עצמאות 09' - נזכרים בניידות המשטרה

לכבוד חג העצמאות, סיימה משטרת ישראל את עבודת השיפוץ המפרכת של הניידות ששימשו אותה במהלך השנים. לאחר שהסתיימה העבודה, פנתה אלינו המשטרה כדי שנבקר ונתרשם, תוך כדי שכל אחת מהמכוניות זוכה על-ידי האמונים על השיפוץ, לסקירה הקצרה שלפניכם. תהנו.

ויליס טנדר וסטיישן

שימש במערך הסיור והתנועה במשטרה, משנת 1962 ובמשך יותר מעשור. 132 ניידות הורכבו בארץ במפעל א. אילין תעשיות שבחיפה. בנוסף למשטרה, גם גורמי ביטחון אחרים הצטיידו בוויליס בנפח מנוע של 2.2 ליטר עם ארבעה צילינדרים, או 3.8 ליטר עם שישה. המכוניות נרכשו על-ידי המשטרה בתצורת סטיישן, ובהתאם להנחיות ומפרט מדויק. עד 1964 נעו הניידות בכבישים כשהן צבועות בצבע משטרתי ירוק והגג צבוע בלבן. ניידות שהוקצו למערך החקירות נצבעו באפור-קרם, ללא סימני משטרה מזהים. באותה שנה הוחלט במשטרה לשנות את הצבעים לצבעי הדגל הלאומי. הניידות, כשאר רכבי הסיור והתנועה המבצעיים, נצבעו מחדש בכחול-לבן. צבעי מכוניות משמר-הגבול נותרו בירוק המקורי. הצופר, הרמקול ופנס מהבהב שהותקנו על גג הניידות, פינו מקום לטובת פנס מרכזי כחול מהבהב.

ניידת ויליס (צילום: באדיבות דוברות משטרת ישראל)

הינו קונטסה

רכב מבצעי במערך התנועה והסיור, משנת 1964 ועד 1975. המכונית היפנית נקלטה כניידת מבצעית במערך צי הרכב המשטרתי, בעיקר במסגרת לשכות התנועה העירוניות, אך גם כרכב סיור ומפקדים. המשטרה רכשה את הגרסה הגדולה והחדשנית יחסית של הקונטסה, עם מנוע בנפח 1.3 ליטר. לאחר שטויוטה התאחדה עם הינו ב-67, הפסיקה זו האחרונה לייצר את מכלולי המכוניות הפרטיות הקטנות, ועידן הרכבתן ושיווקן בישראל הסתיים. למרות זאת, הקונטסה המשיכה לשרת במשטרה מספר שנים. אלא שבהדרגה, עם התמעטות חלקי החילוף ויכולת התחזוק, הן נעלמו ממצבת כלי הרכב המשטרתיים, עד לחיסולן הסופי ב-1975. הניידות נצבעו בכחול-לבן, ואילו רכבי המפקדים נותרו לבנים.

סטודיבייקר לארק

סטודיבייקר לארק (צילום: באדיבות דוברות משטרת ישראל)

פורד קורטינה

שימשה למשימות שונות משנת 1972 ועד סוף שנות ה-70. המכונית האמריקנית-בריטית הגיעה אלינו עם מנוע בנפח 1.6 ליטר, ושימשה גם כרכב קצינים בכירים בדרגת ניצב. המכוניות נצבעו בלבן, וכללו מכשיר קשר, סירנה ותוספות אבזור מיוחדות כגון מנורת קריאה ומגש נשלף.

פורד אסקורט

פורד פיירמונט

שימשה כניידת מבצעית במערך התנועה במשטרה, מ-1978 עד 1982. המכונית האמריקנית הגדולה הציעה מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.3 ליטר, 2,300 סמ"ק, הייתה מהירה יחסית לתקופה. לכן שובצה בעיקר כניידת מבצעית במערך התנועה, בעיקר בכבישים בין עירוניים. מרביתן נצבעו בצבעי כחול-לבן משטרתיים וסומנו בסמלי וכיתוביות המשטרה, אך חלקן נותרו בצבע הלבן המקורי, ושמשו כניידות מוסוות. לרוחב גג הניידות הותקן גשר שכלל פנס כחול מהבהב בצדו האחד, ורמקול בצדו השני. סדרת תקלות חוזרות ונשנות שהתעוררו במהלך תפעולן המבצעי, וקשיים מתמשכים בתחזוקה, הביאו בהדרגה לסיום שירות הפיירמונט הגדולות בצי המשטרתי.

פורד סיירה

שימשה כניידת מבצעית במסגרת מערך הסיור, הבילוש, התנועה, משטרת התנועה הארצית (מתנ"א) וכרכב מפקדים, מ-1985 ועד 1996. הסיירה יוצרה בגרמניה, והיוותה את דור ההמשך של פורד לאחר סיום עידן הקורטינה, תוך שהיא הופכת לניידת המרכזית במשטרה במשך עשור. כלי הרכב המבצעיים נרכשו בנפח של 2.0 ליטר, ואילו רכבי המפקדים צויידו ב-1.6 ו-1.8 ליטר. הסיירה שימשה במקביל גם כרכב מפקדים לקצינים בדרגת תת-ניצב, ובשנים 1987-1989 שירתה כרכב מפכ"ל עבור רב-ניצב דוד קראוס. ניידות מבצעיות נצבעו בצבעים משטרתיים, ואילו מכוניות המפקדים נותרו לבנות.