שיהיה לכם חג מנומס

אצל מי השנה:

ובכן, עקרון ה"תור" עובד כאן תוך שמירה על הרצף, אלא אם יש מארחים המתעקשים שה"סדר" ייערך אצלם בכל שנה. זוגות נשואים ולא נשואים – שנה אצל המשפחה של האישה ושנה אצל משפחתו של הבעל (האמירה מכוונת כמובן לכל סוג של זוגיות). רצף התורנות תורם להורדת ציפיות ומניעת מריבות. לגבי זוגות לא נשואים, ניתן להיפרד לכמה שעות ולהיפגש מיד בתום ה"סדר".

עצה: משנה לשנה ההורים מזדקנים ומלאכת האירוח הופכת להיות קשה יותר. אם אתם יכולים "להרים" בעזרת כל המשפחה את ההפקה, נסו לפחות להציע להורים להעביר את ערב ליל הסדר אליכם הביתה. לא חובה, אבל בשם הנימוס זה עדיף. מה גם שרצוי להתכוון לזה ברצינות.

מתנות:

ברור לכולנו שערב כזה טומן בחובו הכנות אינסופיות עד לרגע האחרון. המארחים מצחצחים את הבית, ממרקים פאנלים, ומכבסים וילונות מאובקים (שכחתם את האובך שהיה?) מוציאים את הסכו"ם מהמגירה ההיא, שלא לדבר על בישולים משלימים. לכן, רצוי לפנק את המארחת שעמלה וטרחה החל מלפני חודש למענינו, ולרכוש לה מתנה ביד רחבה. 

 אין זה אומר שעליכם ללכת ולהוציא את כל חסכונותיכם, כן מומלץ לחשוב מה תאהב המארחת ולהקדיש למארחים זמן בחיפוש אחר המתנה שתשמח אותם. הרשתות עמוסות בסטים של כלי-אירוח במחירים שפויים, כלי-נוי לבית יתקבלו בשמחה, מה דעתכם על שובר הכולל טיפול רפלקסולוגי לרגליים הנפוחות מעמידה במטבח? מצנם חדש? קומקום חשמלי? מפה? קערה גדולה מזכוכית לסלט? המחיר כבד? הציעו לעוד מוזמנים להשתתף בהוצאות. זה מקובל. לא לשכוח לצרף פתק החלפה, למעשה זה מקובל היום בכל החנויות.

לא פעם נשאלת השאלה: "לקנות מתנה רק למארחים, או גם לילדים שלהם?" התשובה היא: "אם אתם משופעים בכסף - קנו. אם לא, אל תחושו שלא בנוח", אין כאן שום "צרימה" ואתם לא סנטה קלאוס. ישנן משפחות שבהן נהוג להעניק אחד לשני מתנות בערב החג. כאן הכללים ברורים כך שנותרה השאלה היא באיזה סדר גודל של הוצאה לקנות. כל משפחה וממוצע המחירים האופייני לה.

מה לא? אורחים יקרים, נא לא להגיע בערב החג עם בקבוק יין כתשורה. בימים כתקנם - מקובל. לערב החג המארחים כבר דאגו ליינות המתאימים ולא מערערים על קביעתם. בונבוניירות קונבנציונליות-לא! שוקולד בוטיק - כן. מתנות ממוחזרות - ישמור השם. אינכם יודעים אילו חיים יש לבונבוניירה שטיילה כבר בשני בתים, אל תיקחו את הסיכון.

פרחים - מארחים בד"כ דואגים לסידור המתאים לשולחן או לידו. הבאת פרחים ברגע האחרון מאלצת את המארחים להיכנס לחיפושים אחר האגרטל המתאים וזה גוזל זמן יקר. רצוי לוותר על קניית זרי פרחים על אם הדרך ובצמתים שכן תיחשב למתנה של "הרגע האחרון". נוהג ידוע ומקובל ואפילו משמח ומוערך הוא שליחת זר פרחים גדול שיגיע ביום ערב החג.

נוהל פתיחת מתנות - בשום פנים ואופן לא לבצע את "טקס" פתיחת המתנות לעיני כולם, זאת מהטעמים המובנים לכולנו. אף אחד לא רוצה לחוש מבוכה לשמע קריאות התפעלות מצד המארחת למראה מתנה אחת ולקריאות של שמחה מאולצת למראה מתנה אחרת. המארחים מודים ולוקחים את המתנות לחדר סמוך. לאחר לכתם של האורחים פותחים את המתנות. כלל זה מקובל גם לאירועים אחרים.

חשבונות פנקסנות ושאר ירקות - התחילו להתאמן על החיוך. אין סיטואציה שלא ניתנת "להחלקה" בחיוך. החג אינו הזמן הנכון לסיים חשבונות או להעביר אותו בפנים חמוצות.

כמה דוגמאות מהחיים:

• מכת מרפק לבעל: "טעמת את הקניידלעך? אבני בליסטראות אפס לידם!"
• "תגידו, אולי יהיה פה קצת שקט? אתם לא יכולים להשקיט את הילדים?"
• "ראית איך הוא אוכל? טרקטור משמיע פחות רעש ממנו"
• "תראי איזה כרס יש לו והוא עוד מבקש 7 קניידלעך, מה יש? הוא פה לבד?"
• "כמה אפשר לשמוע על הגאונים שלהם?"
• "היא חייבת להשויץ שהם טסים לשבועיים לקניות? לא יכולה להתאפק!"
• "מה קנית להם מתנה כל כך גדולה, כמה זה כבר יעלה לנו?"
• "תרחיק ממנו את היין. עוד מעט והוא יתחיל לזמר פה"
• "קובי, אם הילד שלה לא מפסיק להציק לבן שלנו, אני קמה והולכת!!"
• "הוא חייב לפורר את המצה? אין לו סבלנות לחכות לארוחה? מה קרה הוא בצום כבר שבוע לפני?"
  

אלו הם רק כמה מהמשפטים הנשמעים כמעט בכל בית בליל הסדר. כמעט. כדי שלא תקלעו לשליליות, כדי שפניכם לא יסגירו את תחושותיכם - הבליגו בחיוך. אתם יכולים להתחיל להתאמן החל מיציאת "פורים". רצוי מול המראה. לא סתם אני קוראת לישיבה שכזו בחברותא, בערב כל כך מורכב, "דינמיקה קבוצתית". זה קשה. ואם יש הרבה מוזמנים אז זה עוד יותר קשה.

אוכל, קדימה אוכל

מתי אוכלים?  - הצעה: אכלו משהו קליל לפני שאתם יוצאים מהבית כדי שלא תגיעו על סף רעב לשולחן. מלאכת קריאת ההגדה כהילכתה (ברוב הבתים) אורכת זמן רב, לכן רצוי לדאוג שהילדים יאכלו משהו לפני שיוצאים מהבית. בד"כ אין להם סבלנות לחכות עד להגעה לארוחה. 

פרקטיקה: למארחת - סידור הסכו"ם הוא מבחוץ לבפנים. מזלגות בצד שמאל של הצלחת, סכינים וכפות בצד ימין. להב הסכין תמיד מופנה כלפי הצלחת. מתחילים במרק ולכן כף המרק תהיה קיצונית מצד ימין. משמאלה של הכף, מונח הסכין לדגים ואחריו הסכין למנה העיקרית. סכין לדגים, שימו לב שהוא שונה מהסכין הקונבנציונלי, הוא קצת מכופף. מזלג לדגים הוא קיצוני משמאל לצלחת ואחריו נמצא המזלג למנה העיקרית. כוסות היין והמים נמצאים מעל הצלחת בצד ימין שלה.

אכילת כדורי הקניידעלך - מוקש בדרך. על מנת שמי שיושב מולכם לא "יחטוף" קניידלע במעוף, כדאי לחתוך אותם בתוך צלחת המרק. פשוט חותכים לשניים (נועצים מזלג וחותכים בסכין) ובכך נמנע "אסון". את המרק אוכלים כשתנועת הכף היא מכם הלאה. כלומר, אתם מתחילים מהצד הפונה אליכם, מעמיסים על הכף ומסיטים אותה כלפי מרכז השולחן. לקראת סיום שארית המרק, מטים את הצלחת לכיוון מרכז השולחן (מכם והלאה) וכך מסיימים את המרק. בקשה - לא לצלילי שאיבה. והמבין יבין. כשתגיעו לסלט, דין עגבניות השרי כדין כדורי הקניידלעך.

סיימתם לאכול? הציעו לעזור בפינוי השולחן מכלים. למעשה, קומו לעזור! כמה שיותר צפוף במטבח, יותר שמייח. אחד משליך שאריות מזון מהצלחות, שני מכין למדיח או שוטף, שלישי מנגב / מייבש.

הלכות החג

אפיקומן: לילדים הקטנים אפשר להכין מתנה קטנה. ברוח המיתון. לגדולים תנו סכום כסף סמלי. כמובן שכל משפחה תיתן בעבור האפיקומן לפי יכולתה.

נימוס ועוד קצת נימוס: מכירים את הלחשושים והצחוקים במהלך קריאת ההגדה? זה נהדר. אבל אם סבא מבקש קצת שקט - נסו להימנע מהם. למי שאמון על עריכת הסדר והקורא המבוגר, למען הכבוד, הימנעו מכל מיני צחוקים או הערות שעלולים להתפרש לא נכון. הם מפריעים. הקורא אינו יודע במה מדובר, וזה מביך.

שלב קריאת ההגדה לאחר הארוחה: אל תמהרו להתרווח רדומים על הכיסאות. פתיחת הרוכסן=חוסר נימוס. משהוחלט להמשיך בקריאת ההגדה, חזרו לשולחן ללא קולות של סירוב מפומפמים. צייתנות וכיבוד המסורת ע"י עורך הטקס - חובה. אני יודעת שכולם חשים עמוסים ורדומים, זה בסדר, סדר פסח יש רק פעם בשנה. יש איזה מחקר האומר ששירה בליווי נקישת הסכו"ם על השולחן שורפת קלוריות?

לסיום, לא לשכוח להודות למארחים ולשבח את האירוח הנדיב. להתראות בפסח הבא.

אורנה ורניק יועצת תדמית פוליטית ועסקית, מומחית לנימוסים והליכות ומומחית לשפת הגוף. מנהלת את פורום "נימוסים והליכות " ב-ynet