האם נתניהו התכונן לפגישה?

בסמינר שערכה אוניברסיטת בוסטון בנושאי דת ופוליטיקה, השתתפה נציגה של מחלקת המדינה של ארה"ב, שסיפרה להפתעתי, כי היא מועסקת שם באגף המתמקד בדת ובתרבות של כל מדינות העולם. לקראת פגישה של מי מבכירי הממשל האמריקני עם נציג מדינה כלשהי, מציידת אותו מחלקה זו בפרופיל דתי ותרבותי של המדינה המדוברת, כמו גם בניתוח תרבותי ודתי של האישיות עמה עומד הבכיר להיפגש. הניתוח מתבסס על מחקרי עומק וניתוחים של נאומים, הופעות, ראיונות וכל חומר אחר שנוגע לאישיות המדוברת ולמדינה אותה הוא מייצג.

היו סמוכים ובטוחים שהנשיא אובמה מחזיק בידו דו"ח מפורט כדבעי על התרבות הישראלית, מנהגיה ואורח חייה, כמו גם על בנימין נתניהו. אך משום מה מתגנב ללבי החשש שלראש הממשלה שלנו אין בכיס דו"ח דומה על נשיא ארה"ב.

מהי ה"תוכנה התרבותית" של ברק אובמה? מהן ההשפעות התרבותיות שמפעילות אותו? שעה שסרקתי (ולא בקפידה מרובה) את הגיגיו, נאומיו וכתביו, גם את אלה שעסקו באמונותיו הדתיות, למדתי שהוא מייחס חשיבות עליונה לערך השוויון בין בני האדם. ההיסטוריה האישית שלו כבן להורים מגזעים שונים והיותו הנשיא האפרו-אמריקני הראשון – מעלים את ערך השוויון למעלה העליונה.

בניגוד לג'ורג' בוש שהיה אדם מאמין ש"נולד מחדש", שהאמונה הנוצרית הפרוטסטנטית הייתה נר לרגליו ודבקותו בכתבי הקודש הנחו אותו ביחסו לישראל – אובמה, הדמוקרט, הוא בעל "תוכנה תרבותית" אחרת. זו כנראה הסיבה שנשיא ארה"ב הנוכחי דבק כל כך ברעיון של "שתי מדינות לשני עמים" משום שרעיון זה מגלם אצלו את ערך השוויון שהוא אמון עליו כל כך.

לתפיסתו, מה שמגיע ליהודים מגיע גם לפלסטינים. לאלה מדינה ולאלה מדינה שישכנו זו בצד זו. לכן ההידברות אצלו אינה טקטיקה, אלא אסטרטגיה. הוא מאמין שניתן להידבר עם כל אדם על בסיס של הכרה הדדית והערכה הדדית, יהיו אמונתו, צבעו, מנהגיו או תרבותו של השני שונים ככל שיהיו.

ככל הנראה, תפיסות של "ביטחון" אינן מן המעלה הראשונה אצל הנשיא היושב כיום בבית הלבן. הוא סבור שהביטחון הוא תוצאה של הבנות והסכמות הדדיות ולא של הכרעה כוחנית, או למצער, שההכרעה הכוחנית צריכה להוות מוצא אחרון, אם, חלילה, כל הניסיונות להידברות ולהבנה לא יצלחו.

בדיוק כמו ששני מחשבים צריכים "לדבר" אחד עם השני על בסיס תוכנה משותפת, כך גם שני מנהיגים צריכים לתקשר על בסיס תובנות משותפות. ולכן, הניסיון להלך עליו אימים באיראן המתחמשת בגרעין או בחורבן הצפוי למדינת ישראל, לא יצלח.

הואיל ואנו זקוקים לארה"ב הרבה יותר מאשר שהיא זקוקה לנו, עלינו להתאים את דברינו להלך רוחו. אילו אני נתניהו, הייתי מאמץ אל לבי את עיקרון השוויון שהפועל היוצא שלו הוא הדדיות. שתי מדינות לשני עמים – בוודאי, ובלבד שהפלסטינים ינהגו כמדינה אחראית שיש לה משטר ראוי, שלטון חוק ושוויון בין אזרחיה.

ברור שכיום אין משילות אצל הפלסטינים בגדה המערבית, ושלטון החמאס הוא שלטון מפלה, שונא וחשוך. כך למשל הייתי מתאר לאובמה את אומללותו של המיעוט הנוצרי החי בקרב הפלסטינים שהיה פעם מעל 20% מכלל האוכלוסיה הפלסטינית. כיום, בגלל רדיפות דתיות ופנדמנטליסטיות, הוא מיעוט נרדף של פחות מ-5%. הייתי מדגיש בפניו את שנאת הפונדמנטליזם האיסלאמי לשונה ממנו ובמיוחד ליהודים ולנוצרים.

הייתי מתאר בפניו את שלטון כנופיות הפשע והטרור ברחוב הפלסטיני, כמו גם את השחיתות והסיאוב של מנהיגיו הנוטלים את כספי הסיוע לאזרחיהם לחשבונות הבנק הפרטיים שלהם בפריז ובשווייץ.

בקיצור: שתי מדינות – בבקשה, אבל שתי מדינות שוות עד כמה שאפשר. דמוקרטיות, הגונות, ראויות ויציבות. לא מדינה אחת דמוקרטית ולידה מדינת טרור פונדמנטליסטי. זהו אינו שוויון. להיפך: זהו פרס למפלה, לשונא.

הגיע הזמן שנבין שלקראת משא ומתן, ובמיוחד לקראת משא ומתן בין ידידים, יש להתכונן כדבעי. לא רק להתכונן למסר שמבקשים להעביר, אלא גם למסר שהצד השני מעוניין לשמוע.