שותים ונלחמים: כך מצילים פאב באנגליה

"תחת עץ האלון כבר לא יערכו טורנירים של דומינו. או שאולי כן?", אפשר לומר הרבה דברים על האנגלים, אבל חוש הומור, מסורת ונאמנות הם לא מהדברים שחסרים להם. הדוגמא האחרונה שמוכיחה מהי נאמנות ומסורת, וכיצד מיישמים אותן עם הרבה הומור, נמצאת בסיפור של תושבי העיר לימינגטון ספא, או בשמה המלא, Royal Leamington Spa. לאחרונה גילו התושבים שהפאב השכונתי שלהם, ה-Walnut Tree, עומד להסגר. הפאב, שהחל לפעול לפני יותר מחמישים שנה, יהרס, והשטח עליו הוא עומד ימכר לטסקו - רשת המרכולים הגדולה.

זו לא פעם ראשונה שהפאב נמצא בסכנה, אבל הפעם ניצלו מבקריו הקבועים את רשת האינטרנט לתועלתם ולמחאתם. בתור התחלה הם הקימו אתר אינטרנט שמטרתו להציל את  הפאב האהוב. בנוסף הם פתחו לינק למילוי עצומת מחאה, אבל מתוך הסתכלות ריאליטסית על פני הדברים ולמקרה שהפאב שלהם באמת יסגר, החליטו "הקבועים" של הפאב להציע את עצמם  למכירה באתר eBay. "הקבועים" מציעים לפאבים קרובים קבוצת שחקנים מיומנים של דארטס, כדורגל, ביליארד ודומינו, שכולם צריכים בית חדש. המקום החדש שיהיה מעוניין בהם חייב להיות בנוי לארח ארועי הטבלה, חתונות, לוויות, ימי נישואין ואירועים, שהפאב האומלל שלהם אירח במשך השנים, מסתבר.

ואחרי פתיחה ברוח חיובית, אפשר לעבור לכמה טעימות משובחות של יין, אבל כידוע אין טוב בלי רע ולכן יש גם כמה אכזבות.

אני רחוק מלהיות חסיד של יינות היקב הזה, שעד היום היו אכזבה אחת גדולה, בזה אחר זה. הרבה זנים וממסכי (בלנדים) זנים, סדרות שונות ובלגן באשר לשאלה מי אחראי שם על מה, לא עשו טוב ליקב הצעיר. אבל ממש לאחרונה הוציאו אנשי צובה את היין הזה והוא מפתיע. סנג'ובזה זה לא, אבל אני שמח לומר שבתור יין בסיסי, פשוט, לשתיה יום-יומית, הסנג'ובזה תל צובה 2007 הוא בהחלט יין מתאים. היקב אומר שהוא שהה לא פחות מאשר 14 חודש בחביות, ולא ברור לי למה. הייתי אומר שהוא מעין "רוזה אדום": יין, שאם שותים אותו מקורר היטב-היטב, הוא נותן את אותה הנאה שרוזה חביב אמור לתת. 55 שקלים לצרכן.

ואם כבר רוזה, הנה שני יינות רוזה שונים מהותית זה מזה – הן בסגנון והן בתמורה.

רקנאטי רוזה 2008

כ-75 שקלים, עשוי השנה, בניגוד לשנתיים הקודמות, משני זנים: ברברה – שנותנת לו את הצד החומצי והמרענן, ומרלו - שנותן לו קצת יותר "גוף" וטיפה מתיקות. גיל שצברג החליט שהוא מוותר על הברברה לטובת היין הזה, ועשה טוב. בהחלט יש ביין מתקתקות, ואם אתם לא אוהבים כיוון כזה הוא לא בשבילכם. אז על המתיקות אפשר להתווכח, אבל מצד שני על האופי – אין מה. זהו רוזה קל, מרענן ומאוזן, ומהבחינה הזאת זהו יופי של יין, שממשיך את קודמיו, אם גם לא באותו סגנון.

מסע ישראלי ורוד 2008

היין של ויתקין, בשונה מקודמו, הוא בלנד של כמה וכמה זנים (סירה, קריניאן ואחרים),  והוא אכזבה. היין כבד ולא חינני, והבקבוק שפתחתי היה "קשה", אפילו קירור עמוק לא עזר לו. ואם אנחנו כבר בענייני "ויתקין", אזי עוד יין שהיקב שחרר לאחרונה הוא הפטיט סירה שלו, בציר 2006. היין נפתח מקסים: המון פרחי יסמין אופייניים לויתקין וארומות פרי עשיר שמתחלפות בארומות כבדות יותר של אדמה ובשר. מפתה מאוד היה לקחת לגימה ולהתענג. אבל אז, הפה מאכזב. אין את החינניות והמקוריות שיש באף, והתוצאה היתה יין קצר ולא משכנע. אם לליווי ארוחה – בסדר. אם לשתיה בפני עצמו – חסר לו משהו, ולא מעט ממנו.

בחזית המרלו הישראלי – יש שתי המלצות:

סגל – מרום גליל סינגל מרלו 2006

לפני החג כתבתי על הקברנה סוביניון בסדרה הזו, סדרת הביניים של סגל, והנה גם המרלו מספק את הסחורה: בשביל פחות מ- 50 שקלים אתם מקבלים יין שחברי פאנל הטעימות של "בקבוק" נתנו לו תג מחיר של 70-80 שקלים. יין טוב, עוצמתי ודחוס, עם קצת גוונים ירקרקים, אבל עדינים. יין מאוד בשל, לשתיה עכשיו.

אחד היינות היותר אלגנטיים ומוצלחים שטעמתי ונהנתי מהם לאחרונה. כבד, עגול ומשיי ממש. יין ישראלי כמעט כבר "אופייני" מבחינת השימוש בחבית - שוקולד-קקאו - אבל מאוזן וטוב. מבטיח לספק הנאה כבר עכשיו וגם בשנתיים-שלוש הקרובות. תנו לו קצת להתאוורר לפני שאתם מוזגים ממנו עכשיו. 85 שקלים לצרכן.

מקליפורניה מגיע אלינו הקברנה סוביניון הזה, שהוא יין מאוד מאוד מעניין, שתוכלו להשיג עכשיו במחיר מבצע של 80-90 שקלים. למודאגים אומר שהוא לא בעל אופי אמריקני בכלל, אלא מזכיר יותר יינות איטלקיים: הוא מתחיל עם ארומות של עץ בוגר ועמוס, אבל אלה מפנות את מקומן לדברים הרבה יותר אלגנטיים כמו אדמה עשירה ומנגד לה ים, ואז יוצא פרי כהה, סגול, כבד. הכל הפוך, מתערבב, משחק. יופי של יין, ובמחיר ניקוי המדפים הזה, עד סוף מאי, הוא קניה משתלמת לעילא.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "