נהג, לא תרצח
מה דינו של הנוסע במהירות מעל המותר וחוצה קו לבן? מיהו שוגג ומיהו מזיד ומה היה פוסק הסנהדרין בסוגיית נסיעת טיול ברכב? הרב שלמה אבינר כותב לנהג הישראלי
נהג, אל תרצח. כידוע, על פי התורה, גם מי שרצח בשוגג נקרא - רוצח (במדבר לה').
מי שנוסע בחוסר זהירות ובניגוד לחוקי התעבורה, עובר על איסור "ונשמרתם". הרמב"ם מביא דוגמאות רבות של דברים אסורים, כגון "לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם על חודה וימות" (הלכות רוצח ושמירת נפש יב ו), או "לא ישתה בלילה מן הנהרות והאגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה" (שם יא ו) – שהם דברים זוטרים לעומת הסיכון של נהיגה לא זהירה.
אדם עובר על איסור תורה של "ונשמרתם" רק אם בטוח שיהרג, או שרוב הסיכויים שיהרג שהרי הולכים אחרי הרוב. ואם הסיכון שקול, כלומר 50% זהו ספק מן התורה שהוא גם אסור. אבל ייתכן שגם מיעוט מצוי אסור מן התורה (מצות ראיה או"ח ג יז). יש אומרים שמעוט המצוי הוא 10%. אבל חכמים גזרו גם בסיכון זעיר מאד, כפי שראינו בדוגמת האתרוג והעלוקה, שכידוע "סכנתא חמירא מאיסורא". באיסורים, חכמים לא גזרו כל כך הרבה, כי לא רצו להחניק את החיים, אבל בפיקוח נפש, מאד החמירו.
אך נהיגה לא זהירה אינה סכנה קטנה. בכל שנה נהרגים בארצנו מתאונות דרכים כ-600-500 אנשים, כלומר פי 4 מאלו שנהרגו בממוצע מאז תחילת שיבת ציון במלחמות ובטרור.
מעשה ברב שכתב מאמר עם כותרת: "האויב מספר 2 של מדינת ישראל", והסביר שהאויב מספר 1 הוא תאונות דרכים. בנוסף לכך יש כ-20,000 פצועים בשנה. הפירוש של פצוע כזה הוא אחד שלא יסתדר בחיים גם עם פרוטזה.
מה דינו של חוצה קו הפרדה?
אבל האמת חייבת להיאמר שהנוסע במהירות מעל החוק או חוצה קו לבן אינו שוגג אלא שוגג הקרוב למזיד. מזיד הוא מי שרוצה להרוג. שוגג הוא מי שלא נזהר – שגם זה חמור מאוד. שוגג הקרוב למזיד הוא אדם שמזלזל באופן נפשע בחיי האנשים אף על פי שאין כוונתו להורגם, כגון אדם המפרק כותלו וזורק אבנים לרשות הרבים במקום בו יש עוברים ושבים.וכך פוסק הרמב"ם: "ויש הורג בשגגה ותהיה שגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר, ודינו שאינו גולה מפני שאונו חמור, אין גלות מכפרת לו, ואין ערי מקלט קולטות אותו, שאין קולטות אלא המחוייב גלות בלבד, לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו, פטור" (הלכות רוצח ושמירת נפש ו ג).
כאמור גם שוגג נקרא רוצח, כי פשע ב"היעדר זהירות" (ערוך השולחן חו"מ תכב ז), ולכן גואל אדם יכול להרוג אותו. שמא תאמרו: דין אכזרי הוא זה. אדרבה, היעדר טיפול תקיף בנהגים הבלתי זהירים הוא אכזריות על החפים מפשע שנהרגים ונפצעים. אם היה נוהג בימינו דין גואל הדם, ונהג בלתי זהיר היה משלם רציחתו בחייו, מובטחים אנו מכאן ואילך כל הנהגים היו נוסעים כחוק, שכידוע בענינים כאלה, יראת העונש פועלת יותר מאידיאלים נשגבים. ומלכודות מהירות תוכחנה, שהן מורידות פלאים את כמות התאונות. בצה"ל ירדו ההרוגים מ-60 ל-2 בשנה, בין השאר בגלל הגישה החמורה של כל נהג. והיה אף מעשה בקצין שנסע בלי חגורה, נשפט, הורד לדרגת חייל וסולק מצה"ל.
ויותר חמור הוא דין נהג שהוא שוגג הקרוב למזיד כפי שפסקו גדולי החכמים (הגר"י וייס, שו'ת מנחת יצחק ח קמא. הגר"ע יוסף, שו"ת יחוה דעת ה טז), שאין לו עיר מקלט, ועד שגואל הדם הורג אותו, הוא מעצמו מת מפחד. ועוד פסקו שיש לו דין רודף (שו"ת מנחת יצחק שם). כמובן, אין הכוונה שיש לירות במי שנוסע מעבר למהירות המותרת או חוצה פס לבן, אלא כדי לציין את חומרת מצבו. ואף על פי שאין כוונתו לרצוח, יש על פי ההלכה גם דין רודף שלא מדעת.
אבל היה ראוי לשלול לו את רשיון הנהיגה לכל החיים, להטיל עליו קנס ענק, להחרים את רכבו ולהכניסו לבית הסוהר. ולנהוג כן לא רק כלפי נהג שרצח, אלא גם כלפי כל מי שנוהג בצורה מסוכנת, בין שגרם לתאונה בין שלא גרם, שהרי מה שלא נרצח אדם, אין זה בזכותו, אלא בחסדי שמים.
וכך אמר מר"ן הרב קוק שאילו היה היום סנהדרין, אולי היה אוסר נסיעת טיול ברכב, ומתיר אותה רק לצרכים חיוניים דחופים. ואמנם נסיעה ברכב משפרת את תנאי החיים, אך אי אפשר לעשות זאת על חשבון חיי הזולת (ליקוטי הראיה ב-42). ובזמנו מכוניות עדיין נסעו מאד לאט.
ואולי היה ראוי לתפוס כל נהג שעובר על חוקי התנועה מחוסר זהירות ולשלוח אותו לשירות לאומי שבועיים לבית לוינשטין, שם עוברים שיקום נפגעי תאונות – וזה יהיה לו לשעור מוסר.
נהג יקר, כאשר הנך נכנס לרכבך, זו הזדמנות לקיים מצות רבות: ונשמרתם, ואהבת לרעך כמוך ועוד מידות טובות.
ואיזה הוא גיבור? הכובש את רכבו.
המאמר יפורסם בשבת הקרוב בעלון "מעייני הישועה"
לפנייה לכתב/ת 
הרב שלמה אבינר
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
