רוצים עוד בחירות
תעשייני הבחירות מסרסים את יכולת הציבור להכריע בסוגיות החשובות, והם גם האחראים לערעור יציבות השלטון. ככל שירבו מערכות בחירות, כן ייטב מבחינתם
בנוסף לכל הטוענים לניצחון בבחירות האחרונות, אפשר להצביע לפחות על מנצחת אחת ללא עוררין - תעשיית הבחירות. תעשייה זו הכוללת שלל תפקידים – יועצים פוליטיים, ספינולוגים, תדמיתנים, סוכנויות פרסום, מכוני סקרים וספקי שירותים שונים, מגלגלת הון עתק מדי מערכת בחירות. אשר על כן, רק טבעי שתעשייני הבחירות יפתחו אינטרס כלכלי של ריבוי מערכות כאלה. כי מרבה בחירות – מרבה הון ועוצמה. כיצד הם מצליחים לממש את האינטרסים הכלכליים?
רוב תעשייני הבחירות מפתחים יחסים אינטימיים עם הלקוחות, רוכשים את אמונם ומשכנעים שבידיהם המפתח לזכייה המיוחלת במירוץ. ואמנם, בשנים האחרונות הקמפיינרים, אותם "סרסורי קולות", עיצבו את מפת המפלגות בישראל, חרצו גורלות פוליטיים, הקימו רשימות פוליטיות, השתלטו על השיח הציבורי והנדסו את רוב התמיכה האלקטורלית של הציבור.
מבחינה זאת, לא היו תוצאות טובות יותר לתעשייני בחירות. ככל שהתוצאות פחות ברורות, כך גובר הסיכוי למערכת בחירות חדשה. יתר על כן, במערכת הבחירות האחרונה כמעט כל הקמפיינרים יכולים לטעון לניצחון, ומי שהפסיד יכול כרגיל להאשים את הלקוח. חוק ברזל בתעשיית הבחירות: הניצחון עלינו – ההפסד על הלקוח!
המתכון לבחירות-ללא-הפסקה שקוף ונגזר מן הפער בין מערכת הבחירות לבין משמעות התוצאות. בעוד שמערכת הבחירות מתנהלת על פסים אישיים וטשטוש ההבדלים הרעיוניים בין הרשימות ובין המועמדים, תוצאות הבחירות זוכות כצפוי למשמעות פוליטית לאלתר. כך נמנעת האפשרות של הכרעה ערכית אמיתית, וכתוצאה, כל הקונפליקטים מתפרצים במלוא עוזם מיד לאחר פרסום הבחירות.
כך במערכת הבחירות האחרונה ניטש המאבק סביב השאלה מי אמין יותר, ציפי או ביבי, או למי אפשר להתקשר באמצע הלילה, לציפי או לאהוד? רק לאחר סגירת הקלפיות נזכרים בסוגיות המשמעותיות באמת: התהליך המדיני, יחסי דת ומדינה או חברת רווחה לעומת כלכלה חופשית. קמפיינרים ממולחים מרדימים את הציבור, מסרסים את יכולתו לקבל הכרעה בסוגיות אלה ובמידה רבה הם גם אחראים לערעור היציבות של השלטון.
רק ימים אחדים יחלפו עד שישובו מחופשתם, ושוב יתפרסמו סקרים על "כיצד היית מצביע/ה אילו התקיימו בחירות כיום".
חוסר היציבות הפוליטית המתמשך מעורר כצפוי את התמריץ לשינוי שיטת הבחירות, כמו גם חיוכים סלחניים לא מעטים בתעשיית הבחירות. יתישו הפוליטיקאים עד מוות מהתשוקה לאמץ משטר נשיאותי ויתעלמו מכישלון שיטת הבחירה הישירה לראש הממשלה בישראל עד... למערכת הבחירות הבאה. הרי הם יודעים, כרבים אחרים, שיותר מן השיטה חשוב כיצד משתמשים בה.
הרי באותה שיטת בחירות יחסיות וכלל ארציות המאוסה כיום, הקימו בשעתו את מוסדות המדינה ועיצבו את אושיות הדמוקרטיה הישראלית.
לכן, לפני שמשנים את כללי המשחק, עדיף לבדוק אם השחקנים היטיבו להשתמש בהם וכיצד הם עתידים להטמיע את השיטה החדשה.
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון
