יורדים מהפסים. 10 הערות לסיכום המחזור

חזרנו לשגרה. אחרי מחזור רב שערים לפני שבוע, שבה השממה להשתלט על ליגת העל, ובשישה משחקים קיבלנו שמונה שערים, כשמחצית הכמות בחיפה. בהתאחדות ובקבוצות יכולים להתנחם בכך ששחקני הליגה ויתרו על הכמות לטובת איכות, מה שהוביל למקבץ שערים נדירים ביופיים. אז לרגל ההתכווצות במספר ההבקעות ולכבוד התחרפנותם הסופית של אוהדי בית"ר ירושלים, הנה עשר הערות לסיכום המחזור בליגת העל.

1. עד שיהיה כאן רצח. בדרך כלל מופנה הזעם של אוהדי בית"ר אל עבר אוהדי היריבות. מזה כמה שנים הם חסים על שחקניהם האהובים, עד לשבת האחרונה. הפסד ויכולת עלובה בקרית שמונה, והחוליגנים שוב הרימו ראש. פגיעה באוטובוס השחקנים וחשדות כבדים לכך ששני אוהדים ניסו להורידו לשוליים הם שיא חדש בהתנהגות אלימה ופסולה של אוהדי כדורגל בישראל.

במקרה שלפנינו לא יעזור שום חוק לאיסור האלימות בספורט. אך ורק ענישה כבדה, דוגמת זאת שננקטה במקרה של יוסי מלאך והחזיז ממלחה, יצליחו לחסל את התנהגותם של מחריבי החברה המכוערים הללו. וזאת עוד מבלי שדיברנו אפילו על הפגיעה ברכבו של עבאס סואן. כנראה שרק כאשר מישהו יירצח יהיה כאן שינוי. כי אפילו פציעה קשה של מאבטח במשחק כדורסל לא ממש שינתה הרבה לחלאות הללו.

2) ואיפה המשטרה? למה לעזאזל משלמים עשרות אלפי שקלים לכחולי המדים, שלא עושים את המובן מאליו? איך נותנים השוטרים לסואן לצאת מהמגרש ללא אבטחה צמודה עד רכבו, כשההיסטוריה של השנאה כלפיו מכיוון אוהדי בית"ר ידועה לכל? ההתאחדות חייבת לנתק קשר עם המשטרה ולבנות על חברות אבטחה פרטיות וסדרנים במגרשים, שיעשו עבודה טובה בהרבה, בסכומים נמוכים בהרבה.

3) לאן נעלם ראובן עטר? 4 מחזורים זה זמן טוב לבחון את עבודתו של מאמן חדש, והציון של ראובן עטר עד עתה הוא נכשל. 5 נקודות מ-12 אפשריות בסגל כמו שיש לעטר זה מעט מאוד. את טביעת האצבע שלו אי אפשר לזהות, ובמשחקים עד כה הוא נראה מנותק ולא משפיע על השחקנים. עוד משחק אחד או שניים כאלה, וגם עטר עלול להצטרף לרשימת מאמני העבר בקלסר של ארקדי.

4) הספין היומי, הגרסה הצהובה. "הלחץ גורם ליכולת הירודה של השחקנים". איזה בולשיט מתוצרת מכבי תל אביב. לחץ היה, הווה ויהיה בכל מועדון. גם מכבי שלקחה דאבל לפני 12 שנה התמודדה עם "לחץ". דרור קשטן נאלץ להתמודד עם סיום הקריירה של אלון ברומר, עם נמני וזוהר שהיו מורחקים במשך 10 משחקים באותה עונה, ועם אותו קהל שמילא את בלומפילד וגם נסע למשחקי החוץ. העונה ה"לחוצה" הזו הסתיימה בדאבל מרשים ובעונה הגדולה בתולדות המועדון.

הבעיות של רן בן שמעון מתחילות במשחק הטקטי להחריד, האוריינטציה ההגנתית, הצבת שחקנים בעמדות לא נכונות (ישראלביץ' קשר אחורי, בוזגלו מרוכז יותר מדי במשימות הגנה) וחילופים פוליטיים (למה יבוריאן חסין מחילופים?). כשבן שמעון יפתור את הבעיות הללו, הוא יגלה להפתעתו שמפלס הלחץ יורד מהר מאוד.

