המשבר הכלכלי: סופו של עידן באינטרנט? / דעה
מתוך השפל תצמח רשת יעילה, נחוצה ומעניינת יותר. המשבר הנוכחי יאיץ חזרה לכלכלה ריאלית, המציבה ערך כספי לכל זוג עיניים
האנשים המושמצים ביותר כיום בתעשיית האינטרנט הם קבוצה של 20 צעירים, רובם ככולם בשנות העשרים לחייהם. הסיבה? הם העזו לצאת לחופשה בקפריסין הטורקית, דווקא כאשר בורסת וול סטריט חווה את אחד המשברים הקשים ביותר בתולדותיה, ומספר ימים לאחר שקרנות הון הסיכון הגדולות הודיעו לחברות שהן מטפחות, כי עליהן להדק את החגורה ולחסוך במזומנים על מנת לשרוד את ההאטה העומדת בפתח. במקביל, eBay מסרה שתפטר 10 אחוזים מעובדיה ובחברות אינטרנט גדולות כמו גוגל ויאהו, עקבו באימה אחר התרסקות מניותיהן.
הנופשים הם מהשמנה וסלתה של חברות ה-Web 2.0 או "מלח הארץ", כפי שהיו מכנים אותם כאן. היו שם אנשים מגוגל, פייסבוק, שירות הווידאו-בלוגים Blip.tv, חברת שיתוף הקבצים הפרטי Drop.io ואף עיתונאית הכותבת על חברת אינטרנט בוול סטריט ג'ורנל.
עלות כרטיסי הטיסה הייתה 1,300 דולרים לאדם, והשהות - חינם אין כסף בבית הקיט של בוב לסין, בנקאי בוול סטריט ואביו של סם לסין, מייסד Drop.io. הוצאה לגיטימית לכל הדעות ובוודאי נמוכה מהמחיר שמשלם ישראלי ממוצע עבור חופשת הקיץ שלו. ובכל זאת הפכה החבורה העליזה לסמל השחתת המידות, הנהנתנות והניהיליזם וסמל לשקיעה הנצחית של ה-Web 2.0.
רומא בוערת, והם רוקדים
פשעם הסתכם בנאיביות וחוסר רגישות לשינוי בכיוון הרוח בחוף המערבי של ארה"ב. רוח אמרנו? סופת הוריקן. הם צילמו קליפ ליפ-סינק לצלילי השיר של להקת ג'ורני, Don't Stop Believing. הווידאו הועלה לאתר אינטרנט והיה אמור להיות פרטי אך כפי שקורה לעתים קרובות, מצא דרכו ל-YouTube. הקליפ עצמו טוב ומשעשע ומבטא היטב את רוח ה-Web 2.0 שבאה לידי ביטוי בקליפים דומים, המוכרים היטב לכל מי שהשתתף בכנסים ומפגשים של התעשיה בשנתיים האחרונות."בעוד רומא עולה באש, הם רקדו", זעקה הכותרת נגד המסע המופקר בבלוג הטכנולוגיה מספר אחת, TechCrunch, יוצרת משוואה בין הבליינים לסיפור על הקיסר נירון שניגן בנבל בזמן שרומא בערה. "הווידאו הזה יקושר תמיד לסופו של ה-Web 2.0, פסק מייקל ארינגטון ב-TechCrunch. "הקליפ מזכיר את המסיבות הרהבתניות שנמשכו עד לפקיעת הבועה של ה-Web 1.0", כתבה קארה סווישר ב-All Things Digital, אתר בבעלות הוול סטריט ג'ורנל.
השוואות לא הוגנות
ההשוואות האלה אינן הוגנות או מדויקות. המשבר של שנת 2000, נגרם כתוצאה מכסף זמין שזרם ללא בקרה אמיתית מחברות ההון סיכון לתעשיית הדוט קום, במקביל לגידול לא ריאלי במחירי המניות ומסחר ספקולטיבי שלא היה מחובר למציאות. המשבר הנוכחי החל בכלל בענף הדיור, ונגיעתו לחברות הטכנולוגיה היא עקיפה בלבד.
