מעגל העוני הלאומי
ד"ר משה שעיו טוען במחקר חדש: ככל שאנשים עניים יותר, הם לאומיים יותר, וככל שהם בוחרים במפלגות לאומיות יותר, הפערים הכלכליים גדלים. יחד עם הפערים, גדלה ההזדהות שחשים העניים עם האומה, וחוזר חלילה. על עוני המנציח את עצמו
שיחה עם ד"ר משה שעיו, מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, יכולה להישמע כאילו נערכה בדירת מסתור קפואה ברוסיה של המאה ה-19, או בחצר קיבוץ דלה בשנות ה-20. איפה עוד תישמע היום את המילים "תודעה מעמדית" ו"חלוקה שוויונית של ההכנסות בחברה"? בשיחה הקצרה שאנחנו ניהלנו, המילים הללו חזרו ללא הרף.
מי שהיה מאזין לשיחתנו מהצד, היה יכול לחשוב שלמרות קולו העדין והמתנגן של הכלכלן הירושלמי, מדובר בחתרן אנכרוניסטי שהמשבר הכלכלי הנוכחי שלף אותו מהבוידעם האידיאולוגי על מנת שיעורר רעיונות שהזמן כיסה באבק. אך שעיו לא כאן כדי להצעיד את ההמונים אל גבעת הכנסת, השיחה בינינו התקיימה לרגל פרסום מאמרו בחודש הבא בכתב העת החשוב American Political Science Review.
המאמר מציג את מחקרו האחרון של שעיו, שעוסק בקשר שבין הזדהות לאומית ומעמדית של אזרחים לבין העמדה שלהם בנושא מיסוי וחלוקה מחדש של הכנסות. מסקנות המחקר מציירות תמונה פרדוקסלית של הקשר בין מצב כלכלי להשקפה פוליטית. ככל שאנשים עניים יותר, כך טוען שעיו, הם נוטים להתחזק בזהותם הלאומית. ככל שהם מזדהים יותר עם הלאומיות שלהם, כך גדלים הפערים הכלכליים בחברה. ולבסוף, ככל שהפערים הכלכליים גדולים יותר, כך מתחזקת מידת ההזדהות שלהם עם הזהות הלאומית. וחוזר חלילה.
"המודל שבניתי לצורך המחקר, מבוסס על מחקרים בפסיכולוגיה חברתית שעוסקים בהזדהות", אמר שעיו. "המחקרים הללו בודקים מתי אנשים מזדהים עם קבוצת שייכות, עם איזו קבוצה הם מזדהים ומה ההשלכות של ההזדהות הזו. מהתוצאות רואים שאנשים נוטים להזדהות יותר עם קבוצות שהסטטוס החברתי שלהן גבוה ועם קבוצות שאיתן יש להם יותר מאפיינים משותפים. לכל אדם יש כמה קבוצות שייכות בחיים. אני, למשל, שייך לכמה קבוצות. אני שייך לאקדמאים, לישראלים, למעמד הבינוני וכו'. המודל מראה שאני כנראה אעדיף להזדהות עם הקבוצה היוקרתית יותר מבין הקבוצות הללו, וגם עם הקבוצה שאני יותר דומה למודל הטיפוסי שלה".
המודל שהרכיב שעיו מראה שההזדהות הלאומית, כלומר הנטייה להעדיף הזדהות עם הקבוצה האתנית על פני הזדהות עם המעמד הסוציו-אקונומי, חזקה יותר אצל אנשים ממעמד כלכלי נמוך יותר. "זה קורה משתי סיבות. הראשונה היא הנטייה שכבר ציינתי, להעדיף הזדהות עם קבוצת שייכות יוקרתית יותר. אדם ממעמד כלכלי בינוני ונמוך, יעדיף להזדהות עם האומה שמייחסת לעצמה גם הצלחה בתחומים שונים של החיים, מאשר עם המעמד הכלכלי, שבמקרה שלו הוא נמוך וחלש. סיבה שנייה, היא שככל שאדם ממוקם גבוה יותר במדרג הכלכלי-חברתי, כך קשה לו יותר למצוא אנשים שדומים לו בקרב בני עמו. העשירים הם תמיד קבוצה קטנה באוכלוסיה ולכן אין להם השפעה גדולה על עיצובו של המודל הטיפוסי של בן האומה. זו הסיבה שהם נוטים לראות את עצמם כדומים יותר למודל הטיפוסי של העשיר ולא לזה של בן האומה, ולכן רמת ההזדהות שלהם עם בני מעמדם תהיה חזקה יותר".
קישור למאמר
המחקר מבוסס על סקרים שערכו מכונים, מוסדות מדינה וגופים בינלאומיים, בשנות ה-90 המוקדמות. בכל מדינה השתתפו 2000-800 נחקרים שהעידו על רמת ההכנסה שלהם, על מידת ההזדהות שלהם עם כל קבוצת שייכות ועל עמדותיהם בנוגע לחלוקה מחדש של ההכנסות. בהתאם לתוצאות, חולקה האוכלוסייה בכל מדינה לאנשים עם הזדהות לאומית חזקה ואנשים עם הזדהות לאומית חלשה. מהתוצאות עולה שככל שההזדהות הלאומית של אנשים חזקה יותר, כך יורדת מידת התמיכה שלהם במפלגות שמציעות מדיניות של מס פרוגרסיבי וחלוקה שוויונית יותר של הכנסות המדינה.
