והרי התוצאות

תיק החינוך – יאנוש קורצ'ק

ברוב של למעלה מ-40% מקולות הבוחרים, הגיע המחנך היהודי אל עמדת השליטה במערכת החינוך הישראלית. קורצ'ק, שנודע במסירותו לילדי בית היתומים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הביס בקלילות את המועמדים האחרים לתיק החינוך: אלברט איינשטיין, לאונרדו דה וינצ'י, סוקרטס, הלן קלר, פרידריך ניטשה, ז'ן ז'ק רוסו וסימון דה בובואר.

קורצ'ק נולד תחת השם הנריק גולדשמידט, בן למשפחה יהודית מתבוללת, שחונך לתפיסת עולם שוויונית וקוסמופוליטית. כשהיה בן 11 חלה אביו, וקורצ'ק נאלץ לעזור בפרנסת המשפחה על ידי מתן שיעורים פרטיים. משסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד רפואה, ובמקביל שלח ידו בכתיבה ספרותית. בתחרות סיפורים אנונימית שבה השתתף, הוצמד לו הכינוי "יאנוש קורצ'ק" ומאז היה לשמו הספרותי הקבוע.

תחילה עבד כרופא בבית החולים היהודי בוורשה. הוא התמחה ברפואת ילדים ועד מהרה החל להקים קייטנות רפואיות עבור ילדים יהודים ופולנים כאחד. אולם מעבר לעיסוק הרפואי, גילה קורצ'ק עניין רב בחינוך, ופירסם מספר לא מבוטל של מאמרים וספרים העוסקים בפדגוגיה ובפילוסופיה של החינוך. כתביו בנושא זה עוררו עניין רב.

בשנת 1911 הקים וניהל בית יתומים יהודי בוורשה הנהיג בבית היתומים שיטות חינוך חדשניות, המבוססות על זכותו של הילד לכבוד ולמעמד שווה לזה של המבוגרים. כך למשל, כל ההחלטות שנוגעות לנורמות ההתנהגות בבית היתומים נתקבלו על ידי הכרעת הרוב, כאשר קולם של אנשי הצוות המבוגר שקול לזה של הילדים.

לערך "יאנוש קורצ'ק"

תיק הביטחון – שלמה המלך

שלמה המלך הוא הזוכה הגדול בתיק הביטחון של מדינת ישראל. למעלה מ-30% מן המצביעים בחרו בו למשרה הנחשקת. המלך שנודע בחוכמתו הרבה, הותיר הרחק מאחור מועמדים בעלי ניסיון מוכח בזירה הצבאית: נפוליאון בונפרט, ג'ינג'ס חאן, אלכסנדר הגדול, ז'ן ד'ארק, שאקה, חניבעל ודוויט אייזנהאואר.

שלמה המלך, בנו הרביעי של דוד המלך, נקרא גם בשם הסמלי ידידיה. הוא היה השלישי במלכי ישראל, והתפרסם בזכות חוכמתו, עושרו ומפעלי הבנייה שלו. הוא ירש מאביו ממלכה גדולה והמחצית הראשונה של שלטונו הייתה תקופת שגשוג שכמוה לא נודעה בתולדות ישראל.

הקדנציה של שלמה המלך נמשכה 40 שנה. לאחר שחיסל את האופוזיציה הפוליטית שארבה לו מבפנים, התפנה לגבש את שלטונו. הודות לכיבושי דוד, השתרעה ממלכת שלמה, כולל שטחים כבושים ומדינות שהעלו לו מס, מגדות נהר הפרת ועד עזה, גבול השטח המצרי. חולשתן של אשור ומצרים באותה תקופה איפשרה לשלמה לשלוט ברובו של האזור ללא צורך בפעילות צבאית של ממש.

מדיניות הביטחון של שלמה התבססה בעיקרה על דיפלומטיה ולא על כוח הנשק. במיוחד נזקק למספר גדול של נישואים פוליטיים. מבין מפעלי הבנייה הבולטים שלו, ראוי לציין גם את אלו שנועדו לצרכים צבאיים: כך למשל ביצוריו המרשימים בערי המפתח חצור, מגידו וגזר, ביצור ירושלים ובית חורון, וכן תרומתו לחיזוק וחידוש המערכת הצבאית של ימיו בחיל פרשים ומרכבות.

לערך "שלמה המלך"

תיק האוצר – הברון דה רוטשילד

אולי בתגובה לתרמית הענק של ברנרד מיידוף, אולי מתוך כמיהה נואשת למישהו שכיסיו עמוקים גם בעידן זה של משבר כלכלי, בחרו למעלה מ-30% מהקולות בברון דה רוטשילד למשרת שר האוצר. הנדיב הידוע הביס את מילטון פרידמן, ביל גייטס, אדם סמית, קרל מרקס, ג'ון רוקפלר ואפילו את רובין הוד ובודהא.

