ספר החיים של ערוץ המחשבים: בלוגים

 "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה?" -תלמוד הבבלי, ראש-השנה לב ע"ב

המסורת היהודית מספרת על שני ספרים, ספר החיים וספר המתים, שגורלם של אנשים נכתב בהם בראש-השנה ונחתם ביום-הכיפורים. זו הסיבה לברכה "לשנה טובה תיכתבו ותחתמו", והתוספת לתפילת שמונה-עשרה "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים".

חז"ל מסבירים שזהו עוד מקרה שבו "דיברה התורה בלשון בני-אדם". הקב"ה לא זקוק לספרים, כמובן - אלו בני האדם שזקוקים למטאפורה שתמחיש להם את גורליות חשבון הנפש שהם עושים, מבחינת השפעתו על חיי הרוח שלהם ועל גורלם המוסרי.

גם את פרוייקט ראש-השנה שלנו כדאי לקבל ברוח הזו. לא אנחנו נחליט "מי יחיה ומי ימות, מי יעני ומי יתעשר". אבל אם היו מטילים עלינו לנהל את ספר החיים וספר המוות של עולם הטכנולוגיה ותעשיית ההייטק, הוא היה נראה בדיוק ככה. אתם מוזמנים לספר לנו את מי אתם הייתם רוצים "להחיות" או "להרוג".

היום תשב מול כס הדין הבלוגוספירה, קהילת כותבי הבלוגים.

למגירה בלבד

בלוג הוא קודם כל פורמט לפרסום מידע באינטרנט - טקסטים, וידאו או אודיו (בבלוגי האודיו - פודקאסטים, אופנה חולפת שהלכה ודעכה, לא נעסוק כאן). עבור קולנוענים חובבים, בלוגים היו פלטפורמה נוחה לפרסום סרטונים וסדרות אינטרנט שלמות. עבור מוזיקאים ב-MySpace, בלוג נחשב כשיטת קידום עצמי אידיאלית על-ידי פרסום חומרים והופעות. פעילים פוליטיים, חוקרים, אמנים והוגי דעות משתמשים בפורמט העצמאי הזה כדי להביע רעיונות מקוריים, לעתים מקוריים מדי מכדי

שיתפרסמו בכלי תקשורת אמיתיים.

אבל בישראל, בחממות הבלוגים המסחריות המובילות, הפורמט הזה משמש בעיקר ילדים ונוער (תרבות שכונתה בישראבלוג "פקאצות"), כותבים שמתבוססים בעיסוק עצמי וכתבי מגירה למיניהם, ואולי מן הראוי שכתבים אלו היו נשארים במגירה הזו.

הבלוגיה ה"רצינית" (יש שיאמרו אליטיסטית) היחידה לכותבים עבריים היא כיום רשימות מבית קונספציה, שסגרה מיום היוולדה את שעריה וקיבלה כותבים איכותיים בלבד. תג האיכות של רשימות הוצמד לעיתונאים, אנשי אקדמיה, מוזיקאים, אדריכלים ועוד. 

למה להם פוליטיקה

בנוף הפוליטי, אחד הנושאים הקריטיים ביותר על סדר היום של כל ישראלי, הבלוגוספירה לא היוותה גורם מכריע ולא תפסה את מקומם של דיווחים על מערכות יחסים פרטיות, חוויות מנסיעה בתחבורה הציבורית ועניינים אישיים שבשגרה. מספר הבלוגים של כותבים עצמאיים ואקטיביסטים נותר מצומצם ונחשף לקהלים מועטים. הבלוגים מטעם המפלגות והפוליטיקאים עצמם נעלמו, קמלו והפסיקו להתעדכן בתום הבחירות האחרונות, ברוב המקרים. הבלוגוספירה החיה ביותר שמתדיינת בפוליטיקה מקומית דווקא מתנהלת באנגלית.

"אם לשפוט על פי הבלוגוספירה הישראלית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סוגיה שולית בלבד, ואם זה היה תלוי בבלוגרים אז המנצחת בבחירות האחרונות היתה מפלגת העבודה (כשהמפלגה השנייה בגודלה בכנסת היתה חד"ש", כתבה החוקרת ד"ר עטרה פרנקל-פארן מאוניברסיטת בר-אילן. "בינתיים הצלחתם של מאבקים מותנית לא פעם ביכולתם לגייס את אמצעי התקשורת המסורתיים, בלעדיהם מתקשים הפעילים לקדם את המודעות הציבורית למאבקיהם ולהשפיע על סדר היום הפוליטי בישראל.

הטרנד הטכנולוגי הכלל-עולמי שקיבל החייאה בשנה החולפת הוא דווקא Twitter, אתר שבו כותבים בלוגים עם פוסטים סופר-קצרים, עד 140 תווים לכל טקסט - מזון מהיר וקליל, שאינו חודר לעומק. במאמר שפירסם ניקולאס קאר ב"אטלנטיק" לפני כמה חודשים הודה בקושי שלו להתרכז במאמרים אמיתיים או לשקוע בספרים עבי כרס, ותהה אם זה האינטרנט שהופך אותנו רדודים וטיפשים. אם לשפוט לפי רוב הבלוגים שמתפרסמים בעברית ודנים בצבע השרוכים האידיאלי לנעלי אולסטאר, קשה שלא להסכים איתו.

גזר הדין: נכון להיום, לא נולדו בישראל בלוגים משפיעים ומשני דעת קהל שלא נכתבו על-ידי עיתונאים. הבלוגספירה הישראלית פשוט לא חשובה, אולי מבחירה, ולכן אנחנו מוצאים אותה חייבת.

גם המעטים שכן כותבים בלוגים בעלי תכנים רציניים וחשובים מעדיפים לאכסן אותם בפלטפורמות עצמאיות (הדורשות איזושהי רמת מיומנות טכנית לתחזוקה שוטפת), ולא במסגרות של תפוז או נענע, אך בהתאם נחשפים לקהל מצומצם יותר. אם ישכילו מנהלי הבלוגוספירות לחשוב במונחי איכות ולא רק רייטינג זמין ומהיר, הן עשויות להחזיר את הבלוגים למרכז הבמה.

(פתיח ספר החיים: שוקי גלילי)