מה שיותר גדול יותר קרוב
הבובות על המסך נראות כאילו הן מסתובבות עם כיוון השעון, אבל למעשה הן מסתובבות נגד כיוון השעון. איך זה קורה? צפו בפרק חדש של "מדע האשליות" ותגלו שלפעמים העיניים מטעות אותנו
העולם בו אנו חיים הוא תלת ממדי. הוא משתרע מצפון לדרום, ממזרח למערב ומלמעלה למטה. אך תמונת העולם שאנו רואים "נרשמת" בצורת תמונה דו ממדית על רשתית העין – בדומה לתמונה הנוצרת על סרט הצילום או חיישן המצלמה. כיצד מפענח המוח את מימד העומק? כיצד הוא יודע מה קרוב ומה רחוק ?
כל עין רואה את העולם מזווית שונה במקצת ולכן גם רואה תמונה שונה. חפצים קרובים יראו בעין ימין כאילו הם נמצאים קצת יותר שמאלה בהשוואה למיקומם בתמונה שרואה עין ימין. המוח "משווה" את שתי התמונות ומניתוח מיקומם היחסי של החפצים שבה הוא מעריך את מרחקם. ניתן כמובן "לרמות" את המוח ולהציג באופן מלאכותי לכל עין תמונה (דו-ממדית) שונה וליצור את תחושת העומק. כך פועלות כמעט כל טכנולוגיות התצוגה התלת ממדיות.
הראיה בשתי עיניים היא רק גורם אחד העוזר למוח לזהות מה נמצא קרוב ומה רחוק. מנגנון זה אמנם חשוב ובלעדיו (נסו להסתכל סביבכם בעין אחת בלבד...) העולם נראה מוזר ותחושת העומק נפגעת – אבל בהחלט לא נתבלבל ונחשוב שהסירה הנמצאת על קו האופק קרובה אלינו יותר ממשקוף החלון דרכו אנחנו מסתכלים עליה. הערכת מרחקם של החפצים השונים מאיתנו מתבססת על סדרה של רמזים וויזואליים שכל מי שלמד אומנות או אדריכלות זוכר בוודאי עוד משנה א: קווים שאינם מקבילים (נקודות מגוז), הצללות, הסתרות, טשטוש ודהיית צבעים, מיקום החפץ ביחס לקו האופק וכמובן גודל יחסי.
אם יש בתמונה שתי מכוניות והאחת גדולה פי 20 מהשנייה – סביר שהיא פשוט קרובה יותר. ומדובר בכל תמונה: מצוירת, מצולמת או אפילו זו שנוצרת על הרשתית. שני החפצים לא חייבים להיות באותו הגודל ואפילו לא דומים זה לזה, אך עליהם להיות מוכרים לנו ולהימצא בסביבה של חפצים אחרים. אין לנו בעיה להשוות מרחקים של מכוניות, בני אדם או אפילו עצים ובתים – אך הערכה של גובה העננים או מטוס חולף, מסובכת הרבה יותר.
תעתועי ראיה רבים (שחלק גדול מהם אנו מציגים במוזיאון בתערוכת "אשליות") הומצאו כדי להטעות את המוח וליצור תחושת מרחק שגויה. אחת מהן היא אשליית הצלליות המסתובבות שבסרטון. באשליה זו אנו מנצלים את יכולתו של המוח לא רק להעריך מרחק על סמך גדלים יחסיים – אלא גם על סמך כיוון תנועה.
המסך עליו מוקרנות הצלליות הוא מסך שטוח – כך שברור שמה שאנו רואים הוא תמונה דו ממדית (אפילו כשמסתכלים בשתי העיניים...). התחושה שהחיות מסתובבות במעגל נובעת מהשילוב של תנועה מחזורית ימינה ושמאלה עם שינוי בגודלן של הצלליות. המוח יודע שחפץ המתרחק מאיתנו "קטן". לכן אם תוך כדי תנועה משמאל לימין הצל בהתחלה גדל ואחר כך קטן – אנו מעריכים שהוא מתקרב ואחר כך מתרחק. ואם בתנועה חזרה - מימין לשמאל הוא קודם מתרחק ואחר כך מתקרב, התוצאה הסופית היא תנועה מעגלית נגד כיוון השעון.
למה כיוון סיבוב הבובות הפוך ממה שנדמה לנו ?
זו בדיוק האשליה שבמוצג. בניגוד לחיים בהם הגודל היחסי של הדמויות שאנו רואים נובע מהמרחק שלהן מאיתנו – גודל הצלליות נובע מהמרחק שלהן מהנורה. בובה המתקרבת אלינו מתרחקת מהנורה ולכן הצל שלה קטן ולא גדל ולהפך. אבל המוח מייחס את שינוי הגודל לשינוי המרחק ממנו (כך הוא מכיר את העולם) ולכן מעריך שכיוון הסיבוב הפוך.
לפנייה לכתב/ת 
לאתר מוזיאון המדע בירושלים
צילום: מוזיאון המדע בלומפילד ירושלים
