שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "הדרך שלי לעבוד על הדמות עברה באברבנאל"

    הפקה חדשה ומשובחת של המחזה "הבחורים בדלת ממול" עולה שוב על הבמה. הצצה לחזרה הגנרלית ושיחה עם הבמאי והשחקנים על אנשים מיוחדים באמת

     

    את הבחורים בדלת ממול היינו מעדיפים שלא לראות, אבל במציאת הקסם באלו ששונים מאיתנו עוסקת ההצגה "הבחורים בדלת ממול", קופרודוקציה משובחת של תיאטרון חיפה ותיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.

     

    את המחזה כתב תום גריפין וביים רפי ניב, ששיחק בהפקה הראשונה שלו בתיאטרון הספרייה ב-1991. עלילת המחזה מתרחשת בדירה בה מתגוררים ארבעה בחורים חריגים שנמצאו מתאימים לפרויקט שמטרתו לשלב אותם בקהילה, תחת פיקוחו של עובד סוציאלי בשם ג'ק.

     

    ההפקה החדשה מציגה גלריה מרשימה במיוחד של שחקנים. יובל כרמי שב ומגלם את דמותו של ארנולד, בעל אישיות גבולית עם נטייה קשה לדיפרסיה. אלון דהן ורודיה קזלובסקי מגלמים בהתאמה את נורמן ולוסיאן, שלוקים בפיגור שכלי ברמה בינונית. ברי, אותו מגלם זיו מאיר, הוא סכיזופרן עם היסטוריה של אשפוזים חוזרים ונשנים. ארבעתם מנסים להתמודד בכוחות עצמם עם קשיי היומיום מול יחסה העוין של האוכלוסיה הבריאה שמקיפה אותם בעזרתו של ג'ק, תפקיד שיושב על דני גבע כמו כפפה על יד.


    דהן וכרמי. זה כמו לונה פארק (צילומים: יוסי צבקר)

     

    "כשהציעו לי לביים את המחזה שטף אותי גל נוסטלגי", אומר ניב, "בהפקה המקורית בתיאטרון הספרייה שיחקתי את ג'ק המדריך ונהניתי מכל רגע. כשפתחתי מחדש את המחזה הייתי מודאג. לא הייתי משוכנע שהוא עדיין רלבנטי. אבל באותו השבוע התפרסמה ידיעה בחדשות שבאחת השכונות המבוססות בישראל, הדיירים הגישו תביעה לבית המשפט בגלל מועדון לאנשים עם פיגור שכלי שעתיד היה להיפתח שם. באותה שנייה הבנתי עד כמה המחזה הזה רלבנטי".

     

    מאברבנאל ועד שון פן

    הכוח הגדול של המחזה לדברי ניב הוא ברגישות הגדולה ובהומור שבו הוא מטפל בנושא המורכב הזה ומבחינה תיאטרלית  מנפק המחזה תפקידים מעולים לשחקנים. במסגרת עבודת ההכנה לקראת ההצגה נפגשו השחקנים והבמאי עם אנשים בעלי מוגבלויות במקום עבודתם ומגוריהם. במקביל נפגשו גם עם שחקני קבוצת "התיאטרון האחר" של ארגון אקי"ם וצפו בהצגה שיצרו באותו הנושא.


    עבודת המשחק כללה תצפיות באברבאנל 

     

    "יש משהו טריקי בלשחק סכיזופרן, אתה יכול ללכת על ג'סטות גופניות אבל זה לא מספיק", אומר השחקן זיו מאיר, "סכיזופרניה היא מחלה מאוד רחבה וההגדרה שלה מורכבת. יש בה משהו מתעתע כי על פניו ברי נראה בסדר, אבל הוא לא. הדרך שלי לעבוד על הדמות עברה באברבאנל. הלכתי לשם לצפות באנשים שגרים במקום, ללמוד את ההתנהלות הפיזית אבל גם איך הם מדברים ומגיבים, ולקחתי קצת מכל אחד".

     

    רודייה קזלובסקי שאב השראה מהסרט "קוראים לי סם" שבו מגלם שון פן גבר לוקה בשכלו המבקש חזקה על בתו בת ה-7 נגד כל הסיכויים. "בסוף הסרט יש תוספות מיוחדות. שון פן מספר איך הוא עבד על הדמות של המפגר. זה Text Book מאוד קשה בשביל שחקן ודרך מאוד קשה ללכת בה בלי ליפול לקונבנציות", הוא אומר.


    "נוגע בצבעים שאנחנו לא תמיד נוגעים בהם ביומיום" 

     

    אלון דהן מספר שהתאהב במחזה כבר לפני שנים. "ראיתי את ההצגה לפני שנים בתיאטרון הספרייה ואחר כך בתיאטרון הבימה והדמות של נורמן פשוט בערה בי. יש בו כל כך הרבה אהבה, רגש וחום, מתיקות אמיתית. היה לי חשוב להוציא החוצה את מה שיש בו בפנים, לגרום לקהל להרגיש את מה שהוא חווה ולהראות שבעצם הוא די רגיל בתוך תוכו".

     

    בסדר בדיוק כמו שהם

    לצד המסרים החשובים שההצגה מעביר, מבחינה תיאטרלית מדובר במחזה שהוא פלסטלינה לשחקנים. "מה שמאוד משך אותי כשחקן זו העובדה שהדמויות האלה חסרות עכבות ומחסומים. זה כאילו שהנאיביות נשארת איתם לאורך כל החיים וזה נפלא בשביל שחקן. אין לזה גבולות, הכל פתוח, זה חומר שנוגע בצבעים שאנחנו לא תמיד נוגעים בהם ביומיום, כמו תמימות, כמו לא לקבל את הכל כמובן מאליו. ההצגה הזו בשבילי היא שעה וחצי של לונה פארק שאין בו 'פּוּס' פעם אחת".


    "הצגה שהיא שעה וחצי של לונה פארק" 

     

    גם דני גבע, שחוזר אחרי תקופה ארוכה לשחק על במת תיאטרון רפרטוארי, נהנה ממה שיש למחזה להציע. "ההצגה הזו מתעסקת בנושא שתמיד יישאר חשוב", הוא אומר, "מעבר לכך הוא מצליח לרגש בגלל הדמויות. יש פה אנשים שהתמימות והממזריות, שהיא חלק מהאופי שלהם, יוצרות סיטואציות מאד מרגשות. זו הצגה שכל הזמן נוגעת בגלל האופי של הדמויות. היא מהנה גם לנו השחקנים וגם לקהל".

     

    בהצגה משחקים בתפקידי אורח גם שחקן תיאטרון חיפה רוברטו פולק והשחקנית דנה שרייר. בשבוע שעבר התרגש הקאסט כששחקני "התיאטרון האחר" של אקי"ם החזירו ביקור גומלין בחזרה הגנרלית של "הבחורים בדלת ממול" ביפו. "אחרי ההצגה הם הרעיפו מחמאות ואמרו שאהבו את מה שראו. זו המחמאה הכי גדולה", אומר ניב ומדגיש, "מה שהיה לי הכי חשוב הוא להראות שהאנשים האלה בסדר בדיוק כמו שהם. יש להם חיים אחרים משלנו, אבל לא בהכרח פחות טובים. הם פשוט אחרים ומקסימים. אני מאוד אשמח אם בדלת מול הדלת שלי יתגוררו כאלה בחורים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "הבחורים בדלת ממול". אחרים אבל אותו הדבר
    צילום: יוסי צבקר
    לאתר ההטבות
    מומלצים