השגרירה באו"ם: "זה עולם של עוינות וצביעות"
בשיחות מסדרון ובארוחות היא שומעת מחמאות למדינה הציונית - אבל מעל הבמה הארס נוטף. העימות המתוקשר שלה עם נשיא העצרת נחתם בנשיקה. בשיחה עם ynet מספרת גבריאלה שלו על העמית הג'נטלמן מאלג'יריה, החברה החדשה מניו-זילנד וגם ה"נשמות הטובות" מבית, שקוראות לה שמאלנית
זה קרה לה בין-לילה. ממרצה ומומחית בינלאומית לחוזים - היא הפכה לסטודנטית לדיפלומטיה. בגיל 67 זינקה פרופסור גבריאלה שלו
מהמסלול האיטי והמוגן של האקדמיה - למרוץ בקצב סילוני, עם אפס ימי חסד.
הרותחים של הכינוס השנתי של העצרת הכללית. "הרגשתי כמו בגיל 4, כשהוריי זרקו אותי למים בפעם הראשונה וככה התחלתי לשחות", היא מספרת. חודשיים בלבד חלפו מאז, והשגרירה - עם מעט מאוד שינה, בלי זמן פנוי להירגע עם ספר טוב או לחרוש את ניו-יורק על שלל פיתוייה - כבר מוכרת היטב בבניין האומות המאוחדות. יש לה רקורד של ארבעה נאומים במועצת הביטחון ובעצרת הכללית, פגישות עם מדינות נעדרות קשרים רשמיים איתנו, וגם הערה לא דיפלומטית אחת - "עוכר ישראל" - לנשיא עצרת האו"ם, שירד לחבק את נשיא איראן עם
תום נאומו.
הביקורת החלה עוד לפני שנחתה בניו-יורק. כתבו שהיא לא מתאימה, שהיא בחירה של החברה ציפי לבני (אותה פגשה רק פעם אחת קודם לכן), שהיא השמאלנית חברת "בצלם". בשיחה עם ynet, השגרירה הטרייה לא מסתירה את עלבונה: "זו האשמה נלוזה. אף פעם לא חתמתי על שום עצומה פוליטית, כי לא חשבתי שלפרופסור למשפטים יש עדיפות על אזרח אחר. לא הייתי חברה באף מפלגה או בגוף לגיטימי אחר, ואף פעם לא הבעתי דעות פוליטיות. עכשיו אני שליחה של מדינת ישראל, לא של מפלגה כלשהי".
מהלחישות בעניין נעליו הגדולות של קודמה, היא מסרבת להתרגש: "טוב לי לבוא אחרי שגרירים מצוינים שהיו לנו. דני גילרמן היה אחד כזה, עם הופעות פומביות מלוטשות. כל אחד מביא משהו אחר לתפקיד. היו שגרירים פחות ידועים שעשו דברים מצוינים - יהודה לנקרי למשל, שהיה שגריר אהוב ומקובל, אף שמיעט להופיע בתקשורת. הוא עשה פעילות דיפלומטית מאחורי הקלעים, ועד היום מזכירים אותו כאן. כל אחד מביא את הערך המוסף שלו. בכמה השבועות שאני כאן הוכחתי שגם לי יש מה להביא לאו"ם. אם לא הייתי חושבת כך, לא הייתי מקבלת על עצמי את התפקיד הקשה וכפוי הטובה הזה".
בניו-יורק לא הייתה לה אפילו דקה להתרווח. היא נחתה הישר למים
זה שיוצא
"אנחנו יותר טובים מרוב העולם"
יצחק בן-חורין, וושינגטון
הוא נפגש בברים אפלים עם השגריר הפקיסטני, החליף רשמים עם הסורי, תקף קשות את הצרפתי - וזכה להנהון מהאיראני. בין לבין הפך אורח מבוקש ברשתות הטלוויזיה הגדולות, שם התעמת עם כתבים על סיקור הקסאמים והמלחמה. אחרי חמש שנים וחצי בפסגת הדיפלומטיה העולמית, דני גילרמן נפרד מהאו"ם בראש מורם
"זה היה פשוט נורא, מזעזע", משחזרת שלו את המעמד. "לא רק שמחאו כפיים באולם לנאומו של אחמדי-נג'אד, אלא שנשיא העצרת, מיגל ד'אסקוטו ברוקמן, רץ לחבק אותו. אנחנו לא היינו שם, גם האמריקנים לא. זו הייתה החלטה שלי להגיב. לא כולם אהבו את התגובה". הדיפלומט מניקרגואה, שידוע בחוסר אהדתו לישראל ולמערב בכלל, לא נשאר חייב: הוא סיפר ל"קוריירה דלה סרה" האיטלקי שנפגש עם כל 191 השגרירים באו"ם - פרט לזו הישראלית. לאחר מכן היה מי שהפציר בשלו לבקש פגישה עם נשיא העצרת, כדי ליישר את ההדורים. היא לא מיהרה - והוא מצמץ ראשון. כששגרירת ישראל נכנסה ללשכתו, הוא קם, חיבק ונישק אותה כמו דבר לא אירע. "די שמחתי שזה נגמר יפה", היא מסכמת, "לא באתי לאו"ם בשביל לריב".
