כשכל הכיתה מחרימה את הילד שלך
למרות שתופעת החרם החברתי בכיתות היסודי והחטיבה מוגדרת על־ידי מומחים כ"בריונות חברתית שפגיעתה קשה," הרי שבשטח, ויעידו על כך אינספור מקרים אישיים, התופעה החמורה אינה מטופלת באופן רציני מצד בתי הספר. פרופ' עמוס רולידר רואה בכך כישלון של המערכת וסבור שאנחנו בדרך לכאוס חברתי
רבע מתלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים סובלים מתופעות קשות של חרם ונידוי מצד תלמידים אחרים בכיתתם. תופעת החרם והנידוי בבתי הספר מוגדרת על-ידי מומחים כ"בריונות חברתית שפגיעתה קשה יותר במקרים רבים מפגיעה פיזית ופוגעת ביכולת התלמידים ללמוד ולתפקד בחיי היומיום."
אבל, כמו בטיפול בכלל בתופעת הבריונות הפיזית בבתי הספר, גם תופעת הבריונות הנפשית אינה מטופלת כראוי במערכת החינוך ולא נעשות פעולות נחרצות להפסקתה. יוזמי החרם מנהלים ומנהיגים את הכיתה כשהם נהנים מחופש פעולה כמעט מוחלט ומאמללים את התלמיד שנבחר לספוג את תסכוליהם. הורים מדווחים על מקרים בהם ילדיהם נאלצו להיפרד מכיתת האם ולעבור כיתה או בית ספר בשל קוצר ידה של המערכת בטיפול בבריונות הכיתתית כלפי ילדם.
למרבה האבסורד, יש לא מעט מקרים בהם המורה הוא שממליץ להורים להעביר לכיתה אחרת את התלמיד או התלמידה הקורבנות לאלימות הנפשית, אך גם במקרים אלה, רבים מהמוחרמים שאינם עוזבים את בית הספר ממשיכים להיות קורבנות של חבריהם, ומגיעים ללימודים כשהם מלאי חרדות.
"נדהמתי לגלות בבית הספר בו לומד הבן שלי התנהלות של מאפיה, והם בסך הכל תלמידים בכיתה ה,"' סיפרה לנו אמא לתלמיד מבית ספר יסודי במרכז הארץ, שמסיבות מובנות ביקשה להישאר בעילום שם. "אחד התלמידים חש איום על מנהיגותו בכיתה, ובסיועה של אמו אירגן את מרבית תלמידי הכיתה לחרם נגד הבן שלי. בהפסקות מנעו ממנו הילדים לשחק כדורגל, לא הזמינו אותו למפגשים חברתיים וכאשר לא התעלמו ממנו לחלוטין, לא הפסיקו להציק לו פיזית ומילולית בשיעורים ובהפסקות. בית הספר לא נתן לבן שלי הגנה בסיסית. מבחינתו, הבן שלי למד שאינו יכול לסמוך על בית הספר וכדאי לו מהר להגן על עצמו בתגובות אלימות, כיוון שכל דאלים גבר."
אב לתלמידה בכיתה ז' סיפר שנדהם כאשר שמע מבתו שלא כדאי לה לפנות שוב למורה ולהתלונן על החרם נגדה, משום שמאחורי התלמידה שאירגנה את החרם עומדת קבוצה גדולה של תלמידים. "לא כדאי לי להרגיז אותה, כיוון שאז אני אבודה לגמרי," הסבירה התלמידה לאביה לאחר שספגה עלבונות והצקות קשים. "אם אני אפנה למורה אני רק אפגע יותר," סיכמה הילדה, אבל הוריה החליטו לא להיכנע לבריונות ודרשו תגובה נחרצת מצד בית הספר. להפתעתם, סימנה ההנהלה דווקא את בתם כגורם הבעייתי, ואיפשרה להצקות כלפיה להימשך. לקראת סיום שנת הלימודים שעברה נמצא הפתרון: המורה המליצה ואף הפצירה בהורים להעביר את בתם לבית ספר אחר כדי שלא תסבול יותר מחרמות והצקות.
"המערכת מכניסה תלמידים והורים למצבים אבסורדיים ובלתי נסבלים," אומר האב, שמעדיף לשמור את פרטיו חסויים. "במקום להגיב באופן נחרץ ולהפעיל סנקציות להפסקת ההתנהגות האלימה, אנו רואים התעלמות וסלחנות שהתוצאות שלהן בהתגברות האלימות. במקום שבתנו תזכה להגנה, אנחנו נאבקים בהנהלת בית הספר."
לדבריו, אחת האמהות שבתו ובתה היו חברות טובות, התקשרה להתנצל על כך שבתה אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך בקשר עם בתו משום שאז גם היא תוחרם.
התופעה שכיחה בשני המינים. צילום: ויז'ואל/פוטוס
החרם הוא בריונות קשה
לדברי ד"ר יוסי הראל-פיש, המכהן בארץ כחוקר הראשי של ארגון הבריאות העולמי ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, חרם הוא בריונות הכוללת נידוי, דחייה חברתית ובדידות המציבים את הקורבן במצוקה נפשית קשה.
"החרם פוגע ביכולתו של הילד לתפקד מבחינה לימודית וחברתית," מדגיש הראל. "תופעת החרם נכללת מבחינה מדעית בתחום הבריונות וההצקות, ויש בה פגיעה קשה בקורבן דווקא בתקופת הילדות והנעורים, שבה השייכות החברתית מרכזית וחשובה." לדבריו, היות והחרם יוצר דחייה ופחד מדחייה נוספת בקרב התלמיד המוחרם, הוא מגיב בהתכנסות ובהתנהלות אנטי-חברתית, וכך עלול להיווצר עיוות גדול נוסף כלפיו.
הראל מציין, כי החרם ידוע כאחד מסוגי האלימות השכיחים והקשים ביותר, אך מערכת החינוך אינה עושה די לטיפול במצב. לדבריו, בניגוד למה שמקובל לחשוב, תופעת החרם אינה בלעדית לבנות, והתופעה שכיחה אצל שני המינים. "אמנם בנים מחצינים את התנהגותם בדרכים של אלימות פיזית ובנות באלימות פסיכולוגית, אך שכיחות השימוש בחרם קיימת בקרב שני המינים."
פנייה למורה רק מחמירה את המצב. צילום: LiquidLibrary
כישלון המערכת
פרופ' עמוס רולידר, ראש המכון לחקר ומניעת אלימות במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מציין, כי 36 אחוזים מהתלמידים מודים שהיו מעורבים בחרם על תלמיד אחר. לדבריו, החרם הוא חלק מהרצון לשלוט על אחר, כיוון שלהיות מקובל בכיתה זה להשפיע על ילדים אחרים עם מי לשחק ועם מי לא לשחק. "הילדים לא רק מציקים, אלא משליטים את דעתם על האחר וזוהי בריונות וחלק מכאוס חברתי," מסביר רולידר. "אני מצפה ממורים ומהורים להיות יותר רגישים ולמנוע התעמרות ורשעות של ילדים באופן מכוון כלפי ילדים אחרים. לצערי, ההורים מתעלמים במקרה הטוב, ובמקרה הרע אף משתפים פעולה עם קבוצת הילדים."
בעיני פרופ' רולידר, המערכת מוכיחה כישלון חינוכי ממדרגה ראשונה, כאשר מתקיימים מצבים בהם מאפשרים לתלמיד להתעלל בתלמיד אחר. "התעלמות של בית הספר או היעדר נקיטת סנקציות להפסקת ההתעללות, מהווים חיזוק נוסף ומתן לגיטימציה לבריונים."
מה יכולה המערכת לעשות כדי להתמודד עם החרם, אותו מכנה רולידר "בריונות מתוחכמת?" קודם כל יש ליצור אווירה של אפס אלימות מכל סוג שהוא על ידי חיזוק של התנהגות חיובית.
החרם פוגע בתפקוד בלימודים. צילום: ויז'ואל/פוטוס
מגלגלים את הטינה
פרופסור עמירם רביב שימש בעבר כפסיכולוג הראשי של משרד החינוך וכיום מכהן כדיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. לדבריו, תופעת החרמות מתחילה בדרך כלל בכיתות ג-'ד' ונמשכת בחטיבה. בתיכון, לדבריו, תלמיד טוב מבחינה לימודית נהנה ממעמד טוב בקרב חבריו.
"חרם הוא תגובה למצב בו קיימת תחרות בין שני תלמידים בעלי משאבים חברתיים גבוהים, מחמת קנאה או על רקע תחרות. מובילי החרמות אינם עושים זאת בהכרח מתוך רוע. זו דרכם לפרוק את הקשיים והבעיות שהם מנת חלקם. הרי אם לתלמיד טוב, הוא מאושר והוא בטוח בעצמו, למה שיזיק לאחר? דווקא ילד שרע לו מנסה לגלגל את הטינה לילד אחר," מסביר רביב. לדבריו, אין דרך לפרק את החרם אלא בהתערבות של המורים, אחרת הבעיה רק מחריפה והכיתה הופכת להיות מקום שלא נעים ללמוד בו.
המצבים מתוכם נולד החרם החברתי
1. ייתכן מצב של תלמיד-כוכב בכיתה, שיש בו גם מידה של חוסר ביטחון המניע אותו לנהוג באופן טוטאלי בשליטה כלפי ילדים אחרים, ומבחינתו מי שממרה את פיו לא יזכה לקשר עם תלמידים אחרים בכיתה.
2. יש ילדים החושבים שהם ראויים למעמד מיוחד, אבל אינם בטוחים במעמדם, ולכן הם מארגנים חרם על תלמיד אחר.
3. ילדים רכושניים מבחינה חברתית גם הם מועדים לארגן חרם.
4. בכיתה בה קיימת תחרות ואפילו סמויה, יש אחד שלוקח יוזמה ומנהיג באופן אקטיבי נידוי של האחר.
5. כאשר מתעורר בכיתה צורך בלכידות חברתית של קבוצת תלמידים, הם מוצאים בשנאה משותפת כלפי תלמיד אחר דבק המחבר אותם יחד.
תגובת משרד החינוך: בקרוב תוכנית חדשה
בעוד הורים ואנשי מקצוע רבים חשים כי המערכת אינה מעניקה מענה הולם לילדים הנופלים קורבנות לחרם חברתי, הרי שככל שהדבר נוגע למשרד החינוך, התנהלות המערכת היא ללא דופי. בתגובה לפנייתנו מסרה הממונה על מניעת אלימות במשרד החינוך, אלה אלגריסי, כי המערכת דוחה את הטענות לפיהן קיימות מצידה התעלמות ואדישות כלפי תופעת החרם החברתי.
אלגריסי אמרה כי לצוות בית הספר יש מחויבות ואחריות גדולה לזהות אירועים של דחייה חברתית ולטפל בהם ללא דיחוי, שכן חוסר התייחסות לתופעת החרם עלולה להוביל להסלמה. עוד הוסיפה כי חרם ונידוי נתפסים על ידי המערכת כאלימות פיזית לכל דבר, אשר לה השלכות בטווח המיידי ובטווח הרחוק.
את ההוכחה לכך שמשרד החינוך מייחס חשיבות רבה לטיפול בתופעה מספקת לדבריה תוכנית מערכתית שגובשה בשנים האחרונות ותכליתה טיפול באלימות, תוך התמקדות במקרים של חרם ונידוי. יחד עם זאת, ציינה אלגריסי כי במהלך החודשים הקרובים תפורסם תוכנית חדשה העוסקת בתופעה ותופעל במסגרת שיעורי כישורי חיים.
לפנייה לכתב/ת 
