שונאים, סיפור אהבה: קרלוס ארויו

קרלוס ארויו הוא רכז מזן אחר. במכבי תל אביב שברו את השיאים של עצמם כשהחתימו שחקן ב-2.5 מיליון דולר, אבל עד מהרה התברר שלא מדובר במשיח. הצהובים לא ממש משכנעים ביורוליג, וגם המקום הראשון בליגת העל שייך בינתיים להפועל ירושלים (אלא אם הערב יוכח אחרת). האם הפורטו ריקני אשם במצב הצהובים או שהוא מחכה למאני טיים כדי לחשוף את הרפרטואר האמיתי שלו?

נגד קרלוס ארויו

עלות מול תועלת. אין עוררין על כשרונו ויכולותיו של ארויו. אי אפשר לעצור אותו במגרש הפתוח, אבל אז מגיעה ההתקפה הסו קולד מסודרת, שבה נדרשת החשיבה הנוספת ותכנון הצעדים הבאים. אלה ההתקפות שמכריעות משחקים ועונות, ושם הוא לוקה בענק. כדי למדוד את גדולתו של רכז, נוהגים לבחון את יחס האסיסטים לעומת האיבודים. אצל הפורטו ריקני התוצאה המתקבלת אינה רעה, אבל יש למדוד אותו גם - ואולי בעיקר - ביחס העלות אל מול התועלת.

הנהלת מכבי החליטה במודע לרפד את כיסו של ארויו ב-2.5 מיליון דולר. בסכום הזה היא יכולה היתה לקנות ביחד את סאני בצ'ירוביץ' ואראזם לורבק, שהיו פותרים לה את הבעיות בעמדות הרכז והסנטר לשלוש השנים הקרובות, ועוד להישאר עם עודף. השחקן היקר בתולדות המועדון אינו השחקן היעיל בו אפילו העונה, וזה אומר הכל.

ארויו. אינו נהנה מעודף מנהיגות או מעצבי ברזל (צילום: אלי אלגרט)

קורבן של המערכת. ארויו אינו אשם בכל, ובמידה לא מבוטלת הוא קורבן של המערכת. זו אותה המערכת שכביכול בנתה סביבו את הקבוצה, אך החתימה אותו כאשר כל הסגל כבר היה סגור - וממש לא מותאם ליכולותיו. בנבחרת פורטו ריקו, למשל, הוא משחק לצד חוסה חואן באראה, שמוריד ממנו חלק מנטל הובלת הכדור וקבלת ההחלטות. וארויו, כידוע, הוא סוג של אליל במולדתו.

הקלישאה אומרת שהקהל ביד אליהו מבין כדורסל, ולכן אוהדי מכבי לא מאשימים את ארויו. הם רואים את סגולותיו וייחודו (שבאים לידי ביטוי, אגב, אך ורק במשחקי הבית) ומבינים שיש כאן כישרון אדיר. הרבה יותר קל מבחינתם להפיל את התיק על טרה סימונס, ג'ייסון וויליאמס, אפי בירנבוים ואפילו טל בורשטיין. חלקם של הנ"ל גדול ומכריע בקרטוע הצהוב, אבל ארויו הוא זה שאמור היה לעשות את ההבדל.

איפה אופי? כאן נכנסת לתמונה שאלת האופי. הוכח כבר יותר מפעם, שרכז מכבי אינו נהנה מעודף מנהיגות או מעצבי ברזל. ההיפך הוא הנכון. ההבדל האדיר בין ארויו של משחקי הבית לארויו של משחקי החוץ מספר את הסיפור כולו. העובדה היא שהמנהיג האמיתי של הקבוצה הוא מרקוס בראון. הוא האיש שאליו פונים פיני גרשון ושרון דרוקר ברגע האמת.

