שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    איך מצלמים ברקים ואורות?

    רוצים להנציח המים השוצפים בנהר או את נחילי האור של מכוניות חולפות? רוצים לתפוס ברק במו ידיכם? כך תעשו זאת

    אחד התחומים מהם אני נהנה במיוחד בצילום הוא צילום בחשיפות ארוכות. יש משהו מאוד מרגיע בחיפוש אחר הפריים בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, כדי לראות את הקרניים הראשונות של השמש מאירות את היום החדש. מדהימות לא פחות הן שעות השקיעה, השעות האחרונות של היום, בהן האור נופל הכי יפה ומבליט את הצבעים באופן מושלם.

     

    הבעיה עם צילום בשעות הללו היא העובדה שאין מספיק אור לצילום, דבר שמחייב שימוש בחצובה. מצלמות דיגיטליות רבות, כמו גם עדשות רבות מגיעות כיום עם מנגנוני ייצוב תמונה, אבל בחשיפות ארוכות במיוחד אין בהם כל תועלת, ואנו חייבים להשתמש בחצובה.

      

    מהי חשיפה איטית?

    חשיפה איטית הינה חשיפה שהיא מתחת למהירות בה אנו נתפוס משהו כחד. לדוגמה, אם נצלם אדם בתנועה במהירות שהיא מתחת לכ-1/125 של השנייה אנו עלולים לקבל תוצאה מטושטשת. גם אם נצלם עמוד במהירות של 1/30 אנחנו עלולים לקבל תוצאה מטושטשת - אולם הפעם לא בשל תזוזת העמוד, אלא בגלל התזוזה הטבעית שלנו. זאת תוצאה של מפעולת הדופק האנושי, ומפאת העובדה שאנחנו לא עשויים אלומיניום.

     

    כיצד נדע מה היא המהירות האיטית ביותר בה אנו יכולים לצלם? על ידי תרגיל מאוד פשוט. ניקח דף נייר חשבון ונצמיד לקיר. נתחיל לצלם תמונה אחר תמונה של אותו הדף, ובכל פעם נרד במהירות. נתחיל ממהירות 1/125 ונרד עד 1/8 של השנייה, לאחר מכן נביט בתמונות, וכשנראה שהתמונות כבר לא חדות, נדע שבמהירות בהן צולמו תמונות אלו אנו פחות יציבים - בהינתן מרחק המוקד בו בחרנו לצלם.

      

    בכל אופן, אנו נעדיף על פי רוב להשתמש בחצובה וליצור אפקטים מעניינים באמצעות חשיפות איטיות. נוכל למשל, לחשוף את החיישן מול המכוניות החולפות בכביש וליצור פסים ארוכים של אורות אדומים ולבנים. נוכל ליצור תמונות של ערפילים לאורך חוף הים ולהנציח מריחת מים עדינה בנחלים.

     

    נתחיל בכבל שחרור

    צילום: עופר אשל, PC Magazine

    כשאנו מצלמים בחשיפות איטיות, חשוב ביותר שהמצלמה לא תזוז - אפילו לא במעט. נשתמש בכבל שחרור או בשלט רחוק, כדי להימנע לחלוטין ממגע עם המצלמה. זאת משום שאפילו לחיצה עדינה על הכפתור עלולה להרעיד את המצלמה. 

     

    אם אין לנו אפשרות להשתמש בשלט או כבל, ניתן להאריך את משך החשיפה במעט, לכוון את המצלמה לצילום עצמי, ולכסות את העדשה בעזרת כובע (בדיוק כמו שעשו הצלמים לפני מאה שנה).

     

    ברגע שהמצלמה מתחילה לחשוף מסירים את הכובע, ונותנים לה לחשוף באופן חופשי. בצורה זו נקבל את האפקט של כבל השחרור - ללא הכבל.