רוטשילד היה איש עשיר ונדיב ידוע. בעזרת הונו המשפחתי סייע רבות למושבות שהוקמו בא"י בתקופת העלייה הראשונה. מעניין לציין כי בצעירותו דווקא נמנע מלהיכנס לעסקי המשפחה, והיה פעיל בתחומי האמנות ומדעי הרוח בצרפת.

תרומתו של הברון רוטשילד למפעל הציוני היתה מכרעת, וספק אם אנשי העלייה הראשונה היו צולחים את קשיי הקיום בלעדיו. מניעיו לפעילות הפילנתרופית אינם ברורים לגמרי, אך ייתכן כי ראה במפעל ההתיישבות פתרון מעשי ליהודי מזרח אירופה, יותר מאשר תשתית להקמת "מדינת היהודים".

רוטשילד ביקש ליישב בא"י איכרים יהודים שומרי מסורת ודוברי עברית, העומדים ברשות עצמם, אך התנגד ל"ציונות המדינית", סירב לתמוך בחזונו של הרצל והסתכסך עם אנשי "חובבי ציון". כדי לגמול את אנשי המושבות מן התלות בכספו, הקים מנגנון פיקוח וייעוץ של פקידים צרפתיים ומומחים חקלאיים, שחילקו את כספו על פי שיקולים כלכליים. מנגנון הפקידות יזם, בין השאר, יבוא טכנולוגיות חקלאיות, פיתוח תעשיות שונות, נטיעת כרמים והקמת יקבים. בשל שליטתם בהזרמת הכספים הפכו הפקידים למנהלים בפועל של המושבות, ועוררו איבה לא-מעטה.

ובמילותיו המסכמות של בן-גוריון: "רוטשילד לא היה סתם נדיב, פילנטרופ, אם כי הוא הוציא על יישוב הארץ יותר מכל איש אחר בעם היהודי ואולי יותר מכל עם ישראל יחד לפני הקמת המדינה". לאורך שנות פעילותו דרש רוטשילד להישאר אלמוני, כנראה מחשש לעלילות אנטישמיות, ולכן נזכר בכתובים בכינוי "הנדיב הידוע".

לערך "הברון דה רוטשילד"

ואחרון חביב – דוד המלך הוא ראש הממשלה!

ברוב מוחץ של כמעט 50% מהקולות, זכה בתפקיד ראש הממשלה "דוד מלך ישראל". רשימת המפסידים כוללת שועי עולם: אברהם לינקולן, וינסטון צ'רצ'יל, מהטמה גנדי, נלסון מנדלה, ניקולו מקיאבלי, יקטרינה הגדולה ואחרון חביב, מנהיג האינדיאנים – פר רובץ.

דוד, המלך השני בתולדות ישראל, מלך במשך כארבעים שנה, ולממלכתו המאוחדת נודעה עמדה של מעצמת ביניים, שהשתרעה בין מסופוטמיה ואנטוליה בצפון לבין מצרים בדרום. במקרא שלושה תיאורים שונים של הופעת דוד על בימת ההיסטוריה, ובכל אחד מהם מוטעמת אחת מתכונותיו הייחודיות: משיחתו למלך על-פי בחירת אלוהים, כשרונו לשורר ולנגן והיותו גיבור מלחמה ולוחם עשוי ללא חת שניצח את גולית הפלישתי.

דוד הוא דמות מרכזית במסורת ישראל ונחשב למלך האידאלי - גיבור מלחמה וגם משורר רגיש. חז"ל ראו בו גם תלמיד חכם מובהק וסמכות בהלכה. אף על פי כן הוטחה בו ביקורת נוקבת על חטאיו, במיוחד בפרשת בת שבע.

ניתן לחלק את תקופת מלכותו לחמישה שלבים: השלב הראשון הוא ממלכת שבטים, תקופה המאופיינת בפעילות צבאית רבה. השלב השני הוא ממלכה לאומית, כאשר נולדה הברית בין דוד לבין שבטי הצפון, השלב השלישי הוא מדינה טריטוריאלית מגובשת, השלב הרביעי הוא מדינה רב-לאומית, ובשלב האחרון כבר היתה הממלכה לאימפריה, כשבמפעל של הרחבת גבולות, הצליח דוד להביס את הארמים, לספח את ארם צובה ואת דמשק.

לערך "דוד המלך"

נקודה למחשבה

בעוד שהמועמדים לקלפי האלטרנטיבית של אנציקלופדיה ynet נבחרו מכל קצוות הקשת של ההיסטוריה האנושית, מעניין לציין שכל הזוכים חולקים דבר אחד משותף: גנים יהודיים.