הבית האטלנטי ב-NBA: מתקשים להירדם

עונת 2008/09 של ליגת ה-NBA תצא לדרך הלילה (בין שלישי לרביעי), אך לא לפני שנסיים את סקירת הבתים שלנו. חמישה מהם כבר מאחורינו, וכעת הגיע תורו של הבית השישי והאחרון, הבית האטלנטי, ממנו יצאה אלופת העונה הקודמת, בוסטון סלטיקס.

• הבית הדרום מזרחי: 4 חולמות פלייאוף, אחת תהיה שם
• הבית הדרום מערבי: מכאן תצא האלופה?
• הבית הפאסיפי: קובי, שאק וכל השאר
• הבית הצפון מערבי: מסע אל העתיד
• הבית המרכזי: הכירו את הדיירים
  

העונה, הקלטים רוצים אליפות שנייה ברצף, גם בלי ג'יימס פוזי. פילדלפיה וטורונטו נחושות להתקדם שלב נוסף בפלייאוף, ניו ג'רזי בתהליך בנייה והניקס, כמו הניקס, בתהליך הריסה מתמשך.

ניו ג'רזי נטס

נפתח בוידוי - אחד מחבריו הטובים של הח"מ הוא אוהד נאמן של הנטס, שהתעורר בכל בוקר בקיץ האחרון כשהוא מזיע ומבועת. האם בגין המצב של קבוצתו אתם תוהים? האמת שלא. זה בגלל שהמזגן התקלקל לו, למסכן, אך בכל פעם בה אני, אוהד בוסטון, מפתח שיחה על הליגה הטובה בעולם, הזיעה שוב ניגרת וארשת פניו הופכת עגומה.

אשתקד הם עוד גירדו את הפלייאוף עם וינס קרטר, ריצ'רד ג'פרסון וחצי ג'ייסון קיד (שערק לדאלאס באמצע), אולם לפי מהלכי הקיץ של הג'נרל מנג'ר, קיקי וונדווי, אין ספק כי הנטס מתמקדים בבניית קבוצה חזקה לקראת 2011, אז תנדוד הקבוצה לברוקלין.

ג'פרסון עבר למילווקי תמורת ז'יינליאן הענק ובובי סימונס, ננאד קרסטיץ' ובוסטיאן נאכבר חזרו לאירופה ואדוארדו נאחרה וג'רוויס הייס הצטרפו כשחקנים חופשיים. וכך נותר וינס 'אל תרגיז אותי כי אני במילא עושה טובה שאני משחק' קרטר הנפיל האחרון באפור, כשדווין האריס (יפתח בעמדה מספר 1), שאמור לסחוב את הקבוצה בימי השבתון של אייר קנדה, מקבל בראש מבחורים בריטיים בסטריט-בול.

תחזית: עונה לא נעימה במיוחד צפויה לחניכיו של לורנס פרנק, שידשדשו בתחתית המזרח. החדשות הטובות הן, שיש מספיק זמן לבנות שם קבוצה עד המעבר לברוקלין.

ניו יורק ניקס

כשפרנק סינטרה שר "I want to be a part of it, New York, New York'', הוא לא התכוון לניקס. אמנם הקבוצה מהמדיסון סקוור גארדן כבר לא מופקדת בידי אדם הבולע כדורי שינה כמו מנטוס, אך העתיד, כמו ההווה, לא נראה ורוד. הפיירול הוא עדיין הגבוה בליגה, הקבוצה היא עדיין הבדיחה של הליגה, ולנו (ולליגה) נמאס. לזכות הניקס יצוין כי הם התהדרו בדבר שלא היה ברשותם בשנים האחרונות - מאמן.

מייק ד'אנטוני הוא בהחלט אחד כזה, אך מה ערכו של מאמן בלי קבוצה? סטפן מארבורי, הרכז הגרוע הטוב בליגה (עניו, וסימפטי - מותק של בחור), ג'מאל קרופורד המתנדנד בין משחקים של 60 נקודות לתצוגות עלובות של 0.12 אחוז מהשדה, זאק רנדולף המועד לפציעות וקוונטין ריצ'רדסון, שפה ושם מבליח עם שלשה - כל אלו עדיין מעיקים על הסגל בתפוח הגדול.

לפחות את אלן יוסטון, שאיים לבצע קאמבק מזהיר בגיל 37, חתכו עוד לפני הג'אמפ הראשון.

מי שכן הצטרפו הם הבחירה השישית בדראפט, הפורוורד דנילו גלינארי והרכז כריס דיוהון. האם ד'אנטוני יצליח להנהיג בניו יורק את משחק הריצה שאפיין את הסאנס תחתיו? כנראה שלא, והמתפרצות הקטלניות היחידות שתראו הן התקפי הזעם הפתאומיים שישחרר המאמן. השאלה הגדולה היא - עם כמה כדורי שינה זה יסתיים?

