לא רק לוחמות

צר עולמי כעולם מתנחלת דוסית, והמכנה המשותף הנמוך והרחב חביב עלי מכולם, על כן בחרתי לכתוב ולהמליץ על ספרים שכתבו מתנחלות דתיות. רשימת המומלצות נשענת על טעמי הפשוט: כולן הצליחו לעשות משהו שבספרות של היום כל כך לא ברור מאליו: לספר סיפור. 

כזה שיש בו עלילה, דמויות מובהקות, דרמה, הומור והפתעות. מעבר לזה, הן הצליחו לספר סיפור שאינו

פלקטי ואינו מסע יחסי ציבור להתנחלות, לחיים בחסות ההלכה וכיוצא בזה. רק סיפור אנושי טוב, שיכול היה לקרות בכל מקום אחר, ובכל זאת פותח צוהר לעולם תרבותי ולסגנון חיים אחר, זה הכל.

כמי שכותבת רק על נשים, אני מחפשת בספרים של אחרות את הראייה הסובייקטיבית הנשית שלהן, וגם התבוננות ביחסים בין המינים, היחס אל הגוף, תשוקה, אהבה ואימהות. כמו כן, אני מחפשת את הרצף שבין איפוק (שלא לומר חשש) ותעוזה. לפיכך, בחרתי ספרים שבכולם לטעמי מתמלאים התנאים הנ"ל.

אחד מאלף, מירה קידר, ידיעות ספרים

הסיפור נכתב מנקודת מבט של שתי נשים צעירות ולמדניות. האחת פורצת דרך ומקימה בית-מדרש ייחודי, מתנהלת בעולם המורכב של נסיונות למצוא את המיועד לה, ומתמודדת עם חילוקי הדעות וההתנגדויות שמעורר בית-המדרש. השניה נשואה, מלמדת באותו בית-מדרש, ואף עוסקת במחזאוּת. התמודדויותיה של הראשונה חודרות אל עולמה של השנייה, וכמעט מפירות בו את האיזון השברירי ממילא.

קידר בודקת את משמעות הזוגיות למי שמצוי בה ולמי שכמה אליה; געגועים, קנאה, טהרה, פרידה, אהבה, תשוקה. הכל נבחן מתוך הדמיון והשוני בין חיי הגיבורות. סגנון הכתיבה מאתגר וייחודי. ועל הרצף שבין איפוק לתעוזה קידר בוחרת בשניהם. האיפוק שבכתיבה הוא סגנוני בלבד. הסיפור בהחלט עוסק גם באינטימיות על כל רבדיה, אפילו אם לפעמים רק ברמז.

אמונה אלון, שמחה גדולה בשמים, כתר

סיפור אהבתה המוחמצת של צעירה דתית לתלמיד ישיבה שקדן וצייתן, בתקופה שלאחר מלחמת

יום-כיפור וראשית ההתנחלויות. ראש הישיבה, המתנגד משום מה לאהבתם של שני הצעירים, כריזמטי דיו כדי להפריד ביניהם. רק כעבור דור, לאחר שיתנסו בזוגיות ומשפחתיות, מתבררת מהות ההחמצה. הסיפור מסתיים עם סיומה של עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, 4 בנובמבר 1995. והעלילה כולה מתרחשת על רקע היסטוריה ישראלית משותפת.

סגנון הכתיבה נעים מאד לקריאה. על הרצף שבין איפוק לתעוזה - אמונה נמנעת מלהכריע ובוחרת לא לבחור. מצד אחד יוצאת הגיבורה מגבולות המגזר ומתנסה במיני חוויות אינטימיות בעלות משמעות. אך השפה הנקייה (מדי) של הסיפור מרחיקה את האפשרות לחוות איתה. נדמה היה לי שאלון רוצה ללכת יותר רחוק ולא מעיזה. עדיין.

תריס, אמילי עמרוסי, זמורה ביתן

מתנחלת, אמא לשני ילדים, צלמת, עייפה כל הזמן. פעם היא הייתה אחרת. צעירה תוססת, ססגונית

ומרדנית. בדרך לבירור הפער המדכא בין מי שהייתה למי שהיא עכשיו, היא מתבוננת במקום בו היא חיה; בגברים, נשים, זוגות, ילדים, ומגלה לעצמה ולנו דברים חדשים, מעבר לסטריאוטיפים.

רזולוציית ההתבוננות של הגיבורה מפורטת ומדוייקת. התיאורים שלה מרתקים, רעננים, ציניים ומצחיקים. על הרצף בין איפוק לתעוזה עמרוסי מפלרטטת עם האומץ של עצמה. היא ביקורתית מאוד, צינית וחדת ראייה. הבחירה לספר סיפור פוליטי מנעה ממנה, ומאתנו, את האפשרות ללכת עד הסוף ולהעז ממש. אבל זה עוד יקרה, כי כותבות כמו עמרוסי פשוט לא יכולות להתאפק.

חיותה דויטש, נחמה, ידיעות ספרים

נחמה נולדה ב-1905, למדה והתחנכה עם אחיה ישעיהו על ידי הוריה ב"חינוך ביתי" עד גיל 14. בעיקר תנ"ך בעברית. עד ערוב ימיה הקפידה להעביר הלאה את חשיבות הלימוד בעברית. היא עלתה לארץ ב-1930, והתחילה

בכתיבת "גליונות" ללימוד פרשת השבוע, שהופצו ללא תמורה וללא כוונת רווח בארץ ובחו"ל. הייחודיות במפעל הזה היא הפצתן, לימודן על ידי המקבלים ופתרון שאלות, החזרתן לנחמה לבדיקה ותוספות וכך מדי שבוע במשך שנים רבות.

הספר הוא ביוגרפיה מרתקת, כתובה בעדינות ואהבה, הערכה ותבונה, ומאירה מקומות לא ידועים בחייה הפרטיים והמקצועיים. סגנון הקריאה מפתיע בהיותו כה ידידותי ומזמין. דויטש לקחה על עצמה משימה קשה ומאתגרת, הדורשת אומץ לב ואיפוק כאחד, ועמדה במשימה בכבוד והצלחה. אני התאהבתי בנחמה.

חנה קהת, פמיניזם ויהדות – מהתנגשות להתחדשות, משרד הביטחון

עיקרו של הספר הוא סקירה רצינית של נושאי המחלוקת וההתנגשות בין העולם היהודי המסורתי לבין רעיונות שחרור האישה. האם בכלל אפשר לגשר על הפער

שבין המסורת היהודית, ההלכה היהודית, והטסטוסטרון המאפיין את השתלשלות ההלכה עד ימינו? ד"ר קהת טוענת שאפשר ושצריך.

הספר משלב דיונים הלכתיים, היסטוריים, תלמודיים ומקראיים. מטרתו לתאר באופן מפורט ומאתגר את יחסי הדת והפמיניזם בישראל ובעולם. סגנון הכתיבה מאפשר לספר את הנגישות הדרושה. על הרצף בין איפוק לתעוזה ניצבת קהת בשני הקצוות ואף מעבר להם; מצד אחד היא משחקת במגרש האורתודוכסי על כל כלליו ודקדוקיו, ומצד שני היא פורצת וסוללת דרכים חדשות. ומשלמת על כך מחירים אישיים רבים.

יעל משאלי, כלת פרס היצירה לספרות עברית, תשס"ז, מתנחלת (לשעבר) ודתית (סוג של) מפרגנת לאחיותיה למגזר. ספרה החדש, "רק בוקר קיץ, לכאורה" (זמורה ביתן) מספר על עולמן הפנימי של נשים מאחורי מסכת הנורמליות