ג'ורדן פרמאר: "לא רואה את עצמי משחק בישראל"

יום ארוך ומפרך עבר אתמול (ג') על ג'ורדן פרמאר, שהגיע ארצה למה שהיה אמור להיות ביקור פרטי - השלישי שלו בארץ. אחרי טיסה של 14 שעות, נחת רכז הלוס אנג'לס לייקרס בנתב"ג ויצא לירושלים כדי לבלות את הלילה בשינה. למחרת, מוקדם בבוקר, יצא עם אביו החורג מישראל, יהודה כולני, אחותו שושנה ומאמנו האישי רוב מקונהו לסיור רגלי בעיר העתיקה תחת השמש הקופחת.

כשהגיע לכותל, הוא אמנם לא זכה לקבלת פנים דומה לזו שקיבל ברק אובמה, אולם ביקורו באתר הקדוש, כמו גם בעיר דוד, עורר את תשומת לב של הנוכחים (לפחות בניגוד, למועמד לראשות נשיאות ארצות הברית, הפתק נשאר בפנים). אחרי הסיור ועל פי סדר זמנים צפוף, יצא פרמאר לקרית גת, שם המתינו לו כארבעים ילדים ישראלים ופלסטינים באולם המיוזע של בית ספר רבין. באיחור קל, הגיע הכוכב לו ציפו. עם חיוך רחב על הפנים, כאילו שתלאות היום נעלמו כלא היו.

כך נראה הקיץ של פרמאר, שרק סיים את העונה בחודש יוני וכבר יצא לפעילות קהילתית. אחרי ביקור בבית חולים בעיר הולדתו לוס אנג'לס, יצא ביולי האחרון למחנה 'זרעים של שלום' במדינת מיין (הפעם השנייה שהוא לוקח חלק בפרויקט) שם הדריך ילדים ישראלים וערבים. לקליניקת הכדורסל בקרית גת הגיע כאורח מרכז פרס לשלום. המארגנים והילדים לציפו לחצי שעה של כיף. הם קיבלו שעה וחצי של אימון מפרך. ילדים וכדורסל - פתאום פרמאר נטען באנרגיות.

תרגילי כדרור, החלפת ידיים, קליעה - נראה כי פרמאר לא יודע שובע. הוא רוצה לדחוס את כל תורת הכדורסל לילדים על רגל אחת...ושני כדורים. "זה מי שאני" הסביר בשיחה עם ynet. "ככה אני על המגרש. אני אוהב כדורסל ואני אוהב ילדים. והם רואים אותי בפעם הראשונה, כך שעליי להשאיר עליהם רושם חיובי. זה לא משנה עד כמה היום הזה היה ארוך, עד כמה הוא היה קשה ומתיש. עכשיו זהו אני האמיתי". 

פרמאר ב'זרעים של שלום'‏ (צילום: Courtesy of Seeds of Peace)

1

2

3

והאני האמיתי של פרמאר, נראה שהוא עבר שינוי מהותי בשנתיים האחרונות - מאז נבחר על ידי הלייקרס בסיבוב הראשון של הדראפט וסומן כרכז העתיד שלהם. עוד לפני כן, ככוכב אוניברסיטת UCLA, פרמאר - בן לאב אפרו-אמריקני ואם יהודיה, שנישאה בשנית לאזרח ישראלי נשמע אחרת. מנותק משהו. 

"הייתי רוצה להיות דמות חשובה בכל העולם ולאו דווקא בקהילה היהודית" אמר פרמאר בראיון ל-ynet מ-2005. "אני כבר שומע ילדים במגרשי הכדורסל בלוס אנג'לס מדברים עליי ומחקים אותי וזה גורם לי להרגיש נפלא, בלי קשר למוצא שלהם".

פרמאר מתרגל שליטה בכדור מול הילדים (ניר קידר)

היום, נראה כי פרמאר בוגר יותר, שקול קצת יותר ומודע למשמעות של היותו נציג של העם היהודי. למרות שהוא מעיד על עצמו בן לשתי התרבויות - היהודית והאפרו-אמריקנית, הפעם הוא מוכן ומזומן לנצל את מעמדו החדש ואת הרקע האתני הייחודי שלו בנוף ה-NBA, כדי להנחיל מסרים של סובלנות וגיוון לילדים הצעירים, במיוחד באיזור זה של העולם.

