שלושה במיטה אחת

מיטה זוגית כבית-כלא ומילות שירה כנשק. בחומרים אלה עוסקת העבודה החדשה של הכוריאוגרף יורם כרמי, הבמאי ומעצב התאורה אורי מורג, הבובנאית הלה ובר והמוזיקאי נדב רובינשטיין, שתציג בבכורה עולמית בפסטיבל ישראל.

"איש, אישה ורוח זר", פרפראזה על משפט בשיר מאת תרצה אתר, הוביל את היוצרים למסע חווייתי בתוך מערכות יחסים מתכלות, פנטזיות על אהבה ושיברון לב. "כנות הכוונה בצירוף המילים ריגש והפעיל אותנו", אומר כרמי. "אני מאמין שיוצרים צריכים לטפל בדברים שמרגשים אותם, לצאת מהם ולהעביר אותם דרך המסננת הפרטית שלהם לתוך העשייה האמנותית".

העבודה נעה על קו התפר שבין חלש לחזק, מפעיל ומופעל. היא שואבת מתוך משפטי מפתח בשירי משוררות עבריות כמו רחל, יונה וולך, לאה גולדברג ותרצה אתר. "כוחי הולך ודל, היה נא טוב אליי", מצטט כרמי משפט מפתח נוסף שליווה אותו במהלך חודשי העבודה בסטודיו. "בכל פעם שאני שומע את המשפט הזה של רחל המשוררת, אני נמס. יש בו חולשה, התמסרות, פינוק, בקשת חמלה. זה משפט שממצה בחמש מילים את הבקשה האולטימטיבית מבן הזוג, שיקל עליך ויחזק אותך".

משולש אהבה טרגי-קומי (צילומים: אייל לנדסמן) 

זהו שיתוף הפעולה הראשון בין יורם כרמי לאורי מורג ובמהלך תקופת החזרות התגבשה גם מערכת היחסים שבין התנועה לסיטואציות התיאטרליות. "מדובר בדיסציפלינות שונות לחלוטין שלפעמים מתמזגות ולפעמים מתנגשות", אומר מורג. "במהלך החזרות ניסינו לבנות מערכת איזונים ומבחינתי מדובר בניסיון מרתק".

גם מורג מדגיש כי המשפטים מתוך שירי המשוררות הובילו את היצירה ובנו את הדרמה. "כל הסיטואציה הדרמטית מקופלת בתוך משפט כמו 'איש, אישה ורוח קר' של תרצה אתר. ממנו הפלגנו רחוק למחוזות שמספרים סיפור טעון של מערכת יחסים שבה כלואים שתי נשים וגבר".

משולש האהבה הטרגי-קומי שנוצר על הבמה מוכר וידוע. חלק גדול ממנו מתרחש על מיטת ברזל שניצבת באלכסון חד ובכך דורשת מהרקדנים להתעמת לא רק עם האינטימיות הטעונה שביניהם אלא גם עם כוח המשיכה.

"איש, אישה ורוח קר", משפט שמקפל בתוכו את הדרמה 

"המיטה היא ספק בית סוהר, ספק מגרש משחקים מגודר", אומר כרמי. "חיפשנו אתגר, מציאות חיצונית למצב שתשפיע על הרקדנים. מערכת זוגית לא מתרחשת בוואקום, היא מושפעת ממה שמקיף אותנו. המיטה היא לכאורה המקום הזוגי, החם והמחבק אבל המציאות מקשה על הרקדנים וגורמת להם להיאחז בשארית כוחותיהם כדי לא להתרסק.

זו עבודה מאוד סיזיפית".

בניגוד לתיאטרון, המחול העכשווי מדבר ברובו בשפה אבסטרקטית. למרות זאת, בעבודה הזו חיפשו היוצרים נרטיב להיאחז בו. "בלי הסיפור העלילתי, אנחנו נשארים עם תמונות בימתיות יפות בלבד", אומר מורג. "כדי להדהד רגש אתה חייב סיפור, התפתחות של כל דמות, התנגשויות וקונפליקטים, אהבות ואכזבות".