העקורים חוזרים להכות שורשים
רגע לפני פינוי יישובי גוש קטיף מיהרו אנשי קק"ל לעקור כאלף עצים מהיישובים השונים והעבירו אותם למשמרת במשתלה בצומת גילת בנגב. שלוש שנים הם המתינו שם, עד שהתושבים יעברו ליישובי קבע. עכשיו, כשחלקם כבר "עומדים על רגליהם", חוזרים גם העצים לחיק קהילותיהם
שלוש וחצי שנים לאחר ההתנתקות, הוויכוח עדיין לא יוּשב והוא תלוי השקפה פוליטית: האם פונו המתיישבים או שמא נעקרו מבתיהם. לגבי העצים אין ויכוח. מאות עצים נעקרו מיישובי גוש קטיף הפורחים ובמבצע חילוץ משותף לקרן הקיימת לישראל ולכוחות הביטחון, הועברו למשתלה של קק"ל בצומת גילת שבנגב. במשתלה נטועים זה לצד זה עצי נוי מעצמונה ואלי סיני, גדיד ונצרים, ממתינים שהשכנים שלהם, תושבי הגוש, יעברו ליישובי הקבע שלהם.
חלק מהעצים - כמו חלק מהמתיישבים - זוכים להכות שורשים. עד אתמול הייתה חלקת האדמה שבין בתי הקיבוץ לרפת בשומריה נטושה. אך לקראת הצהריים הגיעה למקום משאית ועליה עצי זית, ומוביל נוסף ועליו טרקטורים. הבורות נחפרו, והעצים הונחו בהם בזהירות. היום צפויים להגיע למקום ילדי היישוב ולסיים את המלאכה באקט נטיעה סמלי.
זוכרים את העצים
העצים שהובאו לשומריה אינם סתם עצים. מדובר באותם עצי זית שעמדו ליד תלמוד התורה בכניסה לעצמונה. אתמול בבוקר הם הוצאו מהמשתלה בצומת גילת שם המתינו לרגע הזה שלוש שנים. כעת הם מתאחדים עם בני קהילתם.
במשך שנה וחצי חיו תושבי עצמונה בעיר אוהלים ליד נתיבות עד שחלקם עברו לבתי קבע בשומריה. כעת הם עומדים על רגליהם בנחלותיהם החדשות, וצופים בעצים "שלהם" חוזרים הביתה - כמעט. "ההחזרה של העצים עכשיו - זה לא על חשבון החלום לחזור לגוש קטיף", מבהיר יעקב חלמיש, שמפקח על העבודות המקדימות. "יש לנו סבלנות, נגיע לשם", הוא מוסיף.
"אנחנו כל הזמן בדרך, הולכים קדימה. בבוא היום אנחנו מקווים שאותם ילדים ישתלו את העצים האלו בגוש קטיף", מחזק את דבריו רכז הבנייה של שומריה, חיים אלברט, שהוביל את היוזמה להשבת העצים לחיק קהילתם.
מזכיר הישוב, זבולון כלפא, לא רואה כאן סגירת מעגל. להיפך. "אנחנו רואים בזה פתיחה של מעגל", הוא אומר. "עצים ובוודאי עץ זית, שהמשל מספר שכמה שכותשים אותו הוא משביח, מבטאים גם שורשיות. לא כל שכן כשאתה מביא עצים שמלווים אותך תקופה ארוכה".
כלפא זוכר את העצים הישנים-חדשים. הם עמדו בחורשה מאחורי חדר החשמל בכניסה ליישוב, ולכן הוא רואה במהלך החזרת לקהילה מהלך בעל משמעות סמלית. אם זה היה תלוי בו, היו נוטעים מחדש גם את עצי הדקל שעמדו במרכז הישוב. "אנחנו זוכרים אותם היטב. זאת לא העונה להעביר אותם, ולכן נמתין לשעת כושר טובה יותר", הוא אומר.
שורשים "זמניים"
במשתלה בצומת גילת ממתינים עוד כאלף עצים מיישובי גוש קטיף. הם עומדים במרחקים מדודים של שני מטרים זה מזה, לאורך 24 שורות. הם נטועים באדמה ומכים שורשים אמנם - אך באופן זמני בלבד. "היו לנו שבועיים-שלושה למבצע ההצלה", נזכר מנהל המשתלה, האגרונום פבלו צ'רקסקי. "נכנסנו יחד עם הצבא בעקבות פניות שקיבלנו גם מהישובים עצמם. הצלחנו להוציא משם כאלף עצים שקק"ל נטעה בשעתו".
זה לא היה מהלך פשוט, הוא מוסיף. "היה צריך להתארגן לקליטה של מערכות השקיה וכלים גדולים לחפור בורות כדי לקלוט את מערכות השורשים המפותחות", אומר צ'רקסקי. "כל מרחב דרום של קק"ל התגייס לנושא".
"מדובר בעצי זית ותמר מצוי, אבל יש גם עצי נוי - פיקוסים שילטית ועצי פרי כמו חרוב, אפרסק ולימון. המסה העיקרית היא מנווה דקלים. מעצמונה היו יותר מ-50 והשאר מכל הגוש. יש כאן עצים של עשרות שנים. התמרים הגדולים למשל בני 40 או 50 שנה. כולם כאן למשמרת", הוא אומר.
העתקת עץ היא לא מהלך טבעי. לאחר שהוא נעקר ונשתל מחדש, צריך להשקיע בו מספר חודשים וגם אז שרידותו אינה מובטחת. ההתנתקות אילצה את קק"ל להוציא את העצים "מעכשיו לעכשיו" ולא בעונה הנכונה.
חלקם מתו בהעתקה, אך מעטים לא הצליחו להתאקלם מחדש ונכרתו. "תמר למשל הוא עץ שכאשר הוא נפגע בראשו אין לו מאיפה להתחדש, אלא אם יש לו חוטרים בצד", מסביר צ'רקסקי, ומצביע על תמר שראשו שמוט מטה.
"מה שלקחו לשומריה זו 'הנגלה' המשמעותית הראשונה", מעיר מנהל מרחב דרום של קק"ל, אלישע מזרחי. "הסיכום הוא שבכל מקום שהם מתיישבים, הם יכולים לקבל את העצים שכאן במשתלה ולהעתיק אותם ליישוב החדש שלהם. עכשיו, כשהם על הרגליים, אנחנו שמחים לעזור להם - ולעצים - לסגור מעגל".
לפנייה לכתב/ת 
