חוק שהוא חופש

האם כיוון הפעולה של פרופ' פרידמן כשר המשפטים הוא הרסני או בונה? אנו רואים שהויכוח בנושא, על רקע הקמתה של הממשלה החדשה מגיע לשיא חדש ולעיתים מתקבל בתקשורת הרושם שהויכוח הוא בין האידיאל לבין המציאות. כלומר: מבחינה אידיאלית, ברור שרצוי לחזק ככל האפשר את שלטון החוק אבל ייתכן שהמציאות לא תאפשר לנו להגשים אידיאל זה וכוחות חזקים של המציאות הפוליטית ימשיכו את עבודתו של פרופ' פרידמן.

ומה אעשה? לי נראה בבירור שהויכוח הוא בין תפיסת עולם גבוהה ואידיאלית יותר התומכת בפרופ' פרידמן לבין תפיסת עולם נמוכה יותר שתובעת להתחשב ביצר לב האדם ולא לתפוס גובה שהציבור אינו יכול לעמוד בו. כלומר: מכיוון שהעם מלא בכוחות שונים ומתנגדים ואינו בוגר דיו כדי לחיות בשלום עם האחר צריך להשליט עליו מלמעלה חוק וסדר ע"י מוסד אחד שאין לערער עליו והוא בית משפט העליון. מעין ההתייחסות שנמצאת בדברי חכמינו הקדומים למלכות רומי. חז"ל הכירו היטב את אכזריותה הרבה וגם את האינטרסנטיות המובהקת של ה"פקס רומנום" (השלום הרומאי) אבל היו ביניהם שהיו מסוגלים לדבר בשבחה למשל: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (פרקי אבות ג,ב). מצד זה החוקים שיוזם פרופ' פרידמן פוגעים בסמכותה של דמות האב החזק שהיא הכרחית למען שלום הבית בין הילדים השונים כל כך זה מזה.

השמש והלבנה

את שתי העמדות הללו מוצא אני במיתוס העברי החשוב כל כך על מיעוט הלבנה. חז"ל מספרים שלכתחילה נבראו השמש והלבנה כשווים ("שני המאורות הגדולים") אלא שהלבנה אמרה לבורא:ריבונו של עולם:האם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! מי יחליט? מי יקבע? איך יהיה סדר חיים תקין? אמר לה הבורא: לכי ומעטי את עצמך. כלומר אם את מעוררת שאלה זאת ("שאלת קיטבג") אז הפיתרון אמנם הוא לקבוע מלך אחד וזה יהיה השמש ואת תהיי כפופה לו. ("המאור הגדול והמאור הקטן").

אפשר לומר שהמיתוס הזה מבטא את שני הכיוונים שיש בעולם התורה היהודי. עולם ההלכה הולך בעקבות הסדר החדש שקבע הבורא. שם המאמץ הוא לבנות חוק וסדר. לשם כך צריך לקבוע איך מכריעים את המחלוקות. ע"י קביעה מי קובע את ההלכה רוצים לבנות עולם אחדותי שבו לא תישארנה שאלות ללא תשובות. "כשהיה בית דין הגדול קיים לא הייתה מחלוקת בישראל" כותב הרמב"ם בספר היסוד של ההלכה.כך רוצה ההלכה להוליך את העם - הלכה למעשה.

אבל בעולם "פנימיות התורה" (הקבלה), בספר ה"זוהר הקודש" וההולכים בעקבותיו יש שאיפה לחזור אל הסדר הקדום של הבריאה, לפני שנפגמה ע"י השאלה: מי יקבע? כאן יש ערגה לעולם שבו השמש והירח שניהם שווים, שניהם גדולים. אבל סוף סוף מי יקבע? סוד סוד הוא מי שיקבע. סוד הזוגיות. גם לכן נקרא כיוון זה של התורה - חכמת הסוד.

הפרדת הרשויות והרבי מקוצק

כשלמדתי בתיכון על החידוש של רעיון הפרדת הרשויות דברו על כך שבמקום שליט אבסולוטי אחד תהיינה שלושה רשויות שמאזנות זו את זו. אבל סוף סוף איזה רשות העיקר היא שתקבע? בית המשפט? הממשלה? הפרלמנט? מבין אני שזאת היא עיקר הבשורה של הרעיון של הפרדת הרשויות: שאין הכרעה בשאלה זאת. דווקא אם נמנעים מלקבוע מי השולט מגיעים אל העיקר שהוא - החופש. רשויות השלטון המקבילות המגבילות זו את זו הן נותנות סיכוי לתקווה שיהיה העם חופשי.

במילים של העולם הרוחני שלי הייתי מעז להציע שלרעיון של הפרדת הרשויות יש ערך דתי עצום. מפורסמת האמירה של הרבי מקוצק: איפה נמצא אלוקים? במקום שנותנים לו להיכנס. אם אף אחת מהרשויות אינה שולטת באופן מוחלט - הן נותנות מקום לאלוקים - שהוא בשבילי קשור למושג החופשי - להיכנס. הפרדת הרשויות פותחת תקווה להתגלות החופש.

הכל שפיט?

אבל הרבה - אולי רוב הדנים בנושא - מבינים את הרעיון של הפרדת רשויות באופן אחר ממני. הם מבינים שאת שלטונה העליון של הרשות הפוליטית צריך להחליף בשלטונה העליון של הרשות השופטת. לגביהם צריך לחזק ככל האפשר את שלטון החוק. וכל תחומי החיים צריכים להיות תחת מרותו של בית המשפט העליון:"הכל שפיט".ובניסוח אחר (המעיד לטעמי על ערך הדתי של הנושא):"מלוא כל הארץ משפט".מבין אני שהתפיסה שמדינת ישראל היא גם "מדינת החוק" וגם "מדינת העם" (דמו-קרטיה) דווקא בלי לקבוע מה היא יותר - נראית בעיני מנהיגים ואנשי תקשורת כנוסחה לא מעשית והזויה.שהרי סוף סוף מי יקבע למעשה: החוק או העם?

ואמנם בסופו של דבר, גם אני צריך לשאול את עצמי: האין זה הזוי לחשוב שאפשר לנהל מדינה בלי לקבוע מי יקבע? נכון בעיני לתת כבוד גם למתנגדיו של פרופ' פרידמן ולערך החיובי שמניע אותם להתנגד: צריך חוק כדי שהמציאות תתנהל כסדר.

האם זה מציאותי לבנות מדינה שאינה כפופה באופן חד משמעי לחוק אחד? ואז חוזר אני אל המיתוס על השמש והלבנה. אחד היישומים החשובים שלו היא הזוגיות המשפחתית. האם זה מעשי לנהל משפחה בלי לקבוע מי יקבע - הגבר או האשה?

לחבר את החוק והזוגיות

האם אין זה יתרונה של משפחה מודרנית וחופשית על פני המשפחה הקלאסית שבה הגבר הוא הבעל (גם בשפות אחרות הגבר נקרא בלשונות של אדון כגון: husband באנגלית). האם דבר ה' בפי נביאו: "והיה ביום ההוא נאום ה'

תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב,יח) היא הזיה לא מעשית? האין היא מתממשת בהמון צורות בהמון משפחות מודרניות? האם הגענו לכך בתחום המשפחה - לא הגיע היום לחיות ברמה גבוהה יותר מאשר להיות כפוף לחוק? האם לא הגיע הזמן לחבר את הנקודות החיוביות של המתנגדים לפרופ' פרידמן ואלו התומכים בו? (כפי שהתורה מחברת את (החוק) ואת הקבלה (סוד הזוגיות)?

לשיטתי, דווקא בנייה מעשית של יחסי הדדיות בין הממשלה לבין בית המשפט, בלי לשאול מי הוא העליון, היא שתתן לנו למעשה את התקווה להיות עם חופשי בארצנו.

מאחר שהבעיה היא עקרונית - האם אנחנו רוצים חברה של חוק או חברה של חופש - לא זה הוא העיקר האם שמו של שר המשפטים הבא יהיה דניאל פרידמן או שם אחר. לזכותו של פרופ' פרידמן ייאמר שהוא הציע דרך מעשית איך להרבות את החופש. אז האם לא נכון לקרוא להמשיך בדרכו? (על ידו או באמצעות שר אחר) כדי לקיים למעשה את קריאת התורה: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כה, י)