נפרדים, חוזרים ושוב נפרדים. איך לצאת מזה?

עבור שרי, פרסומאית בת ‭,35‬ מערכות יחסים רומנטיות היו תמיד משחקי נדנדה. כשמערכת זוגית התחילה לשעמם אותה או להוות מטרד, היא היתה עוזבת וחוזרת לשוק הפנויים־פנויות לחפש הזדמנות אחרת. אבל כשהיתה מתאכזבת, נהגה להתקשר לבחור הקודם שלה ולבקש אצלו ניחומים וכתף חמה, עד שהוא שוב היה מעצבן אותה והיא היתה עוזבת ומחפשת תחליפים.

"נכנסתי למחול שדים‭,"‬ היא מספרת. "פעם אחרי פעם הייתי מתאכזבת וחוזרת לבחור הקודם. בתוכי ידעתי שהבחור לא מתאים לי בשום צורה, אבל בכל פעם שנתקלתי בקשיים רגשיים בחיי הייתי חוזרת אליו, נפרדת, חוזרת שוב ושונאת את עצמי".

את הדינמיקה הזו, של פרידה וחזרה, בדק מחקר שערכה לאחרונה פרופ' רנא דאיילי, מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת טקסס. כ־‭60%‬ מנשאלים שלה, סטודנטים מהאוניברסיטה, דיווחו שסיימו בשנתיים האחרונות מערכת יחסים רומנטית ואחר כך חזרו אליה, ושוב עזבו, ושוב התפייסו, עד שלוש פעמים. הנדנדה הזו גבתה מהם מחיר: הזוגות האלה התנהלו במערכת יחסים רוויית מתח ועצבנות, שהאפילו גם על התקופה הוורודה של הקאמבק.

לכודים במעגל

הירחון האמריקאי 'סייקולוג'י טודיי' התייחס לסוגיית הנדנדה הבינזוגית באחד מגליוניו האחרונים. "רוב הזוגות שנפרדים ומתפייסים ונפרדים שוב‭,"‬ טוען הפסיכולוג המצוטט בכתבה, ד"ר סטיבן סטוסני, "יודעים בתוך ליבם שאלה לא בני הזוג הנכונים בשבילם, אבל כשהם ניצבים מול החשש של בדידות ותחושת ערך עצמי נמוך שנלווית תמיד לפרידה, הם עוצמים עין ומסתפקים בהתפייסות וברגיעה שמעניק להם הקאמבק.

"הם יודעים שהאידיליה תימשך רק זמן קצר ושאי שביעות הרצון, הוויכוחים, המריבות והדינמיקה של העינוי ההדדי יצופו מחדש, אבל המערכת הזוגית שלהם ממשיכה לעבוד מכוח האינרציה. רק כשבן או בת הזוג מתחילים לגלות חוסר יושר ואי עמידה מתמשכת במחויבות, הם שוקלים ברצינות פרידה ומרגישים שזה הדבר הנכון. אבל כל זמן שבני הזוג הם מי שהם, כלומר אותם אנשים בעלי מגרעות ידועות, קשה להם ללכת. המגרעות המעצבנות של בן או בת הזוג מולידות תקופות ברוגז־שולם, ובני הזוג חוזרים זה אל זה שוב ושוב מתוך תקווה עקשנית שרגעי האושר ינצחו את המערכת הזוגית המקרטעת".

כל בעיות העבר יצופו מחדש. חוזרים (צילום: אינדקס אופן)

צפי ועמוס צור, צמד המטפלים הזוגיים והמשפחתיים, מכירים מערכות יחסים שכאלה מחדר הטיפולים. "לעיתים קרובות‭,"‬ הם מסבירים, "מטופלים שחוזרים לבן זוג שממנו נפרדו אומרים: 'אני יכול לתקן אצלו התנהגות מעצבנת ולעצב את הקשר בינינו מחדש‭.'‬ אבל בחלק גדול מהמקרים זה לא מצליח.

"כשמתרחשת פרידה ונקלעים לקשיים רגשיים ולרגעי בדידות, מתחיל מונולוג פנימי: 'מה עשיתי? הרי אף פעם לא אפגוש מישהו כזה מצחיק, פיקח, מושך,

סקסי, מצליח בעסקים' וכדומה. הריחוק הזמני מבן הזוג מכאיב. חלק מהזוגות חווים לראשונה התנסות בלי 'החצי השני' שלהם. חלקם מפנימים את הרעיון שהם תלויים אחד בשני יותר ממה שחשבו ומוכנים להשקיע במסע טיפולי.

"פרידה שמתלווה אליה בחינה מעמיקה של הקשר עשויה לחולל שינויים מבפנים ולהביא את בני הזוג לשלב שבו הם מפסיקים להתווכח, להתנגח, להאשים או להילחם על מי צודק, ובמקום זה מתגייסים להציל את הזוגיות ששניהם עדיין רוצים בה או זקוקים לה. רק אחרי ריחוק והתבוננות פנימית הם מסוגלים, בתמיכה של טיפול מקצועי, לעקוף את משקעי העבר ולהכיר בפחדים או ברגישויות או בפצעי העבר שתקעו את הקשר.

