שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הפאשיזם הולם אותנו
    כפי שקבע מוסוליני, התורה מתאימה לעם שקם לתחייה לאחר מאות שנים של שלטון זר. לליברמן יש האומץ לדבר על שלילת זכויות, אך שאר העושים במלאכה לא פחות מסוכנים ממנו

    הנה מתקרב סופה של מערכת הבחירות המוזרה ביותר בישראל. למרות שרעיון הבחירה הישירה היה כישלון גמור וכבר פס מעולמנו, נראה ונשמע כאילו חזרנו לאותה מערכת: שלושה מועמדים, שדרך אגב ההבדלים בהשקפתם דקים ביותר, מלבים יצרים זה נגד זה. אך האם בעת הבחירות יידע הבוחר איזה בית מחוקקים יהיה לנו? מי הם האנשים שידאגו לקיום חברה דמוקרטית המעניקה זכויות שוות לכל אדם?

     

    האם הבוחרים ב"גיבור" אהוד ברק אמנם יקבלו "מפלגת עבודה" שעניינה לא רק להתפאר בכוח הזרוע, בפצצות מצרר, פצצות זרחן-לבן ובהרחבת הבנייה בשטחים? האמנם יש הבדל בין נתניהו לבין ברק הממליץ על ממשלת אחדות לאומית, ובין שניים אלה ל"קדימה", בייחוד אם נזכור ששאול מופז, הגנרל, לא ייתן ללבני לעמוד בראש קדימה, לא רק להלכה אלא בפועל ממש?

     

    התקשורת עוסקת בעיקר בשלושת אלה הטוענים לראשות הממשלה, כאילו הבחירות אינן לכנסת, לרשות המחוקקת. מעניין איך ליד אלה זוכה לחשיפה רחבה גם מר ליברמן, המהגר שמקרוב בא, ורוצה לגרש את הילידים הערבים ממדינת ישראל ומארץ ישראל.

     

    אבי הפאשיזם, בניטו מוסוליני, כבר קבע כי "אומות הקמות לתחייה הן תמיד אימפריאליסטיות, והפאשיזם הוא התורה ההולמת ביותר את המגמות והשאיפות של עם הקם לתחייה לאחר מאות שנים של הזנחה ושלטון זר". ובכן, ליברמן הוא זה שיש לו האומץ לדבר על שלילת זכויותיהם של הערבים, על גירושם וגזילת אדמותיהם.

     

    אך האמת היא כי הבנייה המורחבת בשטחים הגזולים מבעליהם והשקעת עוד 200 מיליון שקל בכך על דעת ברק ועל דעת נתניהו, מעידה כמאה עדים שהגזענות, הנישול וריח האימפריאליות הפאשיסטית אינם רק נחלתו של ליברמן.

     

    תנופת הבנייה בהתנחלויות בימי ברק ונתניהו, והכספים שהושקעו שם על חשבון העוני והמחסור, שלא לדבר על חשבון האמונה שאפשר להביא שלום, הם עדות לכך שגיבורים אלה כולם עושים למען ארץ ישראל השלמה, היינו לנשל, לגרש ולהשפיל, כמו שנהגה כל מערכת אימפריאלית בימים השחורים ההם.

     

    ממשיכים אצלנו כרגיל לדקלם איזו דמוקרטיה לתפארת אנחנו? איזו כנסת תהיה אחרי הבחירות? מי ישמיע בה קול דמוקרטי-חברתי אמיתי? כל זה לא חשוב? חבריי ואני עדיין סבורים שזכויות אדם, דאגה לעשיית שלום, בניית דמוקרטיה מהותית - הם המסר החשוב ביותר לחברה הישראלית שלנו כיום.

     

    אני מוטרדת מכך שהתקשורת לא נותנת דעתה על הצורך בהנהגת נישואים אזרחיים כשמאות ואלפים מבין העולים ששמחנו לבואם לא יכולים להינשא בישראל. מציקה לי החרפה שצפה ועולה כשצה"ל מפרסם בגאווה ש"לא יהודי סיים קורס טייס". ה"לא יהודי" הזה הוא בן לאב יהודי, הוא אזרח מדינת ישראל והוא אמנם שמח להיות טייס, אך ציין שמפריע לו שאינו יכול להיקבר במקום שחיילי צה"ל נקברים, כי גויים נקברים מעבר לגדר.

     

    הדאגה לילדים הגדלים בעוני, לחינוך נחשל שיש לשדרגו, ראויים לעמוד בראש סדר העדיפויות. היכן התכוניות הלוחמות שפעם היו לנו בתקשורת? אמנם פופולארי להילחם בפושעים, בייחוד אם יש סיפור מרגיז ופיקנטי, אך בעיית הגזענות והאפליה, המרמה הגדולה בדרכי הלחימה ובאמצעי הלחימה, מסחר בנשק למדינות של רודנים - כל אלה לא נדונים. גם לא עולה סתם שאלת יסוד: מדוע עדיין אין חוקה בישראל? מדוע אין שוויון זכויות לנשים? למיעוטים? לחלשים? כל אלה לא חשובים בעת בחירות?

     

    למרבה הצער את המשימה הזאת השאירו מכתיבי המדיניות ויודעי כל לכמה מפלגות קטנות, למרות שהציבור צמא לחוש גם בדאגה לזכויותיו ובצורך הדחוף להביא שלום.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים