יום של חשבון נפש על שוויון נפש

גולשים יקרים, 

ynet מזמין אתכם היום להשתתף ביוזמה בלתי שגרתית במדיה הישראלית - דיון מעמיק בשאלה של חיים ומוות - החיים והמוות שלנו.

את רוב התכנים שיפורסמו היום באתר נקדיש לחשבון נפש ציבורי בנושא תאונות הדרכים, וננסה בעזרתכם להבין מדוע עד היום, אחרי יותר מ-30 אלף הרוגים ועוד מאות אלפי נפגעים, שום דבר עוד לא הוציא אותנו אל הרחובות בדרישה לשינוי מהותי בסדר העדיפויות הלאומי. לעשות הכול - הכול! - כדי למצוא תרופה למחלה הקטלנית ביותר שמאיימת על חיינו. להוכיח שכאזרחים וכחברה אנחנו מחויבים, לפני כל דבר אחר, להבטיח שילדינו ואנו נחזור הביתה בשלום. היום, מחר, תמיד.

תחת הכותרת תאונה למדינה, כל ערוצי ynet יפרסמו ב-24 השעות הבאות עשרות כתבות, מאמרים, מדריכים וסרטוני וידאו, שיזמינו אתכם לקחת חלק פעיל בדיון. הכתבות יאירו את הנושא מזוויות שטרם נחשפו, יציגו את המעגלים הלא-צפויים של קורבנות התאונות, ויעסקו שוב ושוב בשאלת המחיר המטלטלת - המחיר הכלכלי, התשתיתי, החברתי, הלאומי, ובעיקר, המחיר האישי.

יום הזיכרון לחללי הכביש 

מטבעם, כלי התקשורת עוסקים בחדש ויוצא הדופן, ולא בקבוע והשגרתי. משום כך, נוכח שטף החדשות במדינה שלנו, לעולם אין לנו הזדמנות אמיתית להרחיב בנושא מסוים ללא הקשר אקטואלי מובהק. אולם נראה שאנו לא זקוקים לאירוע מיוחד כדי להציע דיון מעמיק - המציאות הישראלית מוכיחה שהדיון בעניין תאונות הדרכים רלוונטי, נדרש, חיוני וקריטי - מדי יום ביומו.

בחרנו לקיים את פרויקט "תאונה למדינה" בימים הראשונים של ספטמבר בגלל הסמיכות לתחילת שנת הלימודים, מתוך דאגה לשלומם של מיליון וחצי ילדים שעושים את דרכם אל בית הספר ובחזרה מדי יום; קבענו אותו לפני חגי תשרי, כדי להקדים מעט את סיכומי הביניים המסורתיים, הדו"חות השנתיים המעייפים, וחשבונות הנפש המתייפיפים של אנשי הציבור, שכמותם שמענו, כך או אחרת, כמעט מדי שנה.

וגם - רצינו לכבד ליום אחד את "חללי הכביש", מי שהפכו למחיר הבלתי נמנע, הקורבן המובן מאליו: רבבות האזרחים שמותם בא להם בהפתעה מוחלטת ובייסורים קצרים וארוכים, ללא שום ממד הרואי. בחברה לוחמת כמו שלנו, כאשר אין "יום זיכרון" ממלכתי, יש ריק שמעודד אדישות, ואין אצלנו סוף סתמי יותר ממוות בתאונת דרכים. כך נשארים הקורבנות חסרי זהות לנצח, שום אנדרטה לא מעידה שאכן היו, שום מפעל הנצחה לא שומר את מורשתם, ואיש לא עומד דום לזכרם. 

את היום הזה, לפיכך, אנו מקדישים לזכרם של "חללי הכביש", ומשתתפים בכנות באבלן של המשפחות השכולות.

האמת המחרידה 

מקום המדינה ועד היום נהרגו בתאונות הדרכים בישראל יותר מ-30 אלף איש. הנתון המדויק משתנה מדי יום, אבל בשבוע האחרון של 2007 הוא עמד על 29,679 איש. יותר הרוגים מאשר בכל מערכות ישראל ובפעולות האיבה.

הבעיה עם מספרים גדולים במיוחד היא שהם בלתי נתפסים. קשה לעכל ולהקיף אותם, והם עלולים להנציח את האדישות, שכן איש מאיתנו לא הכיר אישית מאות קורבנות. אבל כל אחד מאיתנו הכיר לפחות אדם אחד שנהרג בתאונה. בגלל ה"ישראליות", כולנו, איכשהו, מתישהו, התחברנו למשפחת השכול הנוראה הזו, שמצליחה לגדול לממדים מבהילים גם בעיתות שלום, גם ללא פעולות איבה. 

30 אלף הרוגים. 

