קלאסי שזה צעיר

בתיאטרון באר שבע מנסים למצוא פתרונות יצירתיים על מנת לשרוד. התיאטרון, שסוחב אחריו גירעון של כ-3 מיליון שקל, הצליח, זו השנה השלישית, לסיים עונה עם עודף תקציבי ועם היקף מנויים שהולך וגדל. בימים של מיתון, בפריפריה שמתעקשת להחזיק מעמד מול תזרימי התקציבים למרכז, זה לא פשוט ובטח לא מובן מאליו.

לא מעט ביקורת נשמעת מזה שנים על הרפרטואר המדשדש של התיאטרון העירוני של בירת הנגב ויש לומר שבשנותיו הראשונות בתפקיד, המנכ"ל והמנהל האמנותי של התיאטרון, נתן דטנר, חיפש את דרכו. השנה, כך עושה הרושם, הוא מצליח להציג, לפחות על הנייר, תכנית מעניינת לצד חזון שמושתת על הרכב צעיר של שחקנים שרעבים לבמה. הרשימה כוללת בין היתר את יונית טובי, ירמי רייך, מרינה שויף, אסף שטיינברגר, רותי אסרסאי, צבי סהר, נילי צרויה, לירון בן ששון, אורן כהן ורון ביטרמן.

"יש בזה גם אמירה וגם חשיבה פרקטית", מודה דטנר. "אנחנו רוצים לפתח שחקנים לאורך זמן, ליצור מערכת יחסים ארוכת טווח ונאמנות דואלית, שאותה קשה לייצר אצל שחקנים בשכר שיום אחד הם פה ומחר הם שם. כששחקנים הולכים איתך כברת דרך, זו תחושה אחרת והתוצאות שונות. נכון שצריך לכך משאבים כלכליים, אבל יש לנו היכולת לעשות את זה ועם הקבוצה שבנינו אפשר לייצר רפרטואר שמורכב גם מהפקות גדולות כמו 'קומדיה של טעויות' ו'השחף' בלי לפשוט את הרגל. במשך השנים הראשונות הייתי צריך לייצב את התיאטרון ולשלם מס למולך. היום זה מאפשר לנו יותר חופש פעולה".

בית משלנו

ההפקה הראשונה של התיאטרון, "קומדיה של טעויות", תפתח את בית התיאטרון החדש, שיפעל לצד המשכן לאמנויות הבמה העירוני אותו ינהל ארנון פורת, מי שמנכ"ל עד לפני כשנתיים את תיאטרון חולון במשך 15 שנה. אולם התיאטרון העירוני מונה 450 מקומות ישיבה. באולם המשכן 950 מקומות ישיבה והוא ישמש במקביל את תזמורת הסימפונטה המקומית ויעמוד לרשות התיאטרון שיארח הפקות חוץ מהמרכז. "זה בית משלנו ומשמעות הדבר הוא שקט", אומר דטנר. "המתקנים שעומדים לרשותנו חדישים ונפלאים. יש לנו במה, אמנם לא גדולה, אבל מאובזרת כיאות. זה סופסוף תיאטרון אמיתי". את ההצגה הפותחת את סדרת המנויים, "קומדיה של טעויות", יביים דטנר.

זו לא ההפקה היחידה שהוא יביים במסגרת העונה הקרובה וגם לא הקלאסיקה העולמית היחידה ברפרטואר. אליה מצטרף גם המחזה האלמותי של צ'כוב, "השחף", בבימויו של המנהל האמנותי. "שני המחזות האלה הם אתגרים שתמיד רציתי להתמודד איתם", הוא אומר. "כשיש לך צוות גדול של שחקנים אפשר לפנטז יותר ולעמוד בהפקות שהן מעבר לשני אנשים בסלון.

" 'קומדיה של טעויות' תפתח את האולם כי זה מחזה שהוא Fun גדול והרי אי אפשר לפתוח אירוע חגיגי שכזה עם איבסן אלא עם הצגה שמאפשרת להשתולל איתה. זירת ההתרחשות תעבור להוואנה, בירת קובה, שזה נראה לי מקום הגיוני לקומדיה פרועה על חילופי זהויות שלא ייתכנו במקום נורמלי. חם שם, האנרכיה היא יותר מאופציה, החוק לא ממש חוק וזה הגיוני".

דטנר, ששיחק בהפקה האחרונה של המחזה בתיאטרון הקאמרי, אומר שגם בגרסה הקודמת פעל הבמאי, עמרי ניצן, על פי אותו קו מנחה ומיקם את העלילה במזרח התיכון עם קריצה לקהיר. "לא מוזר לי לביים הצגה ששיחקתי בה, במובנים רבים זה חוסך הרבה זמן, כי אני מכיר את המחזה לפנים ולפני וזה מקל מאד", הוא אומר.

