השיר שלנו
לנעימות הפתיחה של תוכניות הטלוויזיה הישראליות יש מקום של כבוד בלב. מ"פתווווח" של קרובים קרובים עד לנר של זהו זה!, מהדרמטיות של עמוד האש עד לדאנס של טלנובלה בע"מ. טיול המשך בנבכי הזיכרון, הפעם בכחול לבן
בשבוע שעבר הבאנו לכם את נעימות הפתיחה הטובות ביותר של תוכניות הטלוויזיה מעבר לים. שמחנו לראות כמה השירים מהסדרות האהובות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי רבים. היריעה קצרה מלכלול את כל הנעימות (ומצטערים ששכחנו, בין השאר, גם את הפתיחה של מקגייוור). אבל היום, אנחנו מציגים נעימות סנטימנטליות עוד יותר. חלקן עיצבו עבורנו ילדות שלמה: אלה נעימות הסדרות הישראליות, שאנחנו נושאים איתנו בלב עד היום.
גם הפעם היה קשה מאוד לבחור את עשרת הגדולים שלנו, אבל אנחנו לא שוכחים שוב לעשות כבוד למנגינות הנצחיות שלא נכנסו לרשימה. רוב המנגינות הן של תוכניות ילדים, שעיצבו את הטלוויזיה המקומית בשנותיה הראשונות, והפכו אותה למה שהיא היום.
אנחנו זוכרים את "הבית של פיסטוק", "שכונת חיים" ו"ריץ' רץ'" הקלאסיות, את "מסיבת גן" המקסימה של ירון לונדון, את "הלב" של מרקו שהפך להמנון של ממש, את "נילס הוגרסון" של יגאל בשן, את "רכבת ההפתעות" המהירה, את "עניין של זמן" של גידי גוב, רמי קליינשטיין ויאיר לפיד, את "הופה היי" שנוצרה על פי שיר הילדים שכתב בשן לגידי גוב, את "גבי ודבי" של פרנק זאפה, "פלורנטין" של מוניקה סקס, את "פסוקו של יום", איתה ידענו שהגיע הזמן לישון, את מבט שני הדרמטית, את תוכניות הנוער כמו "תוסס", "תופסים ראש" או "לא כולל שירות", את "היי בינבה", את "מוש השור", "החתולים הסמוראים" ואת "צבי הנינג'ה" ואת התוכניות באנגלית, כמו "Here We Are" או "Neighbors" ואת "חלום עליכם" של עוזי חיטמן ז"ל. הרשימה נמשכת ונמשכת, ויש עוד עשרות נעימות שלא כללנו וגם הן ימשיכו ללוות אותנו ואולי גם את הדורות הבאים. עכשיו הזמן להיזכר בטובים ביותר.
קרובים קרובים
מהרגע בו קוראת חנה מרון "פתווווח", האות לתחילת נעימת הפתיחה המפורסמת של "קרובים קרובים", יודעים ש-25 הדקות הבאות הולכות לעבור בשלווה, גם אם ראיתם כל פרק אפשרי של הסדרה כבר מאות פעמים. הנעימה הולחנה על ידי המוזיקאית נורית הירש, שנים רבות אחרי שכבר ביססה את מעמדה כאחת המלחינות הפופולריות בישראל.
הנעימה היא ללא ספק אחת היצירות המוזיקליות החשובות בהיסטוריה הטלוויזיונית הישראלית: זו אמנם אינה יצירה גרנדיוזית, אבל הירש הצליחה להעביר בה את אופי העלילה בצורה נפלאה, והיא גורמת לתחושות פשוטות ומצחיקות לנוכח ההיפוכונדריות של יהורם, האדישות של אילן והעציצים של חנה. הפתיח לקומדיה הטובה ביותר שהיתה לנו כאן.
רחוב סומסום
פעם היתה לנו רק הטלוויזיה החינוכית (במקור, הלימודית), עם הכמות האדירה של התוכניות לילדים שהופקו שם. באופן טבעי,הפכו התוכניות והנעימות שלהן ליקרות לנו מכל, הקלאסיות ביותר. בראשן עומדת, במיוחד עבור ילידי סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, "רחוב סומסום".
ההרכב המנצח שהוזמן ליצור אותו, הבטיח שהשיר יעמוד בכבוד מול שיר הפתיחה של המקור האמריקאי, שלא לומר יתעלה עליו. עלי מוהר ז"ל חיבר מילה למילה, יוני רכטר את המנגינה הגרובית וגידי גוב התייצב בעמדת הסולן: שילוב מוזיקלי שורשי שאי אפשר לפספס איתו. אל גוב הצטרפו בשירה גם מזי כהן, דפנה ארמוני, וכמובן הילדים, ששרים בקולי קולות. כולם יחד הפכו את השיר לפסקול הילדות שלנו.
החמישייה הקאמרית
נכון, לחברי "החמישייה הקאמרית" לא היה שיר שנכתב במיוחד בשבילם, אבל היצירה הפכה מזוהה לגמרי עם הטקסטים המופלאים והמצחיקים ותמיד מרגישה מחוברת טבעית לנונסנס שלהם. הנעימה היא אתנית ושמחה, אבל גם מכילה רצינות ענקית, ממש כמו הטקסטים של חברי התוכנית.
היצירה המצוינת הפכה גם את היוצרים שלה למוכרים עוד יותר בישראל, הרכב מוזיקת העולם והג'אז "Night Ark" בהנהגתו של נגן העוד והמוזיקאי ארא דינקג'יאן (והנה דוגמה שלו מבצע את היצירה בהופעה חיה). במהלך פרקי התוכנית, קרן מור, שי אביבי, רמי הויברגר, דב נבון ומנשה נוי גם ייצרו ביצוע אחד הורס מצחוק הכולל גם את מילות השיר וביצוע שני של החברים מנגנים כאילו את היצירה, כרביעיית מיתרים, בגירסה קלאסית.
זהו זה!
אהוד מנור ז"ל כתב את המילים המצוינות של "זהו זה!", מעין שיר מוראל הפותח את אחת התוכניות החשובות ביותר בהיסטורית הטלוויזיה הישראלית. הלחן הוא של בני נגרי והקולות הם של עירית בולקא, חני בודגוב, יהודית תמיר ואיציק בן מלך.
מנור בלבל צופים רבים במשפט "בקיבוץ, בכפר, בקרת". אלה חשבו שהמדובר ב"כרם", במקום "קרת", מילה נרדפת לעיר או כרך. כמו במילות השיר, זהו זה! באמת היתה בכל מקום וסרטון הפתיחה שלה החזיק על המרקע עשרים שנה, כשהאלמנט היחיד שלא השתנה היו האצבעות המכבות את הנר.
פרפר נחמד
ושוב נורית הירש. המוזיקאית, עם כותבת המילים לאה נאור, הפכו את שיר הילדים הקלאסי של פניה ברגשטיין, "פרפר נחמד" ליצירה מזוהה בפני עצמה. הזמרת אילנית היתה זו ששרה את השיר, שבדיעבד הפך לנצחי. המנגינה של הירש הפכה את שיר הילדים משנות ה-40 לרלוונטי גם לילדי שנות ה-80 וה-90.
עמוד האש
מאז ומתמיד נחשב שם טוב לוי אחד המלחינים והמוזיקאים המוכשרים בישראל. בסוף שנות ה-70, לוי יצר את אחת היצירות המזוהות איתו ביותר, הנעימה של "עמוד האש". כשהוקלטה הנעימה לסדרה הדוקומנטרית ההיסטורית רחבת ההיקף, לוי גם ניצח על התזמורת שביצעה אותה. בשלב מאוחר יותר, גם הוקלטה גירסה של "הכל עובר חביבי" לשיר, עם מלים שחיבר אהוד מנור ז"ל למנגינה של לוי.
לא סתם מבוצעת היצירה המקורית באופן קבוע בטקסים שונים ביום השואה, שנה אחר שנה. המנגינה מעלה נימה של סבל, צער ויגון, לצד תחושה של בנייה גדולה והתעצמות, כיאה לסדרה המתארת את הקמתה של ארץ ישראל. לא משנה כמה שנים יעברו: סביר להניח, שכאשר יוזכרו הנושאים של "עמוד האש", גם תתלווה אליהם המנגינה הנצחית שלה.
טלנובלה בע"מ
מה לעזאזל עושה כאן שיר חדש? ועוד בעשרת הגדולים? אבל גם אם לא תאהבו אותו, שיר הנושא של "טלנובלה בע"מ" הוא אחד המוצלחים שנכתבו פה לסדרת דרמה, למרות ששודרה עונה אחת בלבד. השיר גם הפתיע רבים, כשנחשף לראשונה לפני כארבע שנים.
קוראים לשיר "על המסך שלי", הוא נכתב והולחן על ידי המוזיקאי והמפיק הנרי ובוצע על-ידי הזמר-זמרת ניקה. שני האמנים זכו לחשיפה ניכרת ככל שצבר השיר פופולריות. מדובר במעין בלדת ברקע דאנסי, התואמת בדיוק את אופי הסדרה. "בואי לראות אותי קמה לתחייה, בפרק הסיום", שרה ניקה ועולה לגבהים מרשימים בקולה. שיר שיכול בקלות לשמש גם להיט ענק על ברחבות ריקודים.
השיר שלנו
עוד טלנובלה? עוד שיר חדש? גם "עוד מעט" של ברק פלדמן ויוני בלוך נכנס בגבורה לעשרת הגדולים. השיר, שהפך ללהיט של נינט טייב בעקבות הסדרה, מוכיח יותר את הכישרון של שני הכותבים מאשר את כישרון המשתתפים בסדרה.
השניים - שהוציאו תחת ידיהם, מלבד את שיריו של בלוך, גם את אלבומה הראשון של אפרת גוש ועוד שירים לתוכניות טלוויזיה כמו "פיק אפ", "דני הוליווד" ו"הפיג'מות" - יצרו כאן את אחת היצירות המשותפות הטובות ביותר שלהם, בה האופי הדומיננטי של כל אחד מהם, הכותב והמלחין, יוצא החוצה בצורה הטובה ביותר. אמנם "השיר שלנו" זכתה להצלחה רבה בזמנה, אבל ללא השיר של בלוך ופלדמן, היא ללא ספק היתה מאבדת אחוזים נכבדים.
העולם הערב
שיר הפתיחה המטופש של "העולם הערב" היה מצוין. בדיוק כמו הסדרה, הוא זול ונסיוני אבל מכיל את כל הצחוק האיכותי שהצופה צריך. הרבה לפני שאברי גלעד וארז טל הפכו לדמויות מובילות בטלוויזיה הישראלית, הם נאבקו על מקומם בלוח המשדרים. הם הצליחו לעשות את זה לא רק בגלל ההומור המצוין של "העולם הערב" והמשתתפים המצחיקים, ביניהם עינב גלילי ויאיר ניצני, אלא גם, במפתיע, בגלל המוזיקה. מלבד נעימת הפתיחה, זכורים לטובה גם שירים כמו "מים מים" של רובי ילד הפלא, או הפזמון "אני לא שודד אני משה המבודד", שלנצח ישארו קלאסיקות בנוף הקומי הטלוויזיוני הישראלי.
מבט
נראה שנעימות הפתיחה של מהדורות החדשות השונות תמיד היו ותמיד יהיו חלק מחיי היום-יום שלנו. החדשות הן מעבר לתרבות, הן מה שאנחנו מתחברים אליו כשדואגים או מצפים לשינוי בשגרה. למרות שקשה לדמיין זאת, הנעימות השונות של המהדורות נועדו למעשה להכניס מתח רב יותר לחדשות, להשאיר אותנו כמה שניות ללא נשימה, בציפייה לבשורות החדשות. תמיד נעימות המהדורות, בארץ וגם בחו"ל, יהיו דרמטיות וגרנדיוזיות, מותחות וקצביות וכך עוזרות להעצים את תחושת הדרמה, שהיא לפעמים מזויפת ולפעמים לא. מצלילים די פסיכדליים עד מוזיקה דרום אמריקאית קצבית, "מבט" שילבה והתנסתה בכל, עם מנגינות שהולחנו ברובן על ידי איש רשות השידור, אילן הראל, שגם ביצע אותן. כל מהדורה והמנגינה הדרמטית שלה, אבל נעימות החדשות שתמיד יהיו בזיכרוננו הם הנעימות של הערוץ הראשון.
ומהי נעימת הפתיחה הישראלית האהובה עליכם? טקבקו, גלו לכולם ושלחו קישורים. זיכרונות נעימים.
