סימולציה: מה מלחיץ את הטייס?
מדענים ישראלים, אחד מהם טייס במילואים, פיתחו סימולטור ייחודי, שמודד את מידת הלחץ בה נתון הטייס. הפיתוח יוכל לשמש להתאמת מידת הקושי של האימון למצבו של החניך, ולחסוך אימונים יקרים ומיותרים
במהלך לימודיו לתואר שני בטכניון, החל א' לפתח, יחד עם ד"ר מיכאל וגנר מהמרכז האוניברסיטאי באריאל, כלי למדידת והצגת מצב הדחק של הטייס. שילובו של הפיתוח בסימולטורים יאפשר לצרף את מדד הדחק למדדי הביצוע ולבחון את יכולת העמידה של טייסים וחניכים בקורס טיס במצבי לחץ, המהווים חלק בלתי נפרד מחוויית הטיסה בכלל והטיסה הקרבית בפרט.
מערכת חיישנים המחוברת למוט ההיגוי ולזרועות הטייסים, בודקת את כוח אחיזת הטייסים במוט ההיגוי, פעולות שרירי הידיים, ומידת ההזעה של כפות הידיים. בחינה משולבת של מדדים פיזיולוגיים אלה מאפשרת לדעת באיזה מצב נמצא הטייס, האם הוא נלחץ בביצוע המשימה והאם במקרה של תרגיל קשה הוא מגיע לשיא יכולתו, או שיש ביכולתו לבצע תרגילים מורכבים יותר. נתוני החיישנים, לאחר שיעברו תהליכי עיבוד חישוביים בזמן אמת, ישקפו את מידת הלחץ שבו נתון הטייס בשלבים שונים של האימון, ויוצגו באופן שוטף למדריך הטיס.
אתגר הכימות
השיטה עובדת על איסוף נתונים בשלושה פרמטרים: עוצמת האחיזה בסטיק, מידת ההזעה והמוליכות החשמלית של השריר. א' ציין כי בספרות המחקרית ישנם עוד אין-ספור פרמטרים, המעידים על רמת דחק. "יש מחקרים מקבילים שבדקו פרמטרים נוספים כמו התרחבות האישונים, פעולת השרירים, רמת הדופק ופעילות מוחית". מסיבות טכניות, נפלה הבחירה על שלושת הפרמטרים הללו. במהלך הניסויים, חיפשו החוקרים מרכיבים שונים בכל פרמטר, שהגיבו לעלייה ברמת הקושי באימון. רמת הקושי נקבעה על פי קצב התזוזה של המטרה, בה נדרש החניך לפגוע (ראה סרטון). רמת הביצועים של החניכים, שימשה גם כן כעדות למידת הקושי של האימון.
האתגר הגדול ביותר בפיתוח המערכת, היה כימות הנתונים. "קיים קושי מהותי להבין על איזה מרכיב יש להסתכל בכל פרמטר. בפרמטר של עוצמת אחיזה בסטיק, למשל, הבחנו בכך ששינויים בעוצמת הלחיצה הם רבים ולא מעידים על שינויים ברמת הדחק. עם זאת, כאשר בחנו את עוצמת הלחיצה הממוצעת לאורך כל האימון, מצאנו התאמה בין אחיזה חזקה לבין רמת דחק גבוהה".
עוד מוקדם לומר שמדידת הדחק יכולה לשמש למיון מועמדים לטיסה. יתכן שבעתיד יוכלו מדריכי טיסה להשתמש ברמת הדחק כמרכיב במיון, אך מפתחי המערכת לא ממהרים להצהיר על כך. "אני לא הייתי הולך כל כך רחוק" אומר א'. "בינתיים, הכלי יכול לשמש להתאמת רמת הקושי באימון ליכולותיו של החניך". מידת הדחק שתימדד במהלך הסימולציות, תאפשר למדריכים להבחין אם האימון קשה מדי לחניך. "ישנן רמות דחק שהן טובות ללמידה, כי הן מעידות שהמשימה לא קלה מדי. יש, עם זאת, רמות דחק שמעידות על קריסה. מדידת הדחק תאפשר למצוא את שביל הזהב שמייעל את תהליך הלמידה. היא תעזור גם להוזיל את הלמידה, כי ניתן יהיה להימנע מאימונים לא יעילים".
במהלך הניסויים התמקדו החוקרים בנקודות בהן הפרמטרים הפיזיולוגיים הצביעו על עלייה בלחץ, על אף שהמדריך או החניך לא דיווחו על רמת לחץ גבוהה. "באופן כללי, יש שוני בין האופן בו החניך והמדריך מעריכים את רמת הקושי באימון. פעמים רבות הם ידווחו על אותה רמת ביצוע, אבל החניך יטען שהמשימה הייתה קשה יותר משהמדריך העריך".
"כאשר מדובר בטייסים מנוסים, הכוונה איננה לבחון האם לאפשר להם לטוס או לא, אלא לאפשר להם לקבל משוב על מצבי הדחק, על מנת לתת להם כלים להתמודד עם המצבים הקשים, ולהפחית את מידת הדחק במצבים אלה" הוסיף ד"ר וגנר. "כמו כן ניתן יהיה ליישם את הכלי בסימולטורים המיועדים לאימון ומיון של טייסים צעירים. בעתיד ייתכן וניתן יהיה ליישם כלי זה גם בסימולטורים אחרים - המיועדים לאימון רופאים, נהגים, מטיסי מזל"טים וכדומה. המחקר והפיתוח, הזוכים לתמיכת משרד הביטחון, נמצאים בשלבים מתקדמים, ובתוך תקופה קצרה נוכל להעריך את איכות ורמת הדיוק של המערכת ומדדי הדחק".