5) הספין היומי, הגרסה האדומה. "אני בניתי את הסגל ואני לוקח אחריות על כך". במשפט אחד ניסה אלי גוטמן לסובב את כל העיתונאים ולהקהות את שאלותיהם המחודדות. מה זה אומר לקחת אחריות? יש שני סוגים - דן חלוץ, למשל, לקח אחריות והתפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה. אהוד אולמרט גם לקח אחריות, ונשאר עד שמפלגתו והמערכת הפוליטית הקיאו אותו. כנראה שגוטמן משתייך לאסכולה האולמרטית של לקיחת אחריות. חומר למחשבה עבור השותף החדש של מוני הראל בשנה הבאה.

6) כפרה עליך, חזי מגן. בבני יהודה מצאו את המזור לבעיות המקצועיות - מנהג הכפרות המסורתי לפני החג. שום מילה על המאמן שמחזיק באחוזי הצלחה של גבינת פטה ממוצעת מאז שקיבל את הפועל ת"א. הרבה מילים על כך שהמזל הוא זה שדפק את בני יהודה השנה.

במו אוזני שמעתי את חזי ("אני הולך") מגן באחת מתוכניות הרדיו השבוע מאשים את אלילת המזל באובדן נקודות. כשמשיגים נקודה אחת מ-15 אפשריות, אי אפשר להאשים את פורטונה בכל הבעיות. קבוצה ששמה את כל הביצים שלה בסל של גיא לוזון בקיץ ולא בחנה אופציות אחרות, מצהירה על כוונותיה האמיתיות מהעונה הנוכחית. שכן גם מקום לפני אחרון יספיק כדי להגיע למבחני ההישרדות בליגת העל המשמינה של העונה הבאה.

7) ההתאחדות תציל את בית"ר? שיטת צמצום הנקודות בחצי בתום שני סיבובים, שנועדה במקור "לפגוע" בקבוצה דומיננטית כפי שהיתה בית"ר בשנתיים החולפות, מסתמנת כמו גלגל ההצלה לשחקנים של ארקדי. בסופו של יום, אם הפער שלהם מהצמרת יישאר פחות או יותר דומה לכפי שהוא היום, הרי שאחרי שני סיבובי משחקים הוא יצטמצם ויחזיר אותם חזק למאבק האליפות. מעניין מה היה קורה אם אבי לוזון ובכירי ההתאחדות היו יכולים לנסוע קדימה בזמן.

8) פנייה אישית לגבי אשכנזי. כבוד הרמטכ"ל, אם אתה מחפש מקום טוב להעביר אליו את מתקן האימונים של ההנדסה הקרבית, אנא חשוב על אצטדיון רמת גן. אם אף אחד לא הורס אותו באופן יזום, אולי כדאי שחיילינו המצוינים יהרסו אותו, טריבונה אחרי טריבונה. מדובר באצטדיון הכי מבאס בישראל. חניה אין, הכניסה למגרש בלתי נסבלת, השירותים לא ראויים גם לחיות המחמד, וכשנכנסים למגרש מקבלים זריקה של דיכאון לווריד, שגם 13 אלף צופים ביציע המערבי לא יכולים לעזור. בבקשה גבי, תהרוס את האצטדיון.

9) פינת הבדיחה השבועית. ביום ראשון, כשאיתן (המבולבל) תבריזי הוציא בטעות אדום לאיגור (המבולבל מאוד) טומסיץ' והחליף לצהוב, התחננו אלפי

אוהדי מכבי בפני תבריזי: "תהיה גבר, תעמוד על שלך ותרחיק אותו". זה לא עזר להם, ואחרי דקה הם חטפו את הבומבה הדרום אפריקאית. טומסיץ' יהיה שם גם נגד הכח במחזור הבא.

10) הבושה של השידורים. שישה ערוצי ספורט, 2 ערוצים מסחריים וערוץ אחד ממלכתי. בסך הכל 9 אפשרויות לשידור משחקי הפלייאוף של הנבחרת הצעירה מול איטליה. עד עכשיו אף ערוץ לא רכש את הזכויות ונכון לעכשיו אנחנו לא נוכל לראות את המשחקים. קברניטי הערוצים מתבקשים לצום היטב ולעשות חשבון נפש ביום כיפור, ולהודיע לנו ביום חמישי בערב היכן הוא ישודר. צום קל לכולם.