מצוברי עד זאבי: סיכום המסע הישראלי לבייג'ינג
שחר הביא מדליה, הפייבוריטים קרסו והמתעמלים התעלו. וגם: התקוות, הפספוסים ואלו שלא שמנו לב שהגיעו. הופעת המשלחת האולימפית, סעיף אחרי סעיף - סיכום אחרון בהחלט
43 ספורטאים שלחה ישראל לבייג'ינג. מדליה אחת, זה השלל עימו היא חזרה מבירת סין. אחרי 17 ימים קסומים במזרח (ועוד שבוע אחד שעבר מאז), הגיע הזמן לסכם את הופעת הסגל הכחול-לבן בבייג'ינג, הופעה שכבר הוגדרה על ידי ראשי המשלחת כ"פחות טובה ממה שציפינו ופיללנו לה".
במספרים, ההופעה הזו אכן לא תירשם בדברי הימים של הספורט הישראלי. מלבד מדליית הארד שהגיעה מצ'ינגדאו, רשמה המשלחת רק עוד שש הופעות בטופ 10 (ושלושה חצאי גמר בשחייה), ואילו לא פחות משמונה ספורטאים (בטניס, בג'ודו, בסייף ובטקוואנדו) הפסידו כבר בסיבוב הפתיחה.
שמחות, אכזבות, החמצות, פספוסים, צל"שים, נפילות ומה לא. משלחת ישראל הגישה לנו זכרונות מכל המינים ורגע לפני שמתחילים את הספירה לאחור לקראת לונדון 2012, קבלו את סיכום ynet להופעת הסגל באירוע השיא של הספורט העולמי.
המצטיין: שחר צוברי
הבחירה הקלה ביותר. בגיל 21, באולימפיאדה ראשונה, עמד הגולש האילתי בלחץ הכבד והביא את המדליה היחידה ב-2008. למרות שהדרדר מחוץ לשלישייה הראשונה אחרי פתיחה מדהימה, צוברי לא קרס ב'מאני טיים' ומקום שני בשיוט המכריע העניק לישראל מדליה שביעית בכל הזמנים.
משלימים את הפודיום: ניקה קורנצקי ו-ורד בוסקילה (השייטות היו קרובות מאוד לדוכן המדליות, אבל בסופו של דבר סיימו במקום הרביעי ב-470), גל יקותיאל (עלה לקרב על הארד בג'ודו, הפסד באיפון העניק לו את המקום החמישי).
הענף: התעמלות, הגרסה הארטיסטית והריתמית
אחראי לשלושה משבעת הגמרים הישראלים בבייג'ינג. אלכס שטילוב, הישראלי הראשון שהתחרה באולימפיאדה, עלה לגמר תרגיל הקרקע והיה קרוב גם לגמר קרב-רב בהתעמלות המכשירים. אירה ריסנזון ונבחרת ההתעמלות האמנותית, מהאחרונות שהתחרו במשחקים, עלו אף הן לגמרים היסטוריים, וגם נטע ריבקין בת ה-17 הראתה המון פוטנציאל.
קריירה מובטחת בדוגמנות. ריסנזון (צילום: AFP)
משלימים את הפודיום: שייט (צוברי, קורנצקי-בוסקילה ומעיין דוידוביץ' – כולם עשו מעל ומעבר לציפיות), שחייה (11 שיאים ישראלים בבריכה, גל נבו, נמרוד שפירא בר-אור וגיא ברנע עלו לחצאי גמר).
התקווה: נמרוד שפירא בר-אור
האחרון שהצטרף לסגל, ורק לאחר ערעור לבית הדין של הוועד האולימפי, הוכיח שהיה צריך להיכלל במשלחת עוד זמן רב לפני כן. הפוטנציאל נוזל מבן ה-19, שכבר זכה במספר מדליות באליפויות אירופה לצעירים. באולימפיאדה, עם חצי גמר ב-200 מ' חופשי וניפוץ השיא של יואב ברוק ב-100 מ', הוא הראה שגם בבוגרים יש לו מה למכור, והרבה.
לונדון מחכה לו. נמרוד שפירא בר-אור (צילום: AP)
משלימים את הפודיום: ריבקין (דורגה במקום ה-14 באמנותית ביחידות, ששה שלבים מעל למיקומה באליפות העולם 2007) ודוידוביץ' (העפילה לשיוט המדליות בצ'ינגדאו וסיימה עשירית בניל פרייד).
המפתיע: גל נבו
לפני טקס הפתיחה, אף אחד לא ציפה מנבו להעפיל לחצי הגמר. אחרי טקס הסיום, הקיבוצניק מחמדיה כבר נחשב למועמד לגיטימי למדליה באליפות אירופה.
הלהיט מקיבוץ חמדיה. גל נבו (צילום: רויטרס)
נבו הדהים עם מקום 11 ושיא ישראלי אדיר ב-400 מ' מעורב אישי, המשחה הראשון שנערך ב'קוביית המים', דורג 13 עם שיא נוסף בחצי המרחק וכעת הוא בהחלט יכול להיות מוגדר כישראלי מספר 1 באחד הענפים החשובים ביותר. משלימים את הפודיום: שפירא בר-אור וריבקין.
הוסיפו צבע: נבחרת ההתעמלות האמנותית
המשלחת לבייג'ינג אמנם לא היתה הטובה בתולדות ישראל, אבל היא לבטח היתה היפה מכולן. לקטיה פיסצקי, אלונה דבורניצ'נקו, ורוניקה ויטנברג, רחלי ויגדורצ'יק ומריה סבנקוב יש חלק גדול בזה. בתרגיל השני במוקדמות הוכיחה חמישיית הבנות כי הן לא רק יפות, אלא גם מוכשרות, אפילו מאוד מוכשרות.
גם יפות, וגם מוכשרות. נבחרת ההתעמלות הישראלית (צילום: AFP)
משלימות את הפודיום: ריסנזון (אחרי הפרישה הצפויה תחל כנראה בקריירת דוגמנות מצליחה), אנסטסיה גלושקוב ואינה יופה (הג'ינג'יות של השחייה האמנותית צבעו את הציפורניים בלק כחול-לבן, כולל מגן דוד. לגמר אולימפי זה לא הספיק).
הנפילות: אודי גל וגידי קליגר
ועכשיו לחלק הפחות נעים (והיותר ארוך) בסיכום. שלוש מדליות היו אמורות להגיע מהפייבוריטים הברורים לקחת אותן, אבל אף אחד מהם אפילו לא היה קרוב לטופ.
גל וקליגר בצ'ינגדאו. אכזבה קשה (צילום: AP)
גל וקליגר איכזבו יותר מכולם. שייטי ה-470, שזכו בשלוש מדליות ארד בשלוש אליפויות העולם האחרונות, סיימו רק בפעם אחת מתוך 10 השיוטים בטופ 10, ודורגו בסופו של דבר במקום ה-14, הרחק מתחת לציפיות המוקדמות.
משלימים את הפודיום: אנדי רם ויוני ארליך (אלופי אוסטרליה הפסידו כבר בסיבוב הראשון והודחו מבייג'ינג מבלי לזכות במערכה), אריק זאבי (המדליסט מאתונה ניצח קרב אחד בלבד בבייג'ינג, האולימפיאדה האחרונה שלו בקריירה).
המאכזבת: אליס שלזינגר
נכון, הג'ודאית הצעירה לא היתה מועמדת למדליה, ואפילו לא לניצחון בודד, אבל הגישה שלה אחרי שני ההפסדים בבייג'ינג קצת הכעיסה. שלזינגר ומאמנה טענו כי לא ציפו ליותר מכך, וכי הגיעו למשחקים כדי להתחשל לקראת לונדון. הבעיה היא ש-2012 עדיין רחוקה, ואף אחד לא יודע מה יקרה בארבע השנים הקרובות. אם כבר הגעת לאולימפיאדה – תני את הכל ואל תשמרי לאחר כך.
משלימים את הפודיום: תומר אור (יותר פספוס מאכזבה. הוביל כבר 6:10 על סייף קנדי בינוני, אבל שמט את היתרון בדקת הסיום ועף בסיבוב הפתיחה), איתי צ'מה (היחיד שלא שבר שיא ישראלי או שיא אישי בבריכה, למרות בגד הים החדש).
נעים להכיר. גיל סימקוביץ' ודורון אגוזי (צילום: מיקי שגיא)
היו כאן, ואפילו לא שמנו לב: גיל סימקוביץ' ודורון אגוזי - שני הקלעים חסו בצל גיא סטריק הוותיק. אף אחד לא ציפה מסימקוביץ' ואגוזי לעלות לגמר, ובמובן הזה הם לא איכזבו. סימקוביץ' דורג במקום ה-22 בשכיבה, אגוזי סיים 36 בשלושה מצבים, וגם אחרי בייג'ינג נותרו השניים אלמוניים לחלוטין. אולי בלונדון זה ישתנה.