לביים בבוקר, לשחק בערב

המחזה הנוסף שדטנר יביים, "השחף", בנוסח העברי של דוד אבידן, הוא קריצה ליחס בין מרכז לפריפריה בישראל. דטנר מוצא קשר הדוק בין העשייה התיאטרונית בבאר שבע לבין הנושא המרכזי של המחזה – קשר בין חיים ליצירה, תודעת המחיר הנלווה להצלחה ולפרסום. "משהו במפגש בין מוסקבה לפרובינציה דומה למפגש בין תל אביב לבאר שבע. במחזה השחקנית הגדולה מגיעה לפרובינציה שמוקסמת ממנה. כולם סביבה שקרנים. זה מחזה שמציג את התיאטרון בשיא הרמייה שלו וזה נוגע לי".

דטנר מתקומם נגד השאלה שתוהה כיצד ילהטט בין ניהול התיאטרון, תפקידיו כשחקן בתיאטרונים אחרים ובימוי. "עצם השאלה היא אי הבנת המקצוע. אנשים יכולים לביים בבוקר, לשחק בערב ולנהל תוך כדי. לוחות הזמנים מתואמים ומעבר לכך אני מנהל אמנותי של תיאטרון לא רק בכדי ללהק ולבנות רפרטואר אלא כן, בפירוש גם, כדי להביא את עצמי לידי ביטוי כבמאי. זה חלק מהג'וב והדבש היחיד שיש בו ואין לי כוונה לוותר על זה".

הפקות נוספות שמתוכננות לעונה הקרובה הם הדרמה ההיסטורית "משיח" מאת מרטין שרמן, בתרגום חדש שכתבה נאווה סמל ובבימויו של רועי הורוביץ, שמשמש מזה כשלוש שנים כדרמטורג של התיאטרון לצדו של דטנר. המחזה, שעלה בעבר בתיאטרון חיפה, יוגש בעיבוד חדש באישורו של המחזאי.

סיפור העלילה מתרחש בעיירה קטנה על גבול אוקראינה ופולין בשנת 1665, כששמועות על משיח שקם ומבקש להנהיג את העם מתחילות לצוץ בה. הכל נתפשים לחזיונות גאולה, למעט רווקה מזדקנת וכעורה בשם רחל, הממשיכה להטיל בו ספק.

רביו סקסי

הפקה נוספת שנוגעת בעולם היהודי היא "חופה שחורה", מחזה ישראלי חדש מאת בלהה רובינשטיין, שנכתב בהשראת "חורבן קרשב" מאת בשביס זינגר. ההצגה, אותה יביים רועי הורוביץ, נוגעת בשדים רדומים בנפשם של בני עיירה יהודית קטנה, אשר קמים לתבוע את עלבונם. "הפן היהודי מטבע הדברים נוגע אליי וקרוב ללבי. אני תמיד מנסה לשלב הצגות שיביאו את הנושא לבמה וכך גם הפעם", אומר דטנר.

קלאסיקה נוספת בלבוש חדש הוא הגרסה העכשווית של עידו רקלין לרומן "הרוזן ממונטה כריסטו" של אלכסנדר דיומא. ריקלין, שעד כה לווה את תיאטרון באר שבע בעיקר כמתרגם ("ברוקלין בוי", "ילדים חורגים לאלוהים"), יביים בו לראשונה. מוזיקה מקורית שתלווה את ההפקה כתב דורי פרנס. העיבוד הנוכחי הוא יצירה חדשה שנכתבה ללהקת השחקנים של תיאטרון באר שבע.

את העונה הקרובה ינעל פרויקט בתי משפט, מאת גיל צ'רנוביץ, שייעשה במשותף עם

 להקת השחקנים של באר שבע. מדובר במחזה קומי סביב הווי בתי המשפט בישראל. "צ'רנוביץ תופר, יחד עם להקת השחקנים, קומדיה מטורפת סביב הנושא שהפך להיות בוער. זו הרפתקה שנגלה תוך כדי הליכה. אני חושב שללכת על דברים שונים, יוצאי דופן, לא בטוחים, זה חלק מהתפקיד שלנו", אומר דטנר.

הרפתקה נוספת, שככל הנראה תקרום עור וגידים בתחילת 2009, היא "הפעם הראשונה שלי", רביו סקסי שמוצג בימים אלה ב-Off Broadway בניו יורק. "זה קצת כמו מונולוגים מהואגינה רק מכיוון אחר", אומר דטנר. "זה החל באתר שמישהו פתח בשם MyFirstTime.Com, שנתן מקום לכל מי שרוצה לכתוב על החוויה המינית הראשונה שלו. ההיענות היתה מדהימה. נכתבו אלפי סיפורים ומתוכם כתב בעל האתר רביו בהשתתפות שני בחורים ושתי בחורות. הם מספרים את הסיפורים בהומור. זה מרתק, מאד סקסי ומצחיק". ההפקה הזו תיעשה, ככל הנראה, בשיתוף עם תיאטרון תמונע בתל אביב ותרוץ במקביל בשתי הערים.