החייל שירה בפלסטיני הכפות משתחרר - ומדבר

"התגייסתי לצבא עם המון מוטיבציה, נהניתי מכל רגע, תמיד הייתי גאה במה שאני עושה. עכשיו אני יוצא עם תחושה לא קלה, גם אכזבה, גם כעס. לא האמנתי שככה ייגמר השירות שלי, עברתי את התקופה הכי קשה בחיים שלי עם המחשבות הכי קיצוניות בראש". כך סיפר ל-ynet - דקות לאחר שפשט את מדיו - סמ"ר ל', החייל שירה את כדור הגומי בפלסטיני הכפות בהפגנה בנעלין.

בפעם הראשונה גולל ל' את גרסתו לארועים ולמה שעבר עליו מאז התקרית החמורה שנחשפה ב-ynet, ושבגינה הוא צפוי לעמוד לדין.

"התגייסתי עם המון שמחה ומוטיבציה"

"רציתי להיות לוחם", הוא מכריז, "זה היה ברור לגמרי, ביקשתי חיל שריון וקיבלתי. התגייסתי עם המון שמחה ומוטיבציה". ל' החל את שרותו בנובמבר 2005 ומיד בלט לטובה. "השתלבתי טוב, הזמן עבר לי מאוד מהר", סיפר. עם סיום המסלול הוקפצו ל' וחבריו לרצועת עזה, זמן קצר לאחר שחברם לגדוד, גלעד שליט, נחטף לרצועה. "הייתה שם פעילות מבצעית ללא הפסקה, פגענו בהמון מחבלים, חילצתי חברים שלי שנפצעו, הרגשנו שאנחנו עושים את הדבר הכי חשוב", סיפר.

את המפגש הראשון עם המג"ד, סא"ל עמרי בורברג, עשה ל' כאשר המפקד חיפש חיילים שישרתו בחפ"ק שלו. "לי היו תוכניות אחרות, רציתי תפקיד בפלוגה", סיפר. אבל המג"ד, ששמע על כישוריו של ל' רצה אותו בג'יפ שלו ולא ויתר גם כש-ל' התעקש. "עמרי הצטייר כמקצוען, מכיר את העבודה, לי היה קצת קשה להסתגל לעבוד איתו כי רציתי משהו אחר, אבל בסוף קיבלתי את זה. לא היה קל לעבוד עם עמרי, הוא קשוח, לפעמים לא מגדיר בדיוק את מה שרוצה, מבקש תוצאות ומיד, אבל בסך הכל הסתדרנו, לא היה משהו חריג".

אבל האירוע החריג הגיע ב-7 ביולי השנה, סמוך לגדר הביטחון בנעלין. ל' נסע עם המג"ד לטיפול בעוד הפרת סדר. "ההתמודדות עם הפרות הסדר האלה היא מאוד קשה, זורקים עליך אבנים, בקבוקי תבערה, יש קושי להתמודד עם מי שמולך. זה לא אויב כמו בעזה. אתה מרגיש כמו במשחק מרגיז".

"אני פשוט ביצעתי מה שהבנתי"

את מה שקרה באירוע הירי, מגדיר ל' כ"קצר בהבנה". הוא מודה שלא התכוון באמת להסב פגיעה לאשרף. "היה כאן אירוע שמתנהל מהר, תוך פקודות שונות שנזרקות לאוויר, היה ברור שמה שהמג"ד דורש – עושים, הכל קורה בזמן אמת בלי יותר מדי יכולת לנתח כל דבר, ואני פשוט ביצעתי מה שהבנתי. אמרו לי לירות - אז יריתי. יריתי למטה, סמוך לנעלי הספורט שלו, לא מעבר. בדיעבד הבנתי שהייתה כאן תקלה. עמרי העיר לי ומיד אמרתי שאני מוכן לקחת את האשמה בירי עצמו עלי, לא הייתה לי גם שום בעיה לשלם על הטעות", הוא משחזר.

באותו רגע ל' לא ידע שהאירוע כולו תועד במצלמה של "בצלם". "בגדוד היה תחקיר, הסברתי את הקצר שהיה, את הדברים שהבנתי בצורה לא נכונה, את הטעות שלי - וככה זה נגמר. שבועיים חלפו ולא קרה כלום, לא דיברנו על זה, חשבתי לעצמי שאולי אכנס לכלא, אבל אף אחד לא אמר כלום". כאשר פורסם הסרט ב-ynet - ולאחר מכן במקומות נוספים - מיהרו בצה"ל להעבירו למג"ד כדי שיספק הסברים.

"הוא קרא לי ללשכה ושנינו צפינו בו", שחזר, "מיד זיהיתי את האירוע ואת עצמי, אבל מבחינתי הייתה לי אמת אחת והסרט לא שינה אותה. עמרי אמר לי שיטפל בזה". למחרת הגיעו למוצב חוקרי מצ"ח שגבו מ-ל' עדות ראשונה, ואז הודיעו לו שהוא מעוכב לחקירה. "ביקשו לשים לי אזיקים, התחננתי שיוותרו על זה, הרי אין לי שום כוונה לברוח. ביקשתי ללכת עם החוקר עם יד בכיס - והם לא הסכימו. שמו לי אזיקים מול החברים שלי, הרגשתי כמו פושע".

"לא מוכן שיפילו עלי הכל"

24 השעות שבהן היה ל' במעצר היו הקשות מכל. "פתאום כל מה שעשיתי בצבא, כל מה שעשיתי למדינה הזאת, הכל נעלם, זורקים אותך לכלא. כשהתחילו לדבר איתי על עימות עם עמרי, הבנתי שמשהו כאן לא בסדר. עימות עושים כשיש בעיה בגרסאות. לי הכל היה ברור. קיבלתי פקודה לא ברורה וביצעתי. אני אשם פה בחלק מהאירוע ומוכן לשאת בעונש, אבל זה לא רק אני, ולא אהיה מוכן שיפילו הכל עלי".

בחדר החקירות של מצ"ח פגש ל' את מפקדו ולראשונה חש אכזבה ותסכול. "הוכנסתי עם אזיקים, מושפל - והוא ישב כולו מחויך. הרגשתי רע, נראה שהוא מנסה להפיל עלי הרבה יותר ממה שמגיע לי, הוא ניסה לומר שלא הבנתי חלק מהדברים או שאני מוציא דברים מהקשרם". ל' עוצר את שטף הדיבור. התחושות הקשות עדיין מקננות בו, אבל הוא נזהר בדבריו. המג"ד שאותו כה העריץ וביצע כל פקודה שלו באופן מלא - מפנה לו עורף.

כאשר שוחרר מהמעצר והרגיע את הוריו המודאגים, שב ל' לגדוד. עמרי הודיע לו שלאור הנסיבות הוא חוזר לפלוגה. "הרגשתי הקלה, לא רציתי להיות קרוב אליו". ל' הושעה מפעילות מבצעית ונשלח להמתנה ארוכה עד להחלטת הפצ"ר בתיק. "המצב שלי הלך ונהיה פחות טוב, לא עשיתי כלום. ראיתי את החברים שלי חוזרים מפעילויות, נהנים, צוחקים - ואני בצרות שלי. הרגשתי שאני מתקרב אל התחתית, השתגעתי, חשבתי על הדברים הכי קיצוניים שאפשר לעשות".

"הפלסטיני ישב לידי - ולא ידע מי אני"

ל' מציין כי המשפחה וחברו הקרוב מהפלוגה, בן, הם שעזרו לו בתקופה הקשה. כששמע על החלטת הפצ"ר להעמידו לדין בגין התנהגות בלתי הולמת, נבהל מאוד. "אחר כך, אילן (עו"ד כץ, הסנגור - ח.ג.) שמאוד עזר לי כל התקופה, הסביר לי את המשמעות. הבנתי שזה הרע במיעוטו".

בהמשך הגיעה העתירה לבג"ץ - שדרשה מהפצ"ר לשקול שוב את החלטתו.

"בדיון התיישב לידי אשרף, הוא לא ידע מי אני. קמתי באותו רגע ועברתי למקום אחר. עם עמרי לא החלפתי מילה. כששמעתי את החלטת השופטים, שוב נפלו עלי השמיים, שוב תקופה מאוד קשה של חוסר וודאות, שוב חוסר מעש בפלוגה". לבסוף הוא הוצב בתפקיד נהג.

בשבוע שעבר שוב קיבל ל' זריקת הרגעה, כשהפצ"ר הודיע כי אינו מתכוון לשנות את כתב האישום והחזיר את ההחלטה לבג"ץ. "ברור שאני במתח, אבל החלטתי שאני חייב להמשיך קדימה, לא לשקוע בזה. לפעמים אני חושב למה זה מגיע לי, הרי הייתי יכול להקטין ראש, להיות אפילו ג'ובניק ואז לא קורה לך כלום, עצוב שמי שנותן את כולו – בסוף מרגיש ככה".

"אני מקווה ששכתב האישום יישאר כמו שהוא, שהפרשה הזאת תסיים, אקבל את העונש שלי ואוכל להמשיך לעשות גם מילואים". בסרט המתעד את הירי ל' לא מסוגל לצפות.

"למרות הכל", הוא זורק בסוף עוד משפט, "עדיין אני חושב שחשוב להיות בקרבי ולתרום כמה שיותר".

עו"ד אילן כץ, סנגורו של ל', ציין כי הוא מעריך את החלטת הפצ"ר לדבוק בעמדתו המקורית ולא להחמיר את כתב האישום. "במערכת המשפט האזרחית קיים מנגנון של מבחן ללא הרשעה ובצבא אין כזה - ולכן החלטת הפצ"ר היא מידתית".

"מדובר בחייל מרקע לא קל, שנתן את כולו לצבא ואינו צריך להיות במצב גרוע יותר ממשתמט שסחר בסמים או תקף ובשל גילו קיבל מבחן ללא הרשעה", סיכם הסנגור.