"עם זאת, יש מסעות טיפול זוגיים שבמהלכם הדרך מתפצלת, וכל אחד מבני הזוג ממשיך את דרכו בנפרד. יש כמיהה לחיבור, אך מתקבלת החלטה להיפרד. זה קשה גם למטפל, בעיקר כאשר הוא חש שהזוג עדיין אמביוולנטי לגבי הפרידה הסופית‭."‬

געגועים לשינויים

ד"ר סטיבן סטוסני פחות אופטימי מבני הזוג צור במאמר ב'סייכולוג'י טודיי' הוא טוען שמחשבות על מעלותיו של בן הזוג שעזבנו ועל הקושי למצוא מישהו שידמה לו הן מאמץ מיותר, שנוצר מהכמיהה לאינטימיות שנובעת מעצם קיומו של קשר זוגי, גם אם הוא לקוי ומאמלל. "געגועים הם לא הסיבה להחליט אם להישאר עם מישהו או ללכת‭,"‬ הוא אומר "אני מזהיר זוגות שנתפסים לכך ומבקש מהם להבחין בין טפל לעיקר ובין התחושות הדרמטיות שגורמת להם תקופת ההתנתקות לבין השיבה המפייסת. אחרי הקאמבק והחיבור הרגשי המחודש מאוד מפתה להאמין שבן הזוג למד את השיעור ומעכשיו ישנה את אופיו והתנהגותו. אבל במציאות, אותם קונפליקטים שביעבעו על פני ומתחת לפני השטח יחזרו ויצופו שוב.

"קשר זוגי יכול להשתפר רק אם שני בני הזוג מתחייבים באופן מפורש לעבוד על הבעיות ומסכימים להקדיש זמן, משאבים ורצון להתבונן באומץ לתוך עצמם ולעשות עבודה אינטנסיבית כדי להתגרש מהעבר. כל זמן שבני זוג מסובכים ביניהם במעגל של האשמה, הכחשה, מצוקה, הרגעה, התפייסות ושוב האשמה – הקאמבק שלהם יהיה לזמן קצר בלבד ולא יחזיק מעמד‭."‬

ד"ר סטוסני ממליץ לזוגות שמתנדנדים על הקרוסלה של ברוגז, פרידה, שולם, שיבה ושוב ברוגז לקחת פסק זמן ולענות לעצמם על השאלה מדוע בכלל הם נשארו בקשר הזוגי הזה כל כך הרבה זמן. "המפתח הוא קודם כל להכיר בכך שיש כאן מודל התנהגותי שחוזר על עצמו. מעכשיו על בני הזוג להבין כיצד המודל הזה משרת אותם עמוק פנימה: האם הם חוזרים על תבנית הנישואים של ההורים שלהם? האם אמם החזירה לחייה שוב ושוב את האב הבוגדני או המתעלל? הכרה מציאותית כזו עשויה להצית בכם את ההכרה הכואבת ש'הרי אני בדיוק כמו אמא, וזה ממש לא מוצא חן בעיניי‭."'‬

מחברת התחקיר ב'סייכולוג'י טודיי‭,'‬ אליזבת סבובודה, שמתמחה ביחסי זוגיות, מציעה עוד דרך להחליט אם לנתק קשר זוגי באופן סופי או לתת לו הזדמנות נוספת. לדבריה, פרידה לתקופה ממושכת, של כמה חודשים, יכולה לאפשר לבני הזוג להתבונן בתמונת המצב מבחוץ ולבחון את השפעת הפרידה בזמן אמת.

הפרסומאית שרי, למשל, קיבלה החלטה לנטוש את שוק הפנויים־פנויות לתקופה ארוכה ולהישאר לבד כדי לבחון לעומק מה רצוי לה במערכת זוגית. "בחינת הדברים מתוך זווית ראייה של בחורה פנויה, שלא מחוברת לשום בן זוג, נחמד או לא נחמד, מועיל או מעצבן, תעזור לי להימנע בעתיד מהמלכודת של פרידה וחזרה‭,"‬ היא אומרת. "אני רוצה למצוא בן זוג שלא אשלים עם מגרעותיו, אלא אקבל את כולו כמו שהוא‭."‬

להישאר או ללכת?

הפסיכולוגית האמריקאית גייל סאלץ, מחברת הספר 'להיות אמיתית‭,'‬ מציעה למי שלא בטוחים אם הם רוצים להישאר או ללכת שלוש דרכים:

1. אמצו לעצמכם את התסריט הגרוע ושקלו לפיו מה אתם רוצים. המחשבה שתוכלו לעצב מחדש ולשנות את בן/ בת הזוג שאינכם מסתדרים איתו/ה היא מחשבת שווא. חשוב שתדעו שהתכונות הלא נחמדות של בן/בת זוגכם רק יתעצ־ מו ויתחזקו עם הזמן. אם הן בלתי נסבלות בעיניכם, חשבו אם תרצו להזדקן עם זה.
2. בקשו עצה מחבר קרוב או בן משפחה. שאלו מה דעתם על בן/בת זוגכם, אמרו מה מעצבן אתכם בו או בה, ונסו לשמוע מהם תשובה אמיתית. הם יודעים, כי הם רואים.
3. קחו פסק זמן אמיתי. אל תסתלקו ליומיים־שלושה מהבית. נסו לארגן לעצמכם פרק זמן ראוי מחוץ למסגרת הזוגית. רשמו לעצמכם עם מה אינכם מסוגלים להשלים. הקדישו מחשבות לנושא. אם רשימת ה'בלתי נסבל' מתארכת, המסקנה היא שיש להפוך את פסק הזמן ל'שלום ולא להתראות‭.' ‬