטדיון? האם הוא ישפר את תדמית הספורט הישראלי? האם נוכל לחשוב להביא את ילדינו הצעירים ליציע? כאמור, הצעד הראשון לעבר תשובה חיובית לשאלות הללו, מתחיל עם חוק האלימות בספורט.
הכל החל לפני כשנה וחצי, כשיו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון, הורה לאורי שילה (המנכ"ל) ורותם קמר (הסמנכ"ל) להתחיל בגיבוש חוק למיגור האלימות. השניים אספו את אפרים ברק, משה אביבי ודנה פוגץ' כדי שיעמדו בראש הקבוצה שהיתה אמורה לבדוק כיצד להילחם באלימות. חלקם נסעו לאנגליה וחזרו עם רשמים כדי ללמוד כיצד עשו את זה שם.
לא חשוב מי יזם אותו, העיקר שיש חוק. אבו וילן (צילום: גיל יוחנן)
בשלב השני התגייסו להשמת החוק חברי הכנסת אבשלום אבו וילן, מיכאל מלכיאור ורונית תירוש, ואחר כך גם שכרה ההתאחדות משרד לוביסטים כדי לקדם עוד יותר את העניין במסדרונות הכנסת. ניציגי המשחק עבדו שעות נוספות על מנת להעביר את החוק, במיוחד לאחר שהשר אלי ישי כמעט תקע את הנושא בוועדת השרים.
החוק כולל החמרה בענישה בכל הסעיפים (עד 5 שנות מאסר על עבירות אלימות), ובעיקר מתן כלים משפטיים לבתי המשפט. מדובר בעיקר בצווי הרחקה מהמגרשים לתקופות ארוכות, כולל חובת התייצבות בתחנת משטרה כנהוג באנגליה. גם הסדרנים, שיהיו חייבים לעמוד בדרישות מסויימות ויקבלו הכשרה ראויה, אמורים לעזור בהפחתת המקרים האלימים (ועל הדרך גם להפחית את כוחות השיטור במגרשים).
שלא נראה אמבולנסים בטדי (צילום: חיים צח)
בשנים האחרונות סבל הספורט הישראלי מלא מעט מקרים אלימים, ביניהם מה שהוגדר כ'אסון טדי', פרשת דקת הדומיה ליצחק רבין ומאורעות החזיז ממלחה שפגע במאבטח יואב גליצנשטיין. לכל אלה יש להוסיף מקרים בהם השוטרים הפעילו אלימות מוגזמת כלפי הקהל והאוהדים (בגלל היחס המשפיל), כמו גם בעלי הקבוצות (בגלל העלויות), לחצו להוצאת כוחות השיטור המוגברים מהיציעים.
החוק בא על מנת לענות על כל הצרכים הללו, אבל מציג כמה שאלות לא פשוטות. קודם כל, האם השלכת חזיז אכן שווה 5 שנים בין סורג ובריח? האם גילויי גזענות 'שווים' שנתיים מאסר? האם לסדרן, מוכשר ככל שיהיה בעבודתו, יקבל 'כבוד של שוטר' מהאוהד הממוצע? האם באמת אפשר למנוע ממפירי סדר קבועים מלהגיע למגרשים?
שלא נראה עוד מחזות כאלה. תקרית החזיז במלחה (צילום: חיים צח)
בינתיים, כולם לוקחים לעצמם את הקרדיט על החוק. חבר הכנסת אבו וילן אמר ביום רביעי כי "זהו יום חג לספורט הישראלי. ליגת הכדורגל תוכל להיפתח כאשר המאבק באלימות מעוגן בחוק מקיף וכולל. החוק החדש יאפשר ענישה מהירה, יעביר את מירב סמכויות השיטור במגרשים לסדרנים שיעברו קורס מאבטחים, ובאמצעות החוק ישראל תהיה בשורה הראשונה עם מדינות אירופה הנלחמות באלימות".
אבי לוזון הגיב בצורה כמעט זהה כשאמר: "אני שמח וגאה שהצלחנו להעביר תוך שנה וחצי את החוק נגד אלימות וגזענות. אני רוצה להודות לצוות המשפטנים שעזר לנו בהשגת המטרה - עו"ד משה אביבי, עו"ד דנה פוגץ', מנכ"ל ההתאחדות, עו"ד אורי שילה, וסמנכ"ל ההתאחדות, עו"ד רתם קמר, שהיה הרוח החיה מאחורי המהלך".
_wa.jpg)
פחות שוטרים, יותר סדרנים (צילום: אלי אלגרט)
בהתאחדות ובכנסת אם כן, טוענים לבלעדיות על החוק (וילן אף הצהיר בזמנו כי 'לוזן חושב שהוא המציא את הגלגל), אבל בינתיים מנסים לשמור על חזית אחידה כדי שהחוק יתפוס במהירות. לוזון עוד הספיק לשלוח ביום רביעי תודה
מיוחדת לחברי הכנסת וילן, מלכיאור ותירוש שדחפו את החוק קדימה. "הצלחנו להעביר חוק היסטורי לביעור נגע הגזענות והאלימות במגרשים", הוא אמר.
באנגליה הצליחו למגר את תופעת האלימות אחרי אסון הילסברו בו נהרגו 94 אוהדים ב-1989. מאז החלה הפרמייר ליג לפרוח, מחירי הכרטיסים עלו, האיצטדיונים שופצו וכעת משפחות שלמות מאכלסות את היציעים. עכשיו נשאלת השאלה הגדולה מכולן - האם מדובר בחוק שיעזור לנו להתקרב לאירופה או בעוד בלוף שנועד להאדיר שמם של פוליטיקאים ועסקנים? אתם תחליטו.
למגיבים: סמנו אם אתם בעד חוק איסור אלימות בספורט או נגדו?
לפנייה לכתב/ת 
