מוטו GP - גז עצבים

אוטוטו, ביום א' הקרוב (12 באפריל), תוזנק עונת המוטו GP לדרך. עכשיו, אם מירוץ שמחבר בין האופנועים המהירים בעולם, לרוכבים הטובים בעולם, לא ממש מעניין אתכם, יש כאן בטח עוד כמה כתבות שאתם מזומנים לדלג אליהן ברגע זה. אם, לעומת זאת, אתם מספיק מכורים כדי להבין שמדובר כנראה באירוע הספורט המוטורי הכי מטריף שהטלויזיה יכולה להציע לכם, תישארו איתנו עוד רגע.

עונת המירוצים מוזנקת במסלול המדברי שבקטאר, ובניגוד לעבר, תשודר בעברית על-ידי ערוצי ספורט. על ההומור הבריטי וניסיון המירוצים של שדרי יורוספורט תאלצו לוותר, אבל תקבלו בתמורה המון עברית. גם זה משהו.

בכל מקרה, כל-כך הרבה קרה מאז סיום העונה הקודמת ועד עכשיו, שכדאי לעשות קצת סדר בדברים. וראשית, האלוף הוא ולנטינו רוסי ירום הודו. אחרי שתי עונות קשות ומאכזבות (7־2006), המטורף האיטלקי החזיר לעצמו את כתר אליפות הקטגוריה הבכירה, בפעם השמינית (והוא רק בן 30, כן?). הקרב שלו על אליפות העונה הקודמת הוכיח מעל כל ספק, שניצול יתרון כלשהו על רוכבים מתחרים בסדרת המוטוGP, הופך לעניין יותר ויותר קשה, אפילו אם אתה רוכב גאון. עבורנו, הצופים, יש לזה רק משמעות אחת: זה מתחיל קצת לשעמם.

הסיבה לצניחת מפלס העניין טמונה באופנועים עצמם. להזכירכם, מדובר במכונות אב-טיפוס עם מנועים בנפח 800 סמ"ק. את המעבר לנפח החדש הזה - עד לפני שנתיים התחרו על 990 סמ"ק - הכתיבה הנהלת הליגה, בטענה שחייבים להוריד את המהירות כדי לדאוג לשלום הרוכבים. בפועל, כבר בשנה הראשונה למגבלת הנפח, ניפצו אופנועי ה־800 כמה משיאי המסלול שקבעו אבותיהם השריריים יותר, בעיקר הודות לכל מיני גיזמואים ובקרות אלקטרוניות שעוזרות לאופנוע להישאר יציב ולטוס כמו שאופנועים לא טסו מעולם.

כל המירוצים המתוכננים בעונת 2009. הסיום בוולנסיה, ספרד

לכאורה מגניב, אבל בפועל הצטמצמה ההשפעה של רמת הרוכב, וכולם מצליחים לעוף במהירויות-על - כאלה שמחייבות אותך לקו מירוצים קבוע ומדויק בטירוף. כל ניסיון לצאת מהקו הזה כדי להנדס עקיפה, גורם בהכרח לאיבוד מהירות. וככה יצא שכולם רכבו בטור עורפי, רק על הקווים, ואנחנו ניקרנו מול הטלוויזיה והזלנו רוק על השלט.

עניין נוסף שמשפיע על הסדרה הוא, איך לא, המשבר הכלכלי. במהלך החודשים האחרונים ראינו פרישות של ספונסרים, קיצוצים בתקציבי הקבוצות, צמצום במספר הרוכבים, דילוג על ימי אימון, אי עמידה בלו"ז של בניית מסלול (הונגריה) ומה לא. בתוך כל הבלגן התכנסו הגורמים המעורבים וקיבלו כמה החלטות שנועדו לקצץ בעלויות התפעול: סופ"ש המירוצים קוצר משלושה ימים ליומיים, בוטלו ימי מבחן, נאסר להשתמש בחומרים מרוכבים במערכות הבלימה (דיסק קרבון עולה כמו הבית שלכם), והוטלה מגבלה על מספר המנועים בהם יכול כל רוכב להשתמש במהלך העונה. לבסוף, בצעד שמשלב את האספקט הכלכלי עם הניסיון להחזיר את העניין לליגה, נאסר השימוש בבקרת זינוק ובבקרה אלקטרונית על המתלים.

בכל הנוגע לרוכבים עצמם, האטרף חוגג. רוסי מאוד מרוצה מהימאהה החדש שלו, והוא מוכן להסתער על המסלולים ולהתחרע על הראש של כולם. הסגן שלו, קייסי סטונר על הדוקאטי, סוחב כאבים בפרק היד - תוצאה של ניתוח לטיפול בפציעה ישנה. הוא מקטר על זה לא מעט, אבל זה לא הפריע לו להיות הבנאדם הכי מהיר בימי המבחן שנערכו בקטאר במהלך מרץ.

קייסי סטונר, בעונת האליפות. לא בראד פיט, נכון, אבל רוכב לא רע

מי שהפציעות שלו לא מאפשרות לו להיות מהיר, או לרכב בכלל, הוא המלפפון החמוץ דני פדרוסה. הילד העצוב הזה - שפעם הוכרז על-ידי הונדה כזה שיהפוך את רוסי לאבק, התעופף מההונדה שלו באחד ממבחני טרום העונה ושלח את עצמו לשיקום ארוך; הוא צפוי אמנם לזנק אל המירוץ הראשון, אבל נראה שמצבו הגופני לא יאפשר לו לממש את הפוטנציאל - אותו פוטנציאל שהונדה מחכה כבר שלוש שנים שיתממש, אך לשווא.

זאת היתה שלישיית החוד של השנה שעברה. נמוך יותר בטבלה אפשר למצוא קבוצה של סוזוקים משופרים עם צפי לתוצאות טובות; קאוואסאקי מסכן אחד שעליו רוכב מרקו מלאנדרי, שלא מאמין לאן התדרדרה הקריירה שלו; דוקאטי חדש שעליו רוכב ניקי היידן, מצויד ברצון עז להוכיח שהאליפות ההיא עם הונדה לא היתה פוקס; ועוד דוקאטי שעליו רוכב סטה ג'יברנאו הישיש, שעלה מהאוב והחליט שהוא חוזר להתחרות.

אם מנסים להבין מכל הברדק הזה איך תיראה העונה הנוכחית, נשארים רק עם סימני שאלה. הקטע הוא שסימני השאלה האלה נוגעים הפעם לא רק לתעלומת המי ייתן למי בראש, אלה גם לאיך ייראו המירוצים אחרי כל השינויים של הזמן האחרון. כולם יושבים דרוכים, חצי מודאגים, מחכים לראות אם הסדרה הזאת תעלה מחדש על המסילה ותנסוק לגבהים חדשים, או שמא תהפוך לשעמומון מונוטוני סטייל פורמולה 1. רק זה לא.