על גבו של שליט

גלעד שליט שוב נדחק מפני עניינים שוטפים כמו השבעת כנסת ומו"מ קואליציוני. גורלו נשטף בגלי האגו של ראש ממשלה שהתקשה לעמוד בדברי הביקורת של שליחו למצרים. ואולי שוב קירקרה הבטן של מי שאמור להחליט על מחיר חילופי השבויים שדורש חמאס.

ובכן, יש לומר בקול צלול לראש הממשלה היוצא ולזה הנכנס: אין שום דילמה מוסרית בהחלפת גלעד שליט במאות מחבלים רוצחים. השאלה החשובה היא לא בעניין שחרור הרוצחים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת להם לרצוח גם את גלעד.

עסקת שליט היא עסקה העומדת בכל קריטריון מוסרי: חייל ישראלי שבוי חי תמורת שבויים חיים של הצד השני.

לפני כארבע שנים הסברתי כאן תחת הכותרת "לא שבו בנים" כי כדי לשכנע את לוחמי צה"ל בעתיד שעומדת מאחוריהם מדינה שתדאג שיחזרו בחיים אם חלילה נתפסו בשבי, יש לחזור באומץ אל העקרונות של חילופי שבויים:

1. לוחמים חיים תמורת לוחמים חיים.

2. גופות תמורת גופות.

3. אזרחים תמימים תמורת אזרחים תמימים, ואנשי עסקים מפוקפקים תמורת אנשי עסקים דומים.

הדברים נכתבו לאחר עסקת טננבאום, שבה שילמה ישראל לחיזבאללה בשחרור 450 מחבלים חיים ובהם גם מוסטאפה דיראני והשייח עובייד, תמורת גופותיהם של שלושה חיילים מתים ואיש עסקים חי.

אבל עסקת שליט, נכון לעכשיו, היא עסקה שבה חייל חי מוחלף במחבלים חיים. כמות המחבלים ואכזריות המעשים שביצעו במעשי הרג ורצח מתועבים, אינם יכולים להוות משקל נגד העסקה, כאשר מנגד עומדים חייו של החייל.

על המעשים האכזריים יכולה ישראל להיפרע מהרוצחים החיים גם בעתיד, אבל אם גלעד לא יוחזר חי, את גורלו לא ניתן יהיה לשנות.

בעשרות שנים של מלחמות כבר ביצעה ישראל עסקאות שבהן הוחלפו אלפי שבויים תמורת חיילים בודדים. בעסקת ג'יבריל הידועה משנת 1983 הוחלפו 4,765 מחבלים בששה חיילים, ובעסקה השנייה בשנת 1985 הוחלפו שלושה חיילים ב-1,150 אסירים ועצירים. בשנת 1998 הוחלפו חלקי גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה ז"ל בעשרות מחבלים. במלחמות רחוקות יותר בהיסטוריה מול צבאות ערב הוחזרו אלפי שבויים מצרים תמורת כמה עשרות חיילים ישראלים.

ולשאלת האכזריות והדילמה של חזרת המחבלים המשוחררים לפעילות, יש להשיב כי זוהי בעצם חרב פיפיות. הרי כדי לשחרר את הרוצחים, מבצעים הארגונים מעשי פיגוע חדשים או ניסיונות חטיפה, כך שהחזקתם בכלא לא מסייעת במניעת פיגועים חדשים אלא רק מענישה את מבצעי הפיגועים ובהמשך מעודדת מוטיבציות נוספות לעוד פיגועים.

מדינת ישראל יכולה אם כן למצוא דרכי ענישה אחרות מול הרוצחים המשוחררים. סיכולים ממוקדים, הגליה ללבנון או לארצות יעד אחרות, מניעת תנועה חופשית ומניעת אפשרויות כלכליות מבני משפחת הרוצח, וכן הריסת בתיהם.

את גלעד שליט צריך להחזיר עכשיו. אין להתמהמה בשאלת המחיר. במקרה הזה בניגוד לעסקת טננבאום, לא צריכה להיות כל דילמה מוסרית, אלא רק נורה מוסרית אחת: האם על גבו של שליט יש לנהל את המאבק העקרוני בו זיגזגה ישראל במשך שנים כשנדרשה להכריע בעסקאות חילופי שבויים, לאור אותם רעיונות חדים ופשוטים - חיילים חיים תמורת לוחמים חיים של הצד השני, וגופות תמורת גופות.

בימים אלה יושבת ועדה מיוחדת בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט שמגר ודנה בקריטריונים לעסקאות כאלה. בינתיים, חייב הדרג המדיני להחזיר את שליט.