צביעות אמריקנית במיטבה

הגינוי של ארצות הברית את רוסיה על פלישתה לגאורגיה, מדינה שממשלתה נבחרה בצורה דמוקרטית, מלמד יותר מכל על הצביעות האמריקנית.

לא עבר עשור מאז פלשו כוחותיה של ארצות הברית לסרביה, שגם ממשלתה נבחרה בצורה דמוקרטית, כדי לסייע למיעוט אתני (אלבנים) להשיג אוטונומיה ולאחר מכן עצמאות (קוסובו), והנה אותה ארצות הברית, מתייצבת לצד ממשלת גאורגיה שפתחה בלחימה בביצוע טיהור אתני במחוז אוטונומי (דרום אוסטיה).

צביעות אמריקנית אינה דבר חדש. ממשלת ארצות הברית השתמשה בנשק כימי כנגד אוכלוסייה אזרחית בוויטנאם (מבצע כתום). זה לא הפריע לה מעולם להתנגד לכך שיריביה יחזיקו בנשק זה. היא מימנה מהפכות צבאיות נגד משטרים דמוקרטיים (גרנדה, צ'ילה). זה לא הפריע לה מעולם להציג עצמה כמגינת הדמוקרטיה. ובכלל, מי שרואה בעולם כולו את מגרש האימונים של צבאה ואת המלחמה כאמצעי לכפיית שלטונה הכלכלי בעולם, מרביצה מוסר ליריבותיה בלי להסביר את אותם המעשים כשהיא בעצמה עושה אותם.

מי שנחשף לתקשורת ישראלית או אמריקנית מאז פרצה הלחימה, שכח במהירות שגאורגיה היא שבחרה לפתוח באש נגד מחוזות אוטונומיים השואפים לעצמאות ממנה. לא רוסיה המוצגת כבריון, אלא גאורגיה בת בריתנו וקניינית נשקנו היא שפתחה את השלב הנוכחי של הסכסוך בקווקז.

קולם של חסידי העצמאות בקוסובו ושאר אבירי ההגדרה העצמית במערב שתמכו בפירוק ברית המועצות ויוגוסלביה לא נשמע בכל הקשור לשאיפותיהם לעצמאות ואוטונומיה של מיעוטים אתניים או של מיעוט רוסי במדינות כמו מולדבה או גאורגיה.

כולנו יודעים על קוסובו, אך מי שמע בישראל על הרפובליקה המולדובית הטרנסדינסטיירית? אף אחד. הזכות להגדרה עצמית קשורה באופן בוטה באינטרסים של ארצות הברית ובמידה פחותה של האיחוד האירופי. לרצונם של מיעוטים אתניים להגדרה עצמית אין משמעות אלא אם כן הם פרו מערביים. קווי גבול בינלאומיים שאינם רלוונטיים למציאות האתנית בעידן של לאומנות גואה, מבוטלים רק כאשר בבית הלבן סבורים שהם יפיקו רווח פוליטי מההכרה בזכות ההגדרה העצמית.

במגרש המשחקים של הדיפלומטיה העולמית החזק קובע את כללי המשחק ולכן הזכות להגדרה עצמית היא הזכות להיות בת ברית של ארצות הברית, נגד יריביה האמיתיים והמדומיינים.

לממשל הנוכחי שדורש ממדינות בעלות יכולת שלא להתערב בענייני מדינות אחרות כפי שרק ארצות הברית עושה, יש אינטרס ברור בדרדור היחסים בינו לבין רוסיה. לאחר שש שנות מלחמה כושלת בטרור, במצב כלכלי הולך ומידרדר, יוכל הממשל הנוכחי שכל הצלחתו עד כה התבססה על יכולתו להפחיד את האוכלוסייה, להבטיח מעבר חלק לממשל הרפובליקני הבא רק באמצעות הפחדה מחודשת. לכן הוצאה מהארון המלחמה הקרה.

ארצות הברית שבשנים האחרונות עשתה כל שביכולתה כדי להשפיל את הרוסים בכריתת בריתות צבאיות עם שכנותיה של רוסיה, בהצבת טילים ותחנות רדאר בקרבת רוסיה, נאחזת בתגובה הצבאית הרוסית למעשי הצבא הגאורגי בדרום אוסטיה כדי לאיים על רוסיה ולדרדר את העולם כולו מחדש לעידן של דו קוטביות, שמאפשר הוצאת סכומי עתק על מלחמות מיותרות, פיתוח כלי נשק, שירותי ביון. עידן שמאפשר להפחיד את האזרחים באיומים של מלחמה נצחית. מלחמה, החלום הרטוב של כל ממשל כושל שלא מצליח להתמודד עם עוני, חוסר השגיות בתחומים חברתיים, כלכליים, חינוכיים ותרבותיים.

בסיפור הזה אין צדיקים גדולים, בטח לא הרוסים ולא האמריקנים. שתי המעצמות התערבו בסכסוך לא מתוך הכרה בזכויות טבעיות של מיעוטים או בחשיבות המשטר הדמוקרטי אלא כדי לקדם את האינטרסים שלהן. זה לא משנה את העובדה שלמיעוטים האתנים בגאורגיה יש את אותה זכות להגדרה עצמית ועצמאות שיש לאלבנים בקוסובו.

קידוש גבולות בינלאומיים על פני זכותן של אוכלוסיות להגדרה עצמית היא חרפה לעצם רעיון הדמוקרטיה. עשיית איפה ואיפה בין מי שזכאים להגדרה עצמית לבין מי שאינם בשל נטיותיהם הפוליטיות היא עלבון לאינטיליגנציה.

אם היו מכירים במערב מראש בזכות להגדרה עצמית של מחוזות שואפי עצמאות שאינם בהכרח פרו מערביים ולא מאפשרים לגאורגיה להמשיך לשלוט בהם בשם קדושת הגבולות הבינלאומיים, אפשר היה מראש להמנע מניסיון הטיהור האתני בדרום אוסטיה שביצעה גאורגיה ובהמשך מהפלישה הרוסית והמלחמה.

גלעד נתן, דוקטורנט להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית