מתכון שר התקשורת לייצור מוגבר של זבל

שר התקשורת אריאל אטיאס הודיע כי הוא מבקש לעבור למשטר של רישיונות קבועים בטלוויזיה המסחרית. זהו רעיון מסוכן והוא בהחלט מצית את דמיונם העיסקי והרעבתני של זכייני ערוץ 2 וערוץ 10. משמעותו של השינוי הוא למעשה מעבר משיטת הזיכיונות לשיטת הרשיונות. כלומר, במקום להעניק זכיון לתקופה מוגבלת, נותנת המדינה רשיון קבע להפעיל ערוץ מסחרי ובתמורה מקבלת תשלום קבוע או אחוז מההכנסות של מפעיל הערוץ.

בשיטת הרשיונות יאבד הציבור הישראלי את הפיקוח הקיים כיום על השידור המסחרי. זהו אינו דווקא פיקוח של קומיסרים פוליטיים (אם כי הוא לעיתים נגוע גם בכך) אלא של מי שחרד לעתיד היצירה הישראלית המקורית, לייצוג כל מגזרי החברה הישראלית, להפקות איכותיות שאינן רק חיזור נואש אחר הרייטינג ותוצאתו ג'אנק פוד טלוויזיוני רדוד ומטמטם.

כל גופי השידור המסחרי בישראל, מערוץ 2 ועד הלווין, מרדיו אזורי ועד כבלים – נתונים לפיקוחם של גופים ציבוריים בדמות מועצות ציבוריות. כל כוחן של אלה מותנה במתן הזכיונות והארכתם. זכיין שאינו ממלא אחר הדרישות, למשל בתחום הפקות מקור, נאותות הפקה או מכסה מותרת של פרסומות בשעת שידור, מסתכן באובדן הזיכיון או באי הארכתו.

המעבר לשיטת הרשיונות מבטל למעשה את הפיקוח הציבורי שכן הוא נוטל ממנו את שיניו החדות ביותר. הגופים המסחריים שיצטיידו ברשיונות, ידאגו כמובן לקופות הרושמות שלהם ולא לתרבות, לרווחה חברתית, לשימור יצירה ישראלית, לייצוג הפריפרייה, למורל הלאומי או להגנת שכבות חלשות. זה לא תפקידם של ברוני התקשורת שהם גופים עסקיים לכל דבר אלא של נציגי הציבור המפקחים עליהם.

שיטת הרשיונות הנקוטה רק בכמה מדינות מערביות ובראשן ארה"ב, רחוקה מלהתאים לחברה הישראלית כיום. בחברה המאותגרת על ידי בעיות קיומיות כמו ביטחון לאומי, סכנת מלחמה, פיצול חברתי ואתגרים של קליטת עלייה וגישור בין מיעוטים רבים – יש לתקשורת תפקיד חשוב יותר מאשר למלא את כיסם של בעליה. שיטת הרשיונות מתאימה לחברות יציבות ורגועות, למשק מבוסס, למפת תקשורת שהתייצבה ולמודל קפיטליסטי של חשיבה כלכלית וחברתית. אך החברה הישראלית זקוקה לאמצעי התקשורת שלה גם כמכשיר תרבותי, חברתי ולאומי.

אפילו היום, בשיטת הזיכיונות, המכרזים וההתחייבות של זכייני הטלויזיה המסחרית לעמוד במכסות של הפקה איכותית ובעידוד היצירה המקורית – הם אינם עומדים במחויבותם. בשיטת הרשיונות הם יהיו חופשיים לגמרי מכל מחויבות, מכל פיקוח, מכל שירות לחברה.

אל תתנו להם רשיונות, כי עם רשיונות תחגוג "תרבות הרייטינג" את נצחונה על כל תרבות אמיתית. הם ימשיכו לדרדר את שידורי הטלוויזיה וימלאו אותם עוד יותר בתכניות הזבל מהסוג הנחות של "פוליגרף", "לרדת בגדול" או "היפה והחנון". הם יגדשו את המסך בפרסומות וקדימונים ללא הגבלה, יציפו אותנו בתכנים מיובאים וזולים, ימשיכו להתעמר ביוצרים הישראלים ולעשוק אותם. הם ישלמו להם רק מרווחיהם, אחת לכמה שנים, ואנו נשלם עבורם, יום יום, במטבעות קשים של איכות חיים ותרבות.

פרופ' גבי וימן מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ושימש כחבר במועצת הרשות השניה