"אני חושב שעבר בי איזשהו שינוי" מעיד על עצמו פרמאר. "אפשר להגיד שהתבגרתי. לפני שלוש שנים לא הייתי אף אחד, ועכשיו פתאום יש לי מעמד אחר. אנשים מתסכלים עליי כדמות לחיקוי ובמעמדי יש אולי סיכוי לעשות שינוי כלשהו. עכשיו אני מבין שאפשר לנצל את המקום בו אני עומד היום כדי לשנות". 

פרמאר בפעולה מול טוני פארקר מסן אנטוניו (איי.אף.פי)

והשינוי של פרמאר, הוא מושפע לדבריו מהגיוון של נקודות המבט שהוא מייחס לעצמו בבחינה של כל מני מצבים אנושיים. ובהם גם זה על הסכסוך בין ישראל והפלסטינים. "אני יודע לא מעט על המצב, אבל אני לא רוצה לקחת צד אחד. אני מנסה להבין את כולם. אבל אני חושב שדרך הילדים אפשר לעשות שינוי באמצעות הכדורסל".

עם כל כך הרבה תשומת לב לישראל ולמצב בארץ, יש מי שירשה לעצמו לקוות אולי שפרמאר יראה את עתידו המקצועי במכבי תל אביב, או לכל הפחות בנבחרת ישראל. לאלו שמקווים, נכונה אכזבה. "אני אמריקני, זאת המדינה שלי. רק התחלתי את הקריירה ואני מתכוון להתמיד בה ככל שאפשר. אני גם מחויב מבחינת הלויאליות שלי". 

פרמאר ממש נכנס לזה. האימון נמתח לשעה וחצי (צילום: ניר קידר)

"הלייקרס זאת הקבוצה שגדלתי עליה ועכשיו אני משחק בה. אני חי את החלום שלי. הלוואי וזה ימשך שנים. כך שבתקופה הקרובה אין לי כוונה להגיע לשחק כדורסל בישראל, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד. עם הכסף של היום, הרבה שחקנים עוזבים לאירופה. כך שאי אפשר להגיד שזה לעולם לא יקרה".

ובינתיים, פרמאר מפלס דרכו אל החמישייה של הלייקרס. בעונה הבאה הוא מקווה לפתוח לצידו של קובי בראיינט בעמדת הרכז, למרות שבשלב זה הוא

מעריך את נוכחותו של דרק פישר הוותיק, המשחק באותה עמדה. בכל מקרה, בכל הנוגע למעמדו כמנהיג בקבוצה - פרמאר עושה את דרכו בצעדים קטנים.

"אני מחשיב את עצמי כמנהיג מלידה, תמיד הייתי כזה. בתיכון ובאוניברסיטה" הוא מסביר. "ב-NBA לעומת זאת, אתה חייב להיות סבלני ולהמתין לתור שלך. זה כמו בצבא. אני כרוקי בשנה הראשונה הייתי צריך לסחוב לכל השחקנים הוותיקים את התיקים והם היו מתגרים בי. היום אני כבר יותר בטוח במעמד שלי ופישר, עם כל הניסיון שלו, רק עוזר לי".

ג'ורדן פרמאר. בצל של קובי בראיינט (איי.פי)

"אני רכז שצריך להנהיג, וכמנהיג מלידה אני מתכוון להיות כזה בלייקרס", ממשיך פרמאר, אולם הוא מודע לקושי הגדול שעומד בפניו להיות מנהיג אמיתי של הקבוצה - הצל שבראיינט מטיל עליו, "זה ממש קשה להנהיג, כשאתה לצד קובי. זאת אומרת, מדובר בשחקן הכי טוב בעולם, הוא עומד בראש הקבוצה והסגל נבנה סביבו. המטרה שלי היא למצוא את המשבצת שלי לידו ולעשות את המיטב".