מעניין גם לראות, שבמדינות אירופה, שם הפערים הכלכליים קטנים יותר מאשר בצפון אמריקה, ההשפעה של המצב הכלכלי על השקפה לאומית היא קטנה יותר. "באוסטריה כמעט שאין למצב הכלכלי השפעה על ההזדהות הלאומית", אומר שעיו. "בארה"ב, לעומת זאת, מי שגאה להיות אמריקני מרוויח בערך חצי ממי שלא גאה להיות אמריקני. התופעה חזקה במיוחד בארה"ב, אבל ברוב המדינות שבדקתי, ניתן לראות שמי שמרוויח פחות, מזדהה יותר עם הלאום".
לדברי שעיו, דפוסי ההזדהות של האזרחים עצמם מושפעים מהמדיניות הכלכלית והחברתית הקיימת במדינה, כך שעשוי להיווצר "מעגל עוני": ככל שהמדיניות הכלכלית היא פחות שוויונית, יגדל שיעורו של המעמד הבינוני-נמוך והנמוך באוכלוסייה. ככל שיש יותר בעלי זכות הצבעה ממעמד נמוך, כך יקטן כוחן של אותן מפלגות המבוססות על הזדהות מעמדית ופועלות למען צמצום הפערים בחברה. "ברגע שאדם מזדהה עם קבוצה, זה משפיע על ההעדפות הפוליטיות שלו. כשאנשים הולכים להצביע, הם מצביעים גם בגלל האינטרס האישי אבל גם לפי האינטרס של קבוצת השייכות. מי שמזדהה עם מעמד, יצביע יותר בעד פוליטיקאים ומפלגות שמדברים על חלוקה מחדש של ההכנסות". הפרדוקס הוא, כמובן, שלפי תוצאות המחקר ככל שאדם עני יותר, כך הוא מזדהה פחות עם מעמדו הכלכלי.
בין גרמניה לארה"ב
"מדינות בעלות מאפיינים כלכליים ופוליטיים דומים, ובפרט מדינות מפותחות ודמוקרטיות, עשויות לנקוט מדיניות כלכלית-חברתית שונה מאוד זו מזו" אומר שעיו. לדבריו, שיעורי המיסוי והחלוקה מחדש של הכנסות בחברה כאמצעי לצמצום אי-השוויון בהכנסות, שונים מאוד בין מדינה למדינה. המחקר שערך מגלה שחלק ניכר משונות זו עשוי להיות מוסבר על-ידי דפוסי ההזדהות של הבוחרים בכל מדינה.
תוצאות המחקר מראות שככל שהאזרחים במדינה מצהירים על רמה גבוהה יותר של גאווה לאומית, כך יורד שיעור התמיכה בחלוקה מחדש של ההכנסות בחברה. בקצה האחד של הסקלה, נמצאת ארה"ב, עם שיעורי לאומיות גבוהים ושיעורי תמיכה נמוכים בחלוקה מחדש של ההכנסות (ראו טבלה). בצד השני של הסקלה, נמצאת גרמניה. "לפועל אמריקני, שהוא עני אך הסטטוס של האומה שלו מאוד גבוה, יהיה תמריץ לשייך את עצמו לקבוצת השייכות של האמריקנים ולא לזו של הפועלים. לעומת זאת, לפועל בגרמניה קל יותר להזדהות עם המעמד שלו. גם בגלל שזו מדינה שבה יש בעיה עם ההזדהות הלאומית, מסיבות היסטוריות מובנות, וגם בגלל שהפערים הכלכליים במדינה זו הם נמוכים יחסית. לכן פועל בגרמניה נוטה יותר לסווג את עצמו כפועל ולא כגרמני".
מעניין היה לבדוק את המצב בישראל, אך לדברי שעיו אין בידיו מספיק נתונים כדי לבסס טענה בנוגע לחברה הישראלית. "אין לי מספיק נתונים על ישראל, כי הגופים שערכו את הסקרים הללו לא הגיעו הנה, אבל אם הייתי צריך לשים אותה על הגרף, היא הייתה איפשהו בין ארה"ב לקנדה. כלומר, לאומיות חזקה ואחוזי תמיכה נמוכים במיסוי העשירים וחלוקת הכסף לעניים".
בישראל, מציין שעיו, יש גם להתחשב במצב הביטחוני שמחזק את ההזדהות הלאומית. כמו כן, יש להביא בחשבון שבחברות מהגרים תמיד ישנה לכידות מעמדית רופפת יותר בגלל שככל שיורדים למטה בסולם החברתי, מוצאים גיוון אתני גדול יותר. אך המקרה הישראלי מעניין במיוחד מכיוון שמדובר במדינה דמוקרטית שבה, למשך כמעט שלושים שנה, שלטה ללא עוררין מפלגה לאומית וסוציאל-דמוקרטית. האם ישראל של שלושים השנים הראשונות לקיומה, הייתה מקרה הסותר את התיאוריה שמציג שעיו, בהסתמך על נתונים משנות ה-90? האם ניתן להסביר את המהפך של 1977 בירידה במידת ההזדהות של המעמד הבינוני והנמוך בישראל עם מפלת תנועת העבודה, או בעלייה במידת ההזדהות שלו עם הלאומיות היהודית?
"אני לא לגמרי בטוח שאם היינו בודקים את המצב בישראל של שנות החמישים והשישים, היינו מוצאים תודעה מעמדית חזקה", מסייג שעיו. "זה נכון שהרטוריקה של מפא"י הייתה מאוד שמאלית אבל אני הייתי זהיר מלקבוע מה בדיוק הייתה המדיניות החברתית באותה תקופה. הנתונים שיש לנו מהשנים ההן חלקיים מאוד. היו הרבה אוכלוסיות שלא סקרו אותן. זה נכון שמאז שנות ה-80 חלה ירידה במידת ההתערבות של המדינה בכלכלה, אבל קשה לדעת מה קרה למידת ההזדהות הלאומית והמעמדית באותן שנים".