סאני בצ'ירוביץ'. היה פותר את הבעיות בחצי מחיר (צילום: AFP) 

לא בכדי הם חיפשו רכז בנרות לקראת הטופ 16, ולא פחות חשוב מכך, לקראת היישורת האחרונה בליגת העל. הם לא היו מוכנים לשים את כל הביצים בסל של ארויו או לתלות את עתידם בפיוז הקצר שלו. בייחוד בשיטת הפיינל פור, אופי של שחקן כזה לא היה מוביל אותם לשום מקום. 

בקרוב אטוס רחוק. נתעלם לרגע ממצבי הרוח המשתנים סביב מכבי - מאיגרא רמא אחרי נצחונות על אולימפיאקוס ואלבה, עד בירא עמיקתא כשמלאגה וברצלונה מתעללות בה. בשורה התחתונה, רק אפוקליפסה תשאיר את ארויו במועדון גם בעונה הבאה. הוא בוודאי ינסה למצות בעצמו את אופציית ה-NBA, אבל גם הגעה לפיינל פור האירופי לא תספיק כדי לשכנע את ראשי מכבי ובעיקר את צוות המאמנים להשאירו.

"שילמנו על ארויו יותר מדי, יותר לא נוציא כסף על שטויות", אמר היום רענן כץ ל"ידיעות אחרונות" והוציא לדרך את קמפיין סילוקו של הרכז מהמועדון. מי אמר שתעמולת בחירות אסורה השבוע על פי חוק?

כץ וגרשון. לא רצו להיות תלויים בארויו במאני טיים (צילום: אלי אלגרט)

הצל שלו ואני. בשורה התחתונה, בקיץ ימלאו ארבע שנים לעזיבתו של שרונאס יאסיקביצ'יוס ומכבי עדיין לא מצאה תחליף הולם. על וויל סולומון איש לא השתגע, מוויל ביינום ובוודאי מוונטיגו קאמינגס כולם השתגעו. מתברר שגם כיום אין לרכז שאינו שאראס תנאים להצליח במכבי.

אולי גרשון ודרוקר יצטרכו לקחת זאת בחשבון כשתעלה בקיץ שאלת הקאמבק של הליטאי, המסיים חוזה בפנאתינייקוס. וגם אם זה לא יהיה יאסיקביצ'יוס, טוב יעשו מאמני מכבי אם יחזרו לאופציית הרכז האירופי. ארויו שחקן מצוין, אבל הוא לא נמצא בזמן הנכון, במקום הנכון ובסיטואציה הנכונה.

(אהרל'ה ויסברג)

בעד קרלוס ארויו

היורש של שאראס. הסיטואציה בה הגיע ארויו למכבי מזכירה במעט את החתמת שרונאס יאסיקביצ'יוס בקיץ 2003. שניהם הגיעו עם מטען גדול של ציפיות ורזומה מוכח לקבוצה שהעמידה נכון לאותו רגע את התקציב הגדול בתולדותיה; שניהם לא ממש סבלו את הלחץ והמנטליות של האוהדים והתקשורת, מי יותר בשקט (ארויו) ומי פחות (שאראס); ושניהם, כך התברר, זקוקים לשחקנים טובים לצדם על מנת להפוך את הקבוצה לטובה יותר.

בדומה לעונה הנוכחית של ארויו, גם עם שאראס זה לא תמיד נראה טוב במהלך העונה הסדירה, אבל נגמר בטרבל חלומי. אולי גם כאן כדאי לחכות קצת לפני שגוזרים את הדין. 

ארויו עם גרשון. לא מזכיר לכם את יאסיקביצ'יוס? (צילום: אלי אלגרט)

כבדהו ו... כבדהו. יש המפרשים את התנהגות ארויו כשחצנות. החליפות איתן הוא מגיע למשחקים, חוסר הרצון לשחק בפיראוס בטענה לכאבי גב, המזג החם

וחוסר הסבלנות כלפי התקשורת. אני רואה זאת כמקצוענות. ארויו מנסה לכבד את המקצוע בו הוא עוסק, ומגיע ממנטליות אחרת.