       

    בחירת חצובה

    כשמגיעים לבחור חצובה, אפשר לבחור בחצובות רגילות, או בחצובות משוגעות חלוטין. קיימות חצובות שניתן ללפף על עמוד, מעקה, ענף או כל מקום בו לא ניתן להציב חצובה סטנדרטית. קיימות גם חצובות הבנויות מכיפת ואקום שיכולה להיצמד לכל משטח חלק כמו זכוכית או מתכת. חצובה כזו משמשת לרוב לצילום מתוך רכב בו כמעט בלתי אפשרי להציב חצובה.

      

    כיצד נבחר את החצובה המתאימה ביותר לצרכינו? אם נעזוב לרגע את אמצעי הקיבוע הלא סטנדרטיים, עלינו לבחור את החצובה בהתאם לגודל המצלמה, ולסוג הצילום אותו אנו רוצים להשיג. ככל שחצובה בנויה טוב יותר, היא תהיה יציבה יותר ועמידה בתנודות שנגרמות בגלל רוח, תנועת רכיבי המצלמה או נגיעה שלנו.

     

    צילום: עופר אשל, PC Magazine

    למעשה, אם מדובר במצלמה קומפקטית - כמעט כל חצובה תתאים, אך אם מדובר במצלמת רפלקס (במיוחד עם עדשה כבדה), עלינו לבחור בחצובה יציבה ועמידה יותר. חצובות יציבות ניתן לזהות בקלות יתרה. הן יהיו כבדות יחסית, כלומר קילו וחצי עד שניים וחצי קילו. המחברים שלהן יהיו עשויים מתכת וכך גם נקודת ההתלכדות המרכזית של הרגליים.

     

    מומלץ שהחצובה תוכל לשנות את הזווית של כל אחת מהרגליים בנפרד, לצורך השגת גמישות מרבית. כלומר, שאנחנו יכולים לייצב חצובה כזו בשטח ללא קשר למראהו או מצבו. מחירן של חצובות איכותיות מתחיל ב-500 שקלים ומטפס בקלות מעלה. חצובות איכותיות במיוחד ניתן למצוא כבר בכ-900 שקלים.

     

    חשיפות ארוכות - איפה מתחילים?

    הצעד הראשון לאחר פינוי הערב או ההשקמה המוקדמת, הוא מציאת נקודה אותה אנו רוצים לצלם. נסו לבחור מקום שיש בו עניין. צורה גיאומטרית ייחודית או מקום שנראה בערב שונה במיוחד מאיך שהוא נראה ביום.

     

    צילום: עופר אשל, PC Magazine

    אין מה לחשוש מרעש בתמונות, היות שאנו מצלמים ברגישות יחסית נמוכה. כמות האור שנכנסת מפצה על כך שהחשיפה ארוכה ושהחיישן מתאמץ לאורך זמן. החשש היחידי הוא מהופעת פיקסלים חמים (אדומים) או קרים (כחולים) אותם ניתן בקלות להעלים בעזרת כלי ה-clone stamp בתוכנה לעיבוד תמונה, על ידי בחירת אזורים דומים בצבע וכיסוי של האזור.

     

    היות שמדובר בפיקסלים בודדים, הכיסוי שלהם יהיה פשוט ביותר.

     

    בזמן החשיפה ניתן - על ידי משחק בטבעת הזום של העדשה - לשחק קדימה או אחורה ובכך ליצור אפקט של תנועה מהירה אותו היינו רואים בסדרות כמו Star Trek כשהחללית היתה עוברת ל-warp speed.

     

      

    ללכוד ברק

    צילום ברקים תמיד מרשים אותנו במיוחד. כשאנחנו רואים תמונה מסוג זה אנו מנסים להבין כיצד הצליח הצלם לתפוס את הפרא. התשובה הפשוטה היא שיש להקשיב לתחזית מזג האוויר.

     

    החזאים רואים בימינו תמונות לווין של האזור, ויכולים להבחין בין ענני סערה רגילים לבין ענני סערה עשירים במטען חשמלי שלילי שנקראים "קומולונימבוס". כך יכולים החזאים להתריע על סופות רעמים שצפויות להופיע באזורים שונים בארץ. צלמים שמעוניינים לצוד ברקים נוסעים בעקבות סערה, מזהים את העננים שצפויים להיות יעילים למטרה, מתמקמים בשולי העננים ומחכים לתחילת המופע האור-קולי.

      

    ראשית, כללי בטיחות - לעולם לא נהיה האלמנט הגבוה ביותר בשטח. יש להתמקם בסביבת אלמנט שנטוע באדמה וגבוה יותר מאיתנו - כמו עץ, אנטנה, עמוד וכדומה. לא נהיה מתחתיהם, משום שאם נהיה קרובים אליהם מדי, אנו עלולים להיפגע משבבי עץ או מפגיעה משנית של הברק סביב אותו האלמנט. מכונית אינה אלמנט כזה, היות שהיא מנותקת מהאדמה בעזרת הצמיגים שלה. גם אם אין עננים מעלינו, יש להקפיד על הכללים שכן הברקים אינם צפויים ויכולים לפגוע גם במרחק גדול ממקום הימצאו של הענן. מומלץ גם להתכופף ליד המצלמה כי חיינו יקרים יותר ממנה.

     

    כיצד נזהה עננים שיניבו ברקים? בקלות די רבה, לעננים אלו יש צורה מאוד ייחודית של סדן. הם חלקים וחסרים את המראה ה"כבשתי" שיש לעננים בציורי הגן, מה גם שהם שחורים מאוד. עכשיו אנו מתחילים להתקרב אל הצילום עצמו. תוך ציות לכללי הבטיחות נציב את המצלמה ונחבר אליה את כבל השחרור או נשלוף את השלט.

     

    נכוון את המצלמה לאזור בו אנו מעריכים שיהיו ברקים, או שבו ראינו כבר ברקים. אם אנחנו בשעות החשיכה, נוריד את מהירות התריס למהירות הנמוכה ביותר שניתן. בנוסף למצב bulb מאפשרות רוב המצלמות המקצועיות לחשוף לזמן מירבי של 30 שניות (אולימפוס עד 60 שניות). את הצמצם נסגור את ל-8 או 11 ונגדיר את רגישות ה-ISO לרמה הנמוכה ביותר בכדי למנוע חדירת אור סביבתי מיותר.

     

    כל שנותר לעשות כעת הוא להתחיל את החשיפה ולייחל לברק שייכה. כאן מדובר במשחק סבלנות. אנו עשויים להרגיש כמו דייגים, אבל אם בחרנו ענן סערה בשל - סביר שנחכה לשלל הרבה פחות מדייג טיפוסי. אנחנו נראה הרבה ברקים פנימיים בתוך הענן עצמו אבל גם ברקים מעניינים ביותר שמכים בסביבה.

     

    לאחר מכן במחשב נבודד את התמונות שיצאו מוצלחות במיוחד, נחדד אותן מעט ונוסיף להן ניגודיות במידת הצורך באמצעות כלי curves. כך נעלים את תאורה הסביבתית ונבליט את הברק עוד יותר. נחתוך את המיותר וקיבלנו תמונה אותה לא ידענו שאנו יכולים לצלם בכזו קלות.

     

    לסיכום

    אלו הן רק נגיעות קטנות בתחום החשיפות הארוכות. קיימות אפשרויות יצירתיות נוספות רבות לצילום בטכניקות מעין אלה. כפי שניתן לראות, צילום חשיפות ארוכות אינו מסובך או קשה במיוחד, וגם לא מצריך ידע רב מדי או עיבוד משמעותי ומסובך במחשב. כל שאתם צריכים לעשות הוא לקחת מצלמה וחצובה ופשוט לצאת לצלם. לאט.

     

    ספר צילום מומלץ: Michael Langford / Advanced Photography

     

    קישורים לקריאה נוספת

      

    תמונות של עופר אשל ניתן לראות ב-StockPhoto . המדריך המלא, הכולל גם הסברים על מסננים והשימוש בהם, פורסם בגליון דצמבר PC Magazine. לרכישת מנוי .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים