תקציב לרשות? חבל על כל שקל
הקרב על צמצום תאונות הדרכים בישראל מתנהל ללא תכנית כלשהי, כזו המבוססת על יעדים ברורים וניתנים למדידה. אם כך הדבר, הגיע הזמן לסגור את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולהשקיע את כספה במקום טוב ויעיל יותר
במדינת ישראל יש עשרות, אם לא מאות בעלי תפקידים, המקבלים משכורת לטובת עניין אחד ומיוחד - המלחמה בתאונות דרכים. כך על פי החלטות ממשלה, כבר שנים ארוכות. האם מי מאותם מאות עובדים, יכול להסביר לנו למה בשנתיים האחרונות חלה ירידה מעודדת במספר ההרוגים בתאונות דרכים? אף אחד לא יודע. האם מישהו מהם מסוגל להסביר למה מתחילת השנה נרשמה עליה ברורה? למרבה הצער, התשובה זהה: אף אחד לא יכול לשים את האצבע על הסיבות המדויקות.
להיעדר התשובות החשובות האלה, שבעזרתן ניתן להתוות מדיניות נכונה, יש סיבה אחת, ואחת בלבד: למרות כל הוועדות שקמו לאורך השנים, ביקורת ציבורית נוקבת, הבטחות של שרי תחבורה לדורותיהם, עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי פצועים, מדינת ישראל ממשיכה להילחם בתאונות דרכים בחובבנות מקוממת. ללא תוכנית לאומית מחייבת, מקצועית ועקבית.
מאחורי האין-תוכנית של מדינת ישראל, עומדת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: הגוף שאמור לנהל ולרכז את המאבק בתאונות הדרכים - מתוך ראייה מערכתית רחבה וכוללת - הוא כבר שנים גוף חסר-שיניים, מסורבל ולא-יצירתי. בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2005, הוגדרה הרשות כך: "צינור להעברת תקציבים לגופים העוסקים במאבק בתאונות הדרכים".
למרבה הצער, כמעט ארבע שנים לאחר מכן - ולמרות שב-2007 הוקמה מחדש - נדמה שזה נותר עיקר עיסוקה של הרשות: העברת כספים ממשרד האוצר לכיסם של גופים האמורים לסייע במאבק בתאונות הדרכים. וגם, מקום עבודה הולם ומכניס היטב לשורת בעלי תפקידים מרשימה, שהשפעתם על הבטיחות בדרכים אפסית.
רוצים לדעת לאן מגיעים מאות מיליוני השקלים של תקציב הרשות? ודאי תשמחו לשמוע כי תקציב הרשות מחולק למטרות ראויות מאין כמותן: מימון פעילות משטרת התנועה. תגבור בתי המשפט לתעבורה. פעילויות הסברה וחינוך. תקצוב מטות הבטיחות ברשויות המקומיות. וגם תשלום משכורת עבור כ-80 עובדי רשות, שתפקידם כאמור להעביר את הכספים. חבל רק שכל אותם כספים עוברים ללא בקרה וביקורת ראויה, ללא תוכנית לאומית רב-שנתית, בלי יעדים ברורים וללא אפשרות מדידת איכות.
גם במשרד האוצר החליטו כי למרות הביקורת הציבורית הכמעט-אוטומטית, תיאלץ הרשות להסתדר בתקציב 2009 עם קיצוץ של 200 מיליון שקל. "בכירים" ברשות מספרים לכל מי שמוכן להקשיב, וזוכים לאוזן קשבת - ולמנת אינצ'ים מכובדת - בתקשורת שלעיתים מאבדת אף היא כיוון, כי הקיצוץ הוא לא פחות מגזר דין מוות לעשרות נהגים מדי שנה. יכול להיות שהם צודקים.
אבל לפני שאותם משרתי-ציבור מבקשים את כספי האזרח, הגיע הזמן שיוכיחו כי הם אכן ראויים לאמון. יוחלט כי לפני שתועבר לרשות אגורה שחוקה אחת בשנת התקציב 2009, תתכבד ותציג בפומבי תוכנית לאומית למלחמה בתאונות. עם יעדים שנתיים ברורים למספר הרוגים ופצועים, כפועל יוצא של מחקר וניתוח.
ללא תוכנית שכזו, טוב יעשה הציבור אם ידרוש את פירוקה של הרשות לאלתר, והחלפתה בגוף שיידע להכתיב את סדר היום הבטיחותי בכביש הישראלי. את 200 מיליון השקלים, שגם כך כנראה לא העלו ולא הורידו ממניין ההרוגים, ניתן יהיה להשקיע בתחום שבניגוד לרשות, אין ספק באשר לתרומתו לבטיחות - תשתית למשל.
לפנייה לכתב/ת 