למרבה האירוניה, כלכלנים, בהם ידועים כמו רוברט שילר, מעריכים כי התפרצות בועת הדוט קום תרמה לנדידת
הספקולנטים לשוק הנדל"ן, ובעקיפין גרמה ליצירת בועת המשכנתאות בשוק הסאב-פריים שהתפרצה השנה. האחרונה, כידוע, הובילה להתרסקות של בר סטרנס, סיטיגרופ, להמן ברדרס, מריל לינץ' ובנקי השקעות נוספים ולמשבר שמכה גלים בכל העולם, עשוי להשפיע על חייהם של מאות מיליונים, ולהביא להיחלשות כוחה של ארצות הברית ככח כלכלי עולמי ולהתרסקות הדולר.
להפיק יותר, לצרוך פחות
כמובן שהשפעת המשבר לא תפסח על חברות האינטרנט. הוא מורגש היטב כבר עכשיו בקיצוצים ופיטורים, הקפאת גיוסי ההון והזרמות לסטארטאפים, הידוק הבקרה של ארגונים גדולים על ההוצאות שלהם וכן צמצום הצריכה של אנשים פרטיים. סביר להניח שאנשים ידברו פחות בטלפונים סלולריים, יבצעו פחות רכישות באשראי ובאופן כללי יבזבזו פחות.
המיתון העומד בפתח עשוי להיות שעתם היפה של שירותים וכלים המאפשרים למשתמשים להפיק יותר ולצרוך פחות. למה לשלם עבור הורדות שירים וסרטים כאשר אפשר ליהנות מהם בסטרימינג חינם (בארצות הברית)? למה לשלם עבור שיחות טלפון כאשר תוכנות חדשות מאפשרות לשלם גרושים או לא לשלם בכלל עבור שיחות בטלפונים ניידים בדור השלישי. מדוע לשלם עבור שדרוג מחשבי הארגון למערכת ההפעלה Vista, כאשר אפשר להישאר עם Windows XP או לעבור ללינוקס. וכך זה נמשך.
תהליך מואץ של ברירה טבעית
אין סיבה אמיתית לדכדוך. לאחר שתתפוגג הפאניקה וענני המשבר יחלפו, עוד יתברר שהתרחש תהליך מואץ של ברירה טבעית בחסות ירידות השערים שבסופו רק החזקים ישרדו. אין כמו שפל כלכלי כדי להאיץ חדשנות ולברור בין מוץ לבר. האם באמת דרוש עוד חיקוי ל-YouTube? האם יש צורך ברשת חברתית לכל צבע שיער ועניין? האם נחוצים 15 כלים נוסח Twitter או פלטפורמות Wiki לארגונים?
זמנים קשים מסננים רעיונות גרועים, שמנסים לרכב על כסף זול ולמכור כלים שאיש אינו צריך באמת במקום לשפר את חיינו. כאשר ההון זמין פחות וניתן במשורה, כל דולר ימדד ביחס עלות-תועלת. הצורך הוא אבי ההמצאה, אך אימרה פשוטה זו נשכחת לעתים קרובות כאשר מדובר בסטארטאפים שכל תכליתם למנף פיצ'ר מטופש כזה או אחר.
גם חברות גדולות ייאלצו לחשוב מחדש על מה להקצות זמני פיתוח ואולי יגיעו למסקנה כי תכונה שאמורה למנוע משיכורים לשלוח מיילים שיתחרטו עליהם בבוקר היא לא רעיון כל כך נחוץ אחרי הכל. גוגל, למשל, בוודאי תקדיש יותר מאמצים כדי להפיק רווחים מ-YouTube, אחד האתרים הפופולרים בעולם אך מחוסר מודל עסקי בינתיים ומפסיד. המאבק לשרוד הוא מתכון לחדשנות.
הקפיטליזם לא מת
הקיסרות הרומית של נאסדק לא קרסה והקפיטליזם לא מת. ה-Web 2.0 לא גוסס, כי מעולם לא התקיים, אלא בראשם של כמה מובילי דעה שהמציאו וקידמו את המותג הזה. האבולוציה של האינטרנט תימשך בכח יזמות, מוחות מבריקים וכסף שעדיין זמין בשוק בשפע.
מתוך השפל תצמח רשת יעילה, נחוצה ומעניינת יותר. כפי שהמשבר של 2000 האיץ את ביאת עידן ה-Web 2.0, שהציב את המשתמשים במרכז, המשבר הנוכחי יאיץ את המונטיזציה של משתמשים אלה. כלומר, חזרה לכלכלה ריאלית, המציבה ערך כספי לכל זוג עיניים ואף יותר חשוב מכך - מציבה דגש על מיקסום הרווח מכל משתמש באמצעות התאמה אישית.