משלימות את הפודיום: נופר אדלמן (השייטת החביבה סיימה במקום ה-16 בלייזר רדיאל ו'סבלה' מהצלחת חבריה בצ'ינגדאו) ונעם מילס (הסייפת הודחה בסיבוב הפתיחה לאחר הפסד לאלופה האולימפית לשעבר ולא נכנסה לתודעה).
כורתים את הענף: אתלטיקה
אחרי פלפס והשחייה, החגיגה הגדולה בשבוע השני של האולימפיאדה התקיימה כל ערב באצטדיון המרהיב 'קן הציפור'. אבל משום מה, האתלטים הישראלים נשארו מחוץ למסיבה ולמרות שלא ציפינו מהם לגנוב את הכותרות מאוסיין בולט, הם אפילו לא זכו לכמה רגעי תהילה ותהודה בארץ.
שירת הברבור. אלכס אברבוך בבייג'ינג (צילום: AP)
איתי מגידי הפצוע סיים אחרון במקצה ב-3,000 מכשולים, הקופץ לגובה ניקי פאלי קפץ 10 ס"מ פחות מהשיא שלו והתלונן על כאבים ברגל ואפילו אלכס אברבוך, שהרגיל אותנו לגמר כמעט בכל תחרות בינלאומית בה השתתף, סיים את האולימפיאדה האחרונה בקריירה שלו בקול ענות חלושה. סטאין? את האולימפיאדה הזו הוא יעדיף לשכוח.
משלימים את הפודיום: טניס (ניצחון אחד בחמישה משחקים לפאר, אובזילר, רם וארליך, כולל האכזבה הגדולה של 'אנדיוני', ראו בסעיף נפרד) וסייף (דלילה חתואל, מילס ותומר אור סיימו מהר ב'פנסינג הול', בדרך לחזרה העגומה הביתה, עם מאזן של 0 מ-3).
הפספוסים: בת אל גטרר
לוחמת הטקוואנדו כבר הוליכה 1:3 על אלופת אירופה לשעבר, הקרואטית זובצ'יץ', אבל רבע דקה לסיום ספגה בעיטה בראש והפסידה 4:3 דרמטי בסיבוב הראשון. ההפסד היה מעצבן פחות אם היה מגיע בענף אחר, אבל בטקוואנדו - עם 16 מתחרות בלבד בהגרלה, העפלה היתה מציבה את גטרר למפגש מול יריבה נחותה יותר, במרחק שני נצחונות בלבד ממדליה. פשוט חבל.
משלימים את הפודיום: אלכס אברבוך (אם הקופץ במוט היה עובר את הגובה האחרון במוקדמות, 5.65 מ', הוא היה מעפיל לגמר ושם, התוצאה שלו מלפני שנה, 5.70, היתה מספיקה למדליה) וגיא סטריק (הקלע כבר היה עם רובה וחצי בגמר, אבל פספוס בכדורים האחרונים מנע ממנו גמר אולימפי ראשון בניסיון הרביעי).
מקור להשראה לכל הנבחרת. אלון מנדל (צילום: AFP)
להוריד את הכובע: אלון מנדל
איך אמרו חברי משלחת השחייה? מנדל הוא הגורם העיקרי מאחורי התוצאות הטובות של הנבחרת. למרות הטרגדיה של מות אביו ממש בסמוך לפתיחת האולימפיאדה, מנדל נשאר בסין ולא רק שמצא כוחות להתחרות ולהגשים את חלומו שלו ושל אביו, אלא גם הצליח להעביר אנרגיות חיוביות לחבריו.
משלימים את הפודיום: מיכאל קולגנוב (מדליסט העבר, שזכה לכבוד לשאת את הדגל בטקס הפתיחה, לא עלה לגמרים, אבל היה במרחק נגיעה וריגש את כולם בכוח הרצון ובעבודה הקשה שלו) ואניה גוסטומלסקי (השחיינית הבלתי נלאית לא נגמרת וגם בגיל 27 המשיכה להשתפר ולשבור שיאים אישיים וישראלים. דוגמא לדור הבא).
לפנייה לכתב/ת 