הנתון הזה מפלצתי ממש יחסית לאוכלוסיית המדינה. מדובר ביותר אזרחים מאשר כל אוכלוסיית צפת, כפול מאוכלוסיית אריאל, מספר זהה לכל האוהדים שמילאו בשבוע שעבר את איצטדיון רמת גן במשחק נגד שווייץ. מספר בלתי נתפס.

וזו רק השורה התחתונה, שמסתירה את המחיר המחריד: מאות אלפי פצועים, רבים מהם במצב קשה, מיליוני בני משפחה כואבים. אם רבים מאיתנו נמנים עם המעגל הראשון של קורבנות התאונות - כולנו נמצאים במעגל השני.

ומשום מה, התקהינו כלפי הנתונים האלה. הם כאילו נתפסים בעינינו מובנים מאליהם, חלק בלתי נמנע מהחיים המודרניים בארץ מתפתחת. פיתחנו עמידות כלפי הדיווחים בתקווה שלנו זה לא יקרה, כי כך לימדו אותנו להיות ישראלים: כך שרדנו מלחמות, כך השלמנו עם שגרת ההפגזות על יישובי הדרום, כך עברנו שנים של אוטובוסים מתפוצצים. נקרענו, בכינו, הדלקנו נרות, המשכנו הלאה.

רק עובדות  

הנה מקבץ קצר של עובדות על תאונות דרכים בישראל, באדיבות עורך הרכב של ynet, העיתונאי הלל פוסק: 

• ישראל ניצבת במקום השמיני בעולם במספר ההרוגים בתאונות הדרכים (ביחס למיליון תושבים), זאת אף שרמת המינוע אצלנו נמוכה בחצי מהמקובל במדינות המערב (במילים אחרות, מקומנו הריאלי גבוה יותר).
  

• מסוכן להיות קשיש מעל גיל 65 אצלנו. שיעור התמותה בתאונות של בני גילאים אלה  כפול מזה של צעירים.
  

• הגורם מספר אחד לתאונות דרכים בישראל הוא אי ציות לרמזור . בניגוד למקובל לחשוב, גורם המהירות המופרזת ניצב רק במקום השמיני.
  

• המחיר שמשלמת המדינה על כל הרוג בתאונה עומד על 4.7 מיליון שקלים.
  

• "מחירו" של פצוע קשה בתאונה בדרך בינעירונית עומד על כ-900 אלף שקלים.
  

• פצוע קל בתאונת דרכים קלה עולה למדינה "רק" 17 אלף שקלים.
  

• ב-2007 נהרגו בישראל 430 בני אדם. "מחירם" למדינה עמד על 2 מיליארד ו-21 מיליון שקלים.
  

• העלות הכלכלית של תאונות הדרכים למשק ב-2007 נאמדה ב-7.5 מיליארד שקל.
    
  

מדינה בתאונה

התכנים שנביא בפניכם היום מחדשים, חושפים, מרתקים ומאוד מרגשים. יש בהם כתבות קורעות לב - כמו הפרופיל בווידאו של אמא, ששכלה את בתה, ומאז מקדישה את חייה למניעת תאונות דרכים, המונולוג של הנהג שהרג וישב בכלא, או השעות הנוראות במחיצתם של קציני הנפגעים במשטרה, האנשים הטובים שנאלצים לייצג את מלאך המוות.  

דברו איתנו. תצעקו 

אנחנו יכולים לספר לכם על המציאות, אבל רק אתם יכולים לשנות אותה. לפיכך, אתם מוזמנים כתמיד להשמיע ולהישמע, להגיב, להציע, לספר ולהשתתף באופן פעיל בכל התכנים - בטוקבקים, בפורומים ובדואר האדום.

שתפו אותנו ברעיונות שלכם לשיפור הבטיחות בדרכים, דווחו על מפגעים, כשלים תכנוניים, רשלנויות, טעויות מסוכנות. 

ספרו לנו על ההמצאות והיוזמות שלכם לשמירה על חיי הולכי רגל או נהגים, ותרמו לגולשים ולנו מניסיונכם באופן שיסייע לנו לחזור הביתה בריאים ושלמים.

תוכלו לשלוח גם הודעות, תמונות וקטעי וידאו רלוונטיים שצילמתם בסלולרי שלכם למספר 5335, ובכך להגיע מיד לידיעתם של כל העורכים בדסק החדשות שלנו.

סעו בזהירות, חזרו בשלום, ואנא - לעולם אל תשלימו עם שגרה של מוות בלתי נמנע. אפשר למנוע, אפשר לבטל, אפשר לשנות את סדר העדיפויות. זה לא כוח עליון, זה בכוחנו.

שלכם, 

יון פדר 

העורך הראשי של ynet