ג'רמיין אוניל. נותן פייט ראוי לגרנט היל במספר הביקורים בבי"ח (רויטרס) 

טורונטו ראפטורס

היה הייתה קבוצה קנדית, עם שחקנים אירופיים ששיחקה בליגה אמריקאית. תורידו את שתי המילים הראשונות, צאו מהסרט שמדובר באגדה ותבינו שהיא כבר לא שם. הג'נרל מנג'ר המצליח, בריאן קולאנג'לו, פירק את האיחוד האירופי המצומצם שלו שלא עבר סיבוב בפוסט סיזן (שלום לדלפינו, גארבחוסה והחברים), אך עם זאת, לא וויתר על הגלובליות והאיכות.

הראפטורס, שאשתקד הודחו ע"י אורלנדו בסיבוב הראשון, מכוונים גבוה יותר השנה ולמען הגשמת המטרות שלחו את טי.ג'יי פורד ומיודענו מייסיאו באסטון לאינדיאנה, בתמורה לג'רמיין אוניל, פעם אולסטאר ופוטנציאל גדול, והיום עוד אחד שמנסה לתת פייט לגרנט היל בסך כולל של ביקורים בבתי חולים.

עם זאת, במידה ויישאר בקו הבריאות, ג'וניל עשוי להשלים קו קדמי אדיר כשלצידו כלי כלי - בוש, כריס בוש, ה-איש של טורונטו, עם יותר מ-20 נקודות וכמעט תשעה ריבאונדים לערב. וויל סולומון מיודענו הגיע מפנרבחצ'ה, ונייתן ג'אווי האוסטרלי ורוקו יוקיץ' הקרואטי צורפו לקיבוץ הגלויות.

את החמישייה, עם בוש ואוניל, ישלימו חוסה קלדרון, שמציל למאות אלפי אנשים את הפנטזי עם כמות נכבדת של אסיסטים למשחק, ג'מריו מון (כן, אז קוראים לו ירח. אין אנשים שקוראים להם שמש?) וכמובן, הגרסה הלא מצונזרת של טוני פארקר, הלא הוא אנתוני פארקר. מהספסל יגבו אנדריאה ברניאני המאכזב, כריס האמפריס וג'ייסון קאפונו השוטר (בבחינת קלע, לא איש חוק).

אם אלטון ברנד (מימין) בריא, פילדלפיה לא נעצרת בסיבוב השני (רויטרס) 

פילדלפיה

גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לקבוצה אמיתית. הג'נרל מנג'ר, אד סטפנסקי, עשה עבודה נהדרת הקיץ, שעיקרה צירופו של אלטון ברנד, לשעבר בקליפרס, שהגיע כפרי אייג'נט תמורת 82 מיליון דולר לחמש שנים. דוניאל מארשל וקארים ראש, גם הם שחקנים חופשיים, יחזקו את הסיקסרס בעיקר מחוץ לקשת ותיאו ראטליף, עוד שחקן חופשי, יתמוך בגבוהים מהספסל.

נוסף על ברנד, פילי דאגה לשמור על הכוכב הגדול, אנדרה איגודלה, שישתכר 80 מיליון בשש השנים הקרובות. את החמישייה של הסיקסרס, אותה ידריך מוריס צ'יקס, ישלימו, מלבד ברנד ואיגודלה, הרכז המנוסה אנדרה מילר, הסופמור תדאוס יאנג והמטרייה האווירית בעמדה מספר 5, סמואל דאלמבר.

אכן מרשים, ומבט חטוף לספסל, אותו יחממו בין היתר ראש, מארשל, ראטליף, רג'י אוונס ו-ווילי גרין, מוסיף לתחושה כי פילדלפיה, לראשונה מאז ימי אלן אייברסון, שווה שלבי פלייאוף מאוחרים. גמר איזורי? אתם אמרתם.

פירס, אלן וגארנט. יתגברו על העזיבה של פוזי? (צילום: AP) 

בוסטון

ביוני האחרון חגגתי עם קבוצתי ניצחון 2:4 על הלייקרס בגמר ה-NBA ואליפות ראשונה אחרי 22 שנה. אשקר אם אצהיר שלא נכנסתי לאופוריה ופיזרתי לכל עבר אנחות רווחה שלוו ב'אני את שלי עשיתי, אליפות אחרי ניצחון על LA'. הפחד הגדול שלי, כמו של שאר אוהדי הסלטיקס, הוא שהתחושה הזו שאוחזת בי אינה זרה לשחקנים, שיופיעו שבעים לעונה הקרובה.

אם להתעלם מהצד המנטלי, אז לפחות מבחינה מקצועית בוסטון נחלשה. ג'יימס פוזי המדהים, שכיכב בסדרת הגמר ולמעשה לאורך הפלייאוף כולו (סיפק הגנה

מדהימה ושלשות מטורפות, וכיפר על טעויות של ריי אלן) עזב לניו אורלינס לאחר שדרישתו לחוזה ארוך טווח נענתה בשלילה.