המעבורת "אנדוור" נחתה בשלום

סיפור מסעו לחלל של חיימטוב, יהודי יליד מונטריאול, לוקח אותנו הרחק מבסיסי השיגור והאימונים של נאס"א בדרום ארה"ב, אל המעבדות והספריות של מכון מסצ'וסטס לטכנולוגיה (MIT) ובית הספר לאמנות של לונדון, ואפילו דרך חנות קטנה לחפצי יודאיקה בשכונת נווה-צדק שבתל-אביב. בראשית שנות התשעים, בעוד חיימטוב שוקד על הדוקטורט שלו באסטרונומיה ב- MIT ורוקם חלומות להמריא לחלל, נדדו גם מחשבותיה של הצורפת לורה קואן אל המרחבים שמעבר לכדור הארץ. קואן, אז סטודנטית לצורפות בלונדון, הוקסמה ממסעה של החללית אפולו 11, שהנחיתה את האדם הראשון על הירח. "אני זוכרת את עצמי יושבת על רצפת הספרייה, מוקפת בספרים על חקר החלל. המומה ונרגשת ממה שראיתי וקראתי" מספרת קואן. "מה שבעיקר הדהים אותי הוא שכל זה התרחש, ועם זאת זה נראה לי כל כך עתידני".

את המראה העתידני של המעבורת אפולו החליטה קואן לתרגם לחפץ קצת פחות עתידני – המזוזה. קואן מעצבת מזוזות בצורת מעבורות חלל. "אני נמשכת לחיבור בין העתידניות של העיצוב למסורתיות של החפץ, זה ניגוד מרתק". שתיים מהמזוזות שהיא מעצבת נרכשו על ידי חברים קרובים של חיימטוב, זכו להיות משוגרות לחלל יחד איתו ועתה הן חזרו אל כדור הארץ. "יום אחד פנה אליי פרופ' מMIT והתעניין במזוזות המעבורת. הוא סיפר שאחד מתלמידיו ייסע בקרוב לתחנת החלל ושהוא רוצה לתת לו את המזוזות כמתנה. שתי מזוזות נרכשו לבסוף, אחת על ידי המרצה ושנייה על ידי חברה קרובה של חיימטוב. המזוזות היו איתו לאורך כל שהותו בחלל ועכשיו הן יחזרו לאנשים שרכשו אותן ויותקנו על דלתות בתיהם בארצות הברית".

המזוזה אפולו-11, בעיצובה של לורה קואן. האות "ש" מעוצבת בהשראת החלונות של המעבורת המפורסמת (צילום:לורה קואן)