תאוות דמים, תאוות קולות

רוחות מלחמה מנשבות מכיוונם של יועצי הקמפיינים, וקריאות נוטפות תאוות דמים נשמעות מפיהם של פוליטיקאים. הבחירות המתקרבות, הדרך אל לשכת ראש הממשלה או למושב סביב שולחנה  - הופכים את האמצעים לכשרים.

ראשי מפלגות המרכז והימין מתחרים אלו באלו בהוכחת נציותם, ורהב פיהם מפיק מרגליות נדירות של איוולת: להכות בעזה, להשיב אש תחת אש, להפגיז בתגובה לכל הפגזה, לצאת למבצע צבאי נרחב. אותן קריאות מתלהמות נועדו לאזני הבוחרים, שהתקשורת הרגילה אותם להאמין כי מדינת ישראל היא הנמצאת במצור ולא רצועת עזה.

בואו ונניח בצד את מציאות הגטו שיצרה ישראל ברצועה, את עוולות הכיבוש והאדמה החרוכה שהותרנו בה בעת ההתנתקות, את הסירוב הישראלי לדבר עם השלטון בעזה. כל אלו מחזקים את החמאס ואת העויינות כלפינו ברצועה.

בואו נחשוב רק על המחיר שאנו נשלם בתמורה לכך שפוליטיקאים מסוימים יוכלו להרוות את צמאונם לדם. עד היום לאורך כל תקופת הרגיעה לא נהרג ישראלי אחד. כניסה לרצועת עזה במטרה "לעשות שם סדר" תעלה בחיי חיילים רבים. בעוד שיש מי שמראה ארונות מתים נישאים על כתפי חברים בחלקות הצבאיות אינו מדיר שינה מעיניהם, נראה כי יש מי שלא מוכן שממשלת מעבר תנהל משא ומתן למען שלום, אבל בהחלט מוכן שאותה ממשלה תקריב את טובי בנינו למלחמה. העיקר להנציח את הסכסוך, להמשיך בהקזת הדם חסרת התוחלת. כל זאת כדי להצטייר כלוחמני יותר בעיני בוחרים מבוהלים שימהרו לשלשל לקלפיות פתקים למען מנהיגים הנוהגים כבריונים.

איראן שיגרה לאחרונה טיל חדש בהצלחה, אבל לתושביה יש פחות מה לאכול, פחות מקומות עבודה ואיכות חיים יותר נמוכה. המשטר הכושל בטהרן מנסה להאכיל את ההמון בשנאה ורטוריקת מלחמה. האם הפכנו גם אנחנו לאיראן? האם כל פעם שפוליטיקאי ישראלי כושל יפתח את פיו נשמע דרישות ליד קשה כלפי מוכי גורל רק בגלל שהתנהגות בסגנון אחמדי-נג'אד היא הדרך להתחמק מזעמו של בוחר שאיבד את חסכונותיו, מקום עבודתו, זכויותיו ורק הפחד האינסופי מדחליל הטרור משכיח ממנו את זעמו על כשלונות הממשלה?

ובואו נניח שהכנו בעזה בכל הכוח, כמו תמיד בעבר, באוויר בים וביבשה. אחרי הלוויות החיילים, אחרי קטיפת הפירות האלקטוראליים בידי פוליטיקאים זחוחים, אחרי קביעת אחוזי הנכות לפצועים, משהו באמת ישתנה? האם המהלומות הקודמות שהנחתנו על העם הפלסטיני במאבקו לעצמאות הביאו אותם להסכים להיות חוטבי עצים ושואבי מים החיים במצור, עוני והשפלה תחת מגף הכיבוש?

ערב בחירות ממהרים אותם פוליטיקאים שהרסו את הכלכלה להשמיע נאומי מלחמה. האם למישהו יש אשליה שמי שקוראים היום במלוא גרונם קריאות מלחמה, יהיו אלה שימשיכו אחרי הבחירות לנקוט אותה מדיניות מגוחכת של המשך הכיבוש בגדה והמצור על עזה, בלי פעולות גרנדיוזיות שיעלו במספר הרוגים אדיר, בלי להביא לסיום של מתקפות הקסאמים כי המלחמה הנצחית מאפשרת להם השארות בשלטון? המשך הלחימה, מעגל הדמים והשנאה משרתים את הימין בישראל ואת החמאס בשטחים ותו לא.

תעמולת המלחמה מסוכנת ומייאשת כאחד. היא מייאשת כיוון שהיא מוכיחה שיועצים פוליטיים ופוליטיקאים מגלומניים עדיין מאמינים שהבוחר רוצה לשמוע סיסמאות מלחמתיות. היא מסוכנת כי מישהו עוד עלול לקחת את הדמגוגיה הזו ברצינות והרבה ארונות ייטמנו בחלקות צבאיות בסיבוב המיותר הבא של המלחמה, סיבוב שלא יגרום להפסקת מטחי הקסאמים על יישובי עוטף עזה.

רק הידברות עם המנהיגות הפלסטינית ברצועה כמו בגדה, תוך הפסקת המצור על עזה, עשויה לשנות את המציאות הארורה של סבל הדדי, מוות מיותר, מצור והשפלה, טרור ומלחמה.

גלעד נתן, דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית