היריקה על שליט היא יריקה על כולנו

הרי החמאס לא זקוק לאלף האנשים שיושבים בכלא הישראלי על מנת להרוג אנשים. האם החמאס לא יכול לגייס אלף מחבלים אחרים שיוציאו לפועל מעשי טרור? האם בכלא הישראלי יושבים אנשי מפתח ומנהיגים שבלעדיהם לא יוכל החמאס לארגן התקפות על ישראל? אין לך אדם שאינו בר תחליף.

וישראל, מצידה, גם אינה "זקוקה" לאותם אסירים. כמה קשה יהיה לצה"ל לאסוף אלף אסירים חדשים? כולם, כמובן עם סיבה טובה מאוד ועם "דם על הידיים"; הרי צה"ל לא עוצר אנשים ללא סיבה. אף פעם.

או, אם מדינת ישראל מאוד תרצה, היא תוכל אפילו להקדיש מעט יותר מאמץ ולתפוס בדיוק את אותם אסירים, אם באמת יש חשיבות דווקא להם. הרי מי שלצערנו הרב ייהרג לאחר שחרור החייל השבוי, ימות גם אם שליט ייהרג. החמאס, לצערי הרב, יעשה בדיוק מה שהוא מתכנן לעשות בכל מקרה, כי מה שלא חסר ולא יחסר לו לעולם הוא אנשים חדשים.

כמובן, אפשר לטעון בצדק ששחרור האסירים יהווה ניצחון פוליטי לחמאס, עידוד לטרור שיגרום למוטיבציה לבצע חטיפות נוספות. אבל זה, רבותי, כבר טיעון אחר. זה כבר אינו שיקול של הצלת אדם אחד במחיר הרוגים רבים. מדובר בשיקול אסטרטגי ופוליטי, ואולי אפילו בשיקול של יוקרה, של "לצאת מורווחים", כי אם יש דבר אחד שישראלים נורא שונאים זה "לצאת מופסדים." ל"קבל" חייל אחד תמורת המון המון פלסטינים זה לצאת פראיירים, וכאן מדובר במטען רגשי שאינו פחות אפקטיבי מזה המתלווה למשפחה האומללה המחכה לשובו של גלעד שליט.

למעשה, התחושה של "לא לצאת פראייר" חזקה הרבה יותר מזאת של הצער על שליט, היות שהיא לא נאמרת בגלוי. כולנו קצת מתביישים להודות בה. עוד תחושה שאיש אינו מעז לבטא היא שמעבר לעובדה שישראל עשויה להחליף מאות אסירים באסיר אחד בלבד, מדובר גם באסיר צנום שנראה "חנון" בתמונות המתפרסמות בעיתונות. ואם יש דבר שישראלים שונאים יותר מאשר לצאת פרייארים זה חנונים. כמובן, זה לא אומר שאי אפשר לשלוח אותם לשרת במקומות מסוכנים. אבל לשחרר עבורם מאות מחבלים?

גלעד שליט מייצג את רוב הישראלים, אלה שמדינת ישראל תלויה בהם, ואלה שמדינת ישראל מתעלמת מקיומם. הוא לא דוס, לא מתנחל, לא אוליגרך וכנראה גם לא בעל קשרים והשפעה (אחרת, כך אני משער, הוא היה בבית ממזמן). גלעד שליט גם אינו טייס, לא ב"סיירת" ואפילו לא קצין. "סתם" לוחם אפור, אחד מרבים שאנו נוטים לשכוח. הוא אפילו לא מצטלם היטב.

אני רוצה להתרכז בו, ולא בכך שכל המעמד הבינוני במדינת ישראל, שהמדינה תלויה בו לקיומה, מוזנח ומנוצל; המידה שבה היריקה על שליט היא יריקה על כולנו. בסופו של דבר, אני לא יושב כבר אלף יום בשבי החמאס, כך שאני בהחלט אומר תודה על רמת ואיכות החיים הבינונית לה אני זוכה במדינת ישראל. אבל בראש שלי עוברות אלף השוואות (שוב אלף...): גלעד שליט היה כבר בבית אם הוא היה... השלם את החסר.