בשר סנאי - הלהיט התורן במטבח הבריטי

הטרנד הקולינרי האחרון בבריטניה מעמיד בספק את ההנחה שהדבר החמוד ביותר שאפשר להכניס לפה זה כבשה וארנבת. לא ברור למה משמיצים רק את התאילנדים כאוכלי חיות מחמד, בעוד הבריטים, יצורים מהוגנים בדרך כלל, רואים סנאי מקפץ אל צמרות העצים ומיד מגלגלים בראש מתכונים לפשטידה, מרק או בישול ארוך ביין.

כן, בשרו של הסנאי מבצבץ בזמן האחרון כחומר גלם אופנתי בפאבים כפריים ובמסעדות אלגנטיות, בשוקי איכרים ובקצביות - והציידים ברחבי אנגליה, וויילס וסקוטלנד לא עומדים בקצב. "חלק מהעניין הוא סקרנות והרצון לחדש‭,"‬ אמר ל"ניו-יורק טיימס‭,"‬ שסיקר בהשתאות את התופעה, קצב שמוכר סנאים בשוק ליד ליברפול. "חוץ מזה, זה גם נושא מצוין לסמול-טוק במסיבות‭."‬

עכשיו שתבינו, אכילת בשר סנאי אינה עוד אחד מסימניו הביזאריים של המיתון המכה בבריטים. הו לא. זו גם אינה גחמה משועשעת של שפים כמו ג'יימי אוליבר וגורדון רמזי. העסק כאן מסובך יותר, אידיאולוגי לגמרי, ומבוסס על מלחמות הסנאים המתקיימות בבריטניה.

האפורים נגד האדומים

כל אומה והצרות שלה, אבל אחד הנושאים שמעסיקים את הבריטים יותר מכל בשנים האחרונות הוא השתלטותם של הסנאים האמריקאים האפורים על הסנאים הבריטים האדומים. האפורים חדרו לבריטניה מצפון אמריקה במאה האחרונה, והחלו להשתלט על שטחי המחיה של עמיתיהם האדומים. הם גדולים, קשוחים ואכזריים יותר בהשוואה לאדומים, ובעיקר - מתנכלים למקומיים. הם מונעים מהם להגיע לאיצטרובלים שנפלו מהעצים, מנשלים אותם מביתם, מפריעים להם להתקרב אל הנקבות האדומות, וגם נושאים עימם וירוס, שלא פוגע בבני אדם אך יכול להיות קטלני לאדומים. נכון לעכשיו נותרו בבריטניה רק כ‭160-‬ אלף סנאים אדומים, לעומת כ‭2-‬ מיליון אפורים.

בשלב מסוים התגייסו הבריטים להצלת הסנאים שלהם ומצאו פתרון יצירתי, שעורר את התיאבון הלאומי כלפי בני הדודים מאמריקה. המוטו היה פשוט: הצילו את האדום, אכלו את האפור. הציידים והלוכדים שמחו שסוף-סוף עושים משהו מועיל עם קורבנותיהם, ושהם פה לא רק כדי להרוג. תוכניות הבישול בטלוויזיה החלו להדגים טכניקות הכנה של הבשר החדש, ספרי הבישול שיבחו את טעמו של המכרסם ארוך הזנב, ומסעדות החלו להציע אותו בתפריט. חברת החטיפים ווקרס אפילו התחילה לשווק צ'יפס בטעם סנאי. חברת מזון מוויילס החלה למכור פטה סנאים ואגוזים – שכל ההכנסות ממכירתו נתרמו למאבק להצלת האדומים. אקולוגיה אמיתית בצלחת.

אם נתעלם לרגע מחמידותו של המכרסם ונתמקד בצדדים הפרקטיים, משקלו של סנאי ממוצע, אחרי שהורידו ממנו את הזנב והראש, נע בין 450 ל‭600-‬ גרם. אלה שאכלו מדווחים שבשרם של סנאים הניזונים מאגוזים בלבד מתקתק מעט ומזכיר, ובכן, אגוזים. עדי טעימה אחרים מספרים שטעם בשרם של סנאים הניזונים גם מביצי ציפורים או מציפורים פחות נעים, הוא קשה מעט ללעיסה ומרקמו שמנוני.

סנאי קפוא באריזת ואקום

הרשת התמלאה בזמן האחרון במתכוני סנאים, שמתחילים ב"כשאתה יוצא לצוד סנאי, ודא שאתה יודע לאן אתה מכוון. יש לירות לסנאים בראש. ירייה בגוף הופכת אותם לבלתי אכילים‭."‬ זה נמשך בהוראות לבעלי עצבים חזקים, הנוגעות לפשיטת הפרווה וניקוי האיברים הפנימיים, תוך הנחיות מדויקות לטיפול בבשר.

אבל גם בריטים שאינם מתכוונים להתלוות לשומר היערות השכונתי שלהם ולהשוות איתו גדלים של קנים יכולים ליהנות מהחוויה הגסטרונומית. יש מספיק קצביות שישלחו להם הביתה אריזות ואקום עם סנאים קפואים, מוכנים לבישול.

אז אם עד היום חשבתם שמסנאים אפשר להפיק מקסימום מחזיק מפתחות ארוך ושעיר, הנה כמה רעיונות: במסעדת סנט ג'ון בלונדון מציע השף פרגוס אנדרסון את הסנאים כמאכל עונתי בסתיו, שהוא סוף עונת הציד. הוא מטגן אותם לאט עם בייקון, פטריות פורצ'יני ובצלצלי שאלוט, ולדבריו, המנה מקבלת טעם של יער. בקורנוול פחות פיוטיים ומגישים אותו אפוי, בתוך פאי בשר. באזור האגמים של אנגליה יש בתי מלון שמגישים סנאי בסגנון ברווז פקין. במלון אחר באזור משטחים אותו לשכבות, כמו טרין, יחד עם, שוב, אגוזי לוז. ולהגיש סנאי עם אגוזים, אם תחשבו על זה רגע, זה כמעט כמו לבשל גדי בחלב אמו.