בשביל שחקן שהגיע מה-NBA, שם נהוג להופיע למשחקים בחליפות, זה עניין של מה בכך. שם לא כל משחק, גם אם הוא מול אולימפיאקוס, הוא "הכי חשוב", ומותר לנוח בשביל לא להסתכן בהחמרת הפציעה. שם התקשורת מכבדת אותו ולא נדחפת לחייו הפרטיים. ארויו הוא קלאסה ומכבד את אוהדי מכבי. בואו נכבד אותו גם אנחנו, שנמצאים סביבו.

תותח במלוא מובן המילה. מעבר לכל, ארויו הוא חתיכת שחקן שלא היה כאן. רכז NBA לגיטימי, שניצח בעבר עם פורטו ריקו - נבחרת שלא עולה בהרבה על ישראל - את ארצות הברית הגדולה. שחקן שיכול בלי להרגיש למסור 10 אסיסטים ומעלה, לצד 20-15 נקודות ולעזור גם בריבאונד.

נכון שתמורת 2.5 מיליון דולר אפשר לצפות ליותר יציבות ואולי גם למנהיגות מוחצנת יותר, אבל את הכסף סופרים במדרגות. מלבד זאת, ארויו עושה את החברים שלו טובים יותר: דיאור פישר ויניב גרין ניזונים מהאסיסטים שלו, מרקוס ודי בראון מתשומת הלב שהוא מקבל מהגנות היריב ועל התיאום הנהדר במגרש הפתוח בינו לבין עומרי כספי ובעיקר ליאור אליהו, כבר הרחיבו אחרים הרבה לפני.

פפאלוקאס. אפילו הוא מתחת לארויו במספרים (צילום: AFP) 

המדד בנסיקה. כי הנה הסטטיסטיקה של כמה מהרכזים המובילים ביורוליג:

דיאמנטידיס (פאו) - 10.2 נק', 4.7 ריב', 3.4 אס', 17.3 מדד.

מקינטייר (סיינה) - 13.7 נק', 4.7 אס', 1.9 חט', 15.7 מדד.

גריר (אולימפיאקוס) - 12.6 נק', 1.8 אס', 11.8 מדד.

ארויו (מכבי) - 12.9 נק', 4.4 אס', 11.4 מדד.

פפאלוקאס (אולימפיאקוס) - 7.3 נק', 5 אס', 10.9 נק' מדד.

ג'אבר (רומא) - 9.6 נק', 1.8 אס', 9.8 מדד.

פלאניניץ' (צסק"א) - 8.6 נק', 2.8 אס', 9.5 מדד.

פריג'יוני (טאו) - 6.3 נק', 4.1 אס', 9.5 מדד.

לאקוביץ' (ברצלונה) - 7.8 נק', 2.7 אס', 8.4 מדד.

הולדן (צסק"א) - 7.7 נק', 4 אס', 8.1 מדד.

בולוק (ריאל) - 9.9 נק', 1.8 אס', 6.8 מדד.

יאסיקביצ'יוס (פאו) - 9.2 נק', 2.5 אס', 6.5 מדד.

לפחות על פי הסטטיסטיקה, ארויו נמצא בין חמשת הרכזים הטובים באירופה, או אפילו בין שלושת הראשונים - אם נזכרים שהראשון בטבלה בכלל לא תמיד מתופקד כרכז. אז מה בעצם רוצים ממנו?

עוד מוקדם. כי למרות כל מה שכתוב פה, נכון שיש בינתיים תחושת אכזבה. ואולי דווקא זה מעיד כמה ארויו הוא שחקן מוכשר, שטרם ראינו ממנו את הכל. לצידם של צמד הבראוני'ז, שמורידים ממנו את הלחץ, עושה רושם שהוא יכול רק עוד לעלות. ואם זה יסתיים בפיינל פור (וכמובן גם באליפות מקומית), הרי שהיה שווה. אז עד השלבים במכריעים של העונה, הבה נרד ממנו.

(אהוד כהנים)

• האם אתם בעד ארויו או נגדו? חוו דעתכם בטוקבקים!