רועי המוגבל מבקש: "חייבים סייעות"

עשרות הורים ובני משפחה של ילדים עם מוגבלויות קשות הפגינו היום (א') בתל-אביב מול ביתה של שרת החינוך, יולי תמיר, במחאה על היעדר פתרון מספק לילדיהם בחינוך המיוחד. "אני לא יכולה להסתדר בלי סייעת", אומרת הדס אדרי בת ה-14, ואמה תמי מוסיפה: "זה מחדל, אני לא שולחת אותה כך לבית הספר".

136 הילדים נזקקים לסיוע צמוד, לומדים בכיתות של שבעה בממוצע, שבכל אחת שלושה אנשי צוות. במשרד החינוך מסבירים שזה נעשה "על מנת למנוע מצבים בהם רק אדם אחד מכיר את הילד", אולם ההורים מתעקשים שההתקדמות בדרך לעצמאות בלי סיוע מספק - בלתי אפשרית.

רועי גינת, בן 11, נגן פסנתר מחונן אך אוטיסט, משותק ועיוור, עולה לכיתה ג' בבית הספר "און" בתל-אביב לילדים בעלי צרכים מיוחדים. במהלך השנה שעברה  נלקחה ממנו הסייעת האישית. בעקבות פרסום ב-ynet, אושר לו סיוע נוסף, אך זמני בלבד.

אחרי שעמדו לצד רועי במאבק על חייו כשהיה בן שנה וחצי וסבל מגידול סרטני בראשו, כעת נאבקים שוב ההורים ברשויות.

 "למשל בשירותים - הוא צריך לפתוח לבד את הדלת, להתשפט, להוריד את המים, לשטוף ידיים", מסבירה אמו עירית. "הכל לוקח הרבה זמן. עם כל הרצון הטוב שיש לסייעות בכיתה, ויש, אין להם את הזמן לכל זה".

אביו של רועי, רוני, כבר ידע הרבה מאבקים ביורוקרטיים, אך הוא לא מתייאש: "לא ניתן לזה לקרות, נעשה את כל מה שצריך כדי שיחזרו הסייעות". עפרה חנון-לין, אמו של דקל בן ה-14, מבקשת מהציבור: "תשפיעו, תשלחו פקסים... היום זה הילד שלנו, מחר זה הילד שלכם".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: הסיוע הצמוד לתלמידים לא הופסק, בחינוך המיוחד ניתן שירות של סיוע צמוד ולא של סייעת צמודה... השרה מכירה במורכבות הנושא ולכן לראשונה הוקמה ביוזמתה ועדה ציבורית במטרה לקבוע מדיניות כוללת לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים.

"הוועדה בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר שוקדת בחודשים העיקריים על השינויים העיקריים... יושבים בה גם נציגי ההורים... במסגרת ההיערכות לשנת הלימודים הבאה נערכים לכך שבבתי הספר בהם הקצאת הסייעות אשתקד נעשתה באיחור, לא תחזור על עצמה".