מותר להתקלח מייד אחרי הטבילה במקווה?

שאלה:

האם אחרי הטבילה צריך להישאר עם המים של המקווה, או שאפשר לרחוץ? (חיים עמר, אזור)

תשובה:

חיים שלום,

מי המקווה מתאפיינים בכך שהם מים "טבעיים" – מי גשמים שנקוו בבור, או מי מעין ונחל. (ויקרא יא, לו). הטבילה במקווה אינה באה לצורך ניקיון, כפי שרבים טועים לחשוב, אלא, לטהר מטומאה. (אגב, יש לעובדה זו הוכחות רבות בחפירות ארכיאולוגיות, בהן נמצאו מקוואות בסמוך ויחד עם מרחצאות). יש מסבירים את החובה לטבול דווקא במים "טבעיים", כי הטובל מתאחד עם הטבע, וכאילו נולד מחדש. אולם, אין להסבר זה או אחר השפעה על עצם הדין.

בימים קדמונים היו רוב המקוואות בבורות של מי גשמים שנאגרו בימי החורף, ובגלל מגבלות טכניות הוחלפו המים לעיתים רחוקות, כך שהמים לא היו כל כך נקיים.

אמנם, מצד הדין אפשר להחליף את המים בבור הטבילה, והמים יהיו כשרים אם הם משיקים למי הגשמים שבבור סמוך, בתנאים הלכתיים מסוימים, וכפי שנהוג כיום בכל המקוואות באופן שהמים בבור הטבילה נקיים מאד.

גם בימי בית שני היו עשירים שבנו מקוואות כאלו, וכפי שאפשר למצוא בארמונות החשמונאים ביריחו ובמקומות נוספים. אולם, ברוב המקוואות היו מי גשמים ששהו תקופה ארוכה, ולכן הטובל בהם יצא בהרגשה "לא נעימה" ולא נקיה.

הדבר גרם לאנשים להתרחץ אחרי הטבילה במקווה במים נקיים. חכמים חששו, שרחצה זו תגרום לאנשים לטעות שהגורם לטהרה אינו מי המקווה אלא הרחצה במים השאובים הנקיים (וכפי שיש טועים היום...) ולכן, גזרו שאסור לרחוץ בסמוך לטבילה. (תלמוד בבלי שבת דף יד).

במשך הדורות דנו הפוסקים האם גזירה זו הייתה רק לעניין מסוים (טהרה לתרומה) או שזו גזירה כללית. הייתה למחלוקת זו השלכות לגבי מקוואות של מים קרים, אם מותר אחרי הטבילה להתרחץ במים חמים כדי להתחמם. דעת רוב הפוסקים שזו הייתה רק גזירה מקומית שאינה שייכת בזמננו, ולכן התירו לרחוץ אחרי הטבילה, ובפרט אם רוצים להתחמם.

השולחן ערוך אינו מזכיר בהלכות טבילה שום הסתייגות מרחצה אחר הטבילה, ורק הרמ"א מציין שיש מנהג האוסר זאת (יורה דעה סימן רא, סעיף עה).

פוסקי דורנו (הרב ולדנברג, ויבל"א הרב עובדיה יוסף ועוד), התירו להתקלח אחרי הטבילה ורצוי שהרחצה תהיה במקום אחר, אולם כשיש צורך מותר אפילו במקווה. בדין זה אין הבדל בין גברים לנשים. כל טוב. (משיב: הרב שמואל שפירא, כוכב יאיר)