אני, שלמה בר

כשאני מסתכל במראה, אני... מקווה שהקמטים מרבים חוכמה ושלווה. הגיל לא מפחיד אותי, בכל מקרה תמיד השתדלתי להסתכל לעומק ולא על פני השטח.

אני חושב הרבה על... רעיונות מוזיקליים חדשים, פרויקטים חדשים במוזיקה שבאים על פי רוב ממפגשים בין מוזיקאים מרקעים שונים, ואני מנסה למצוא את החיבור ביני לבינם.

השמועה הכי פסיכית ששמעתי... שעושים עליי פרופיל ב"פנאי פלוס".

הדופק שלי מואץ... כאשר אני מנגן עם התלמידים שלי וקורה דבר בלתי צפוי שמפתיע אותי לטובה.

כשאני צריך להיאחז במישהו... אני פונה אל הילדים שלי, שבתמימות שלהם מדייקים יותר מכל.

אני הולך לקראת... הוצאה של דיסק חדש שמהווה סיכום פרק, כמו דיסקים קודמים שלי. בכל דיסק יש סיכום של פרק מסוים בחיי ובעבודתי.

יש לי בטן מלאה... על פוליטיקאים שמשתנים כמו זיקית. על ה"קדמה" שממלאת אותנו במכשירים ואוטמת את החושים והספונטניות של האדם.

אני חוטף פיק ברכיים מ... קור, קור של אנשים. אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה קור בכל צורה שלו, גם בניינים גבוהים וכבישים.

עקב אכילס שלי... כעס! לפעמים חוסר סבלנות. אני עובד קשה כדי להתגבר על כך. אני רוצה

לקבל את החיים כפי שהם.

בלי ששמתם לב, עברו 30 שנה מאז להקה קטנה בשם הברירה הטבעית קמה כאן והשיקה את המוזיקה האתנית בישראל. ולמרות שכבר עברו כמה עשורים, שלמה בר נשאר עסוק לא פחות מבימים ההם. חוץ מהחיבור הטרי שלו ללהקת התפוחים, הוא גם חוגג עם הלהקה המיתולוגית שלו בהופעת יומולדת (שבת, 20:30, זאפה, הרצליה) פלוס דוד ד'אור. מעכשיו הם שם פעם בחודש, אז כנראה שאין ממש ברירה.