יודעים לדבר, החבר'ה האלה
עד מהרה למדה פרופ' שלו את המשחק הכפול: שפה אחת במסדרונות, בשיחות פרטיות מאחורי הקלעים, עם הערכה רבה למדינה הציונית - וארס נוטף נגדה בנאומים הרשמיים. "יש כאן הכרה ברורה שישראל יכולה, רוצה ותורמת לעולם השלישי בטכנולוגיות חקלאיות, תרבות, מדע ורפואה. הם יודעים את זה, הם צריכים את זה ויודעים להעריך את מה שאנחנו עושים. אלא שזה עולם של שפה כפולה, של צביעות ושל המון עוינות כלפי מדינת ישראל. קשה לשמוע את הנאומים חוצבי הלהבות של נציגי מדינות ערב - והם יודעים לדבר, החבר'ה האלה".
כתב אמנה: עם המזכ"ל, באן קי-מון (צילום: אילן טננבאום)
אבל היא למדה שבפגישות הבלתי פורמליות ניתן לפעול ולקשור קשרים. בארוחת הערב הראשונה שארגן עבורה השגריר הטורקי, ישב לידה שגריר אלג'יריה. "ישבנו ודיברנו במשך שעתיים. זו הייתה שיחה נעימה במיוחד. הוא איש מרשים עם חינוך צרפתי, ג'נטלמן ונחמד. לא הייתה לו בעיה לגשת אלי במסדרון וללחוץ את ידי. המפגשים האלה חשובים. עם שגריר של מדינה מוסלמית גדולה אף ניהלתי שיחה, שעשויות להיות לה בעתיד תוצאות בשטח".
במקרה אחר, השגריר הבריטי ערך לה ארוחת צהריים, והיא ביקשה שיוזמנו השגריר הירדני והמשקיף הפלסטיני. באירוע של נשים שגרירות, "התלבשה" שלו על השגרירה הניו-זילנדית רוזלין בנקס - אישיות מקובלת מאוד באו"ם, שתוקפת בקביעות את המדיניות הישראלית בשטחים. "היא הייתה נחמדה בצורה יוצאת מהכלל, ובאותה ארוחה רקמנו קשר. זה שאני אשה אקדמאית ולא צעירה, יוצר איזשהו כבוד". היא רוצה להביא אותה, כמו גם עמיתים נוספים, לביקור בישראל. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
אבל הישיבה באו"ם זה לא רק קוקטיילים וארוחות. בימים אלה נאבקת המשלחת הישראלית בניסיון של ארצות ערביות ואחרות, להגדיר את ישראל כ"מדינת טרור". לעניין זה תגייס פרופ' שלו גם את השכלתה המשפטית. בנוסף, בכ"ט בנובמבר - המועד בו מציינים בארץ את החלטת האו"ם על "תוכנית החלוקה" וסיום המנדט הבריטי - מזכירים באו"ם בעיקר את הסבל הפלסטיני. "ביום הזה אשא נאום ונאמר את דברנו, קולנו צריך להישמע. אנחנו לא רוצים שיחשבו שאין לנו מה להשיב על הטענות הקשות ועל הקריאה למדינות העולם להתאבל על ההחלטה היסטורית שבהקמת מדינת ישראל", היא מסכמת, ויודעת שגם בשנים הבאות - ותהא אשר תהא הממשלה בירושלים - צפויים לה עוד מבחנים קשים.
לפנייה לכתב/ת 
לא באתי לריב: גבריאלה שלו
צילום: שחר עזרן
עם הנשיא פרס בעצרת השנתית
צילום: רויטרס
החלטתי להגיב: נשיא העצרת מחבק את נשיא איראן
צילום: רויטרס
